צילום: דניאל סיני שבדרון
בסוף השבוע הקרוב תעלה בתאטרון “צוותא”, ההצגה “מה שנשאר לך בברלין”, העוסקת ברומן בין גבר ישראלי וגרמני שנפגשים בברלין על מרפסת מועדון בשם KITKAT.
במרכז ההצגה עומד גיבור העלילה אורן – גבר בשנות ה-30 לחייו, הבורח אל מרפסת מועדון ה-KitKat Club ופוגש שם את ג’ייסון, משורר ברלינאי מפורסם. השניים מתחילים לדבר והשיחה הקולחת הופכת לאט לאט לאינטימית יותר ויותר, עד שהיא מסתיימת בנשיקה. בשביל אורן זאת הפעם הראשונה שהוא מנשק גבר, הוא מעולם לא עשה את זה, בארץ, מחכה לו נטע, אשתו ההריונית. בעוד הוא רק ינסה לברוח מהמציאות הנוכחית, ג’ייסון, שרק חיפש את אהבת חייו, יכניס אותו יותר ויותר אליה.
השניים, מוצאים את עצמם במסלול התאהבות מסוכן, ומבינים, גם אם בעל כורחם, שניצוץ אהבה מיוחד, שיכול לקרות אולי רק פעם אחת בחיים, ניצת. בפעם הראשונה בחיים, הם מגלים זה בזרועות זה נחמה, תקווה ואהבה.
את ההצגה כתב אופק לוי, בוגר מגמת תאטרון בתלמה ילין, כוכב עולה בתחום המחזאות והבימוי כשהוא רק בן 18. את הצגתו הראשונה העלה בגיל 14, ובגיל 16 כבר הצליח עם הצגת הפרינג’ “פסיכו-לוג” שעלתה בצוותא, לאחר מכן העלה הצגה בשם “וכשנמות, הכל יחלוף”, גם היא עלתה בצוותא.
את הצגתו הנוכחית “מה שנשאר לך בברלין” התחיל לכתוב אופק בעת ששהה על מרפסת מועדון ה”קיט-קט” בברלין והחל לשוחח עם גבר זר שנראה שמצא באופק עניין מיני רב. השיחה נגמרה על אותה מרפסת, אך בדמיונו של אופק, הסיפור המשיך להתפתח עוד ועוד.
כיצד הגעת לעסוק בסיפור אהבה בין שני גברים?
“הרבה זמן שרציתי לכתוב סיפור אהבה בלתי אפשרי מודרני. רומיאו ויוליה של הקיטקאט קלאב. כבר בשלב התכנון הדרמטי של המחזה היה לי ברור שהמטען הרגשי ששני גברים יביאו לסיפור יהיה הרבה יותר חזק. מעבר לזה, הכתיבה שלי היא מאוד פרפורמרית ואישית. כתיבת מחזה של דמויות גבריות, תמיד תהיה בשבילי הרבה יותר מסקרנת ומרוכבת. בכלל, כל הדמויות המרכזיות ביצירות שלי הם גברים שנאבקים בגורל שהעולם הכתיב להם. חוטאים בחטא ההיבריס וחושבים שיצליחו לשנות את הגורל. די כמוני למען האמת”.
יש לך איזה שהוא קשר לנושא? מהיכן שאבת את המידע על מערכות יחסים מהסוג הזה?
“אני סטרייט ועם בת זוג, אבל המחזה מתבסס ושוזר דרכו סיפורים שהיו לי ולחברי הקרובים בקיטקאט קלאב. גרתי בברלין שלושה חודשים בשביל ליצור את המחזה בצורה האותנטית והמדויקת ביותר. סיפורם של אורן וג’ייסון, לא כל כך רחוק מהחיים האמיתיים, ההפך”.
ולמה בחרת בברלין?
“שאלת השאלות. העיר הזאת לא פתורה עד הסוף בשבילי וכנראה שגם בשביל רבים אחרים. אגב, היא מתוארת בספרות אין ספור פעמים כעיר מפלט של עשרות דמויות. אני מניח שהיא פשוט מעיין מבוך אינסופי של מציאת העצמי שלך. זה מה שהדמויות שלי מחפשות. זה גם מה שאני מחפש בכל אופן, בכל פעם מחדש”.
האם לדעתך הכתיבה על מערכת יחסים גאה שונה מהכתיבה על מערכת יחסים הטרוסקסואלית?
“ברור. המטענים הרגשיים של הדמויות שונים ואחרים לחלוטין מאשר היו במערכת יחסים הטרוסקסואלית. הדילמות שהם מתמודדים איתם, כדילמות מרכזיות, הם בכלל לא דילמות שקיימות להטרוסקסואלים. לדוגמא, שאלתי את עצמי המון בתוך תהליך הכתיבה והחזרות איך אמא של אורן, הבחור הנשוי בן השלושים עם ילד בדרך, עבודה בטוחה ודירה עם משכנתא ברמת גן הייתה מגיבה אם הוא היה יוצא מהארון מולה”.
עם אילו תחושות היית רוצה שהקהל יצא מההצגה?
“בעיקר עם שאלות על האהבה והגורל שלהם. אם הם נלחמו מספיק בגורל שלהם. יותר מתחושה, אני רוצה שהם ידעו שבכך שהם רכשו כרטיס, ובאו לראות את ההצגה, הפכו להיות חלק אקטיבי, מעודד ולוחם בדרך לגרש את החושך וההומופוביה מול שרי חינוך חשוכים, זוכי פרסי ישראל הומופובים ומובילי מדיניות אפליה מזעזעת. ביחד, צעקנו לעולם “אהבה”.
צילום: דניאל סיני שבדרון
ע.במאי: דניאל אלבו
עיצוב תאורה: נמרוד דנישמן
מוסיקה מקורית: כנען לבקוביץ
שירה: אסף זלמנוביץ’
וידאו-ארט וצילומי סטילס: דניאל סיני שבדרון
שחקנים: אבי גולומב, בן איזדי.
חמישי 27.2 בשעה 20:00 | צוותא 2 – לונדון מיניסטור, אבן גבירול 30 | מחיר כרטיס: 65 ₪
