קלמן ליבסקינד מרגיש מאויים

מצעד הגאווה ת”א | צילום: רונן לוי

אתמול (שבת, 22.6) לקראת ערב הגיח לאויר העולם מאמר מעורר פלצות פרי עטו של קלמן ליבסקינד. במאמר טוען ליבסקינד, כי הקהילה הלהט”בית גורמת לעיסוק לא פרופורציונלי בה ובמאבקיה ונוהגת באלימות וסותמת פיות כלפי מי שלא תומך בה ובזכותה להקים משפחות. מה עוד נאמר שם? המון התקרבנות ימנית טיפוסית, תפילות לאל ושלל מטעמים שיובאו כאן בהמשך.

קלמן ליבסקינד לא המציא אף מילה או משפט מקוריים במאמר שכתב, ובאופן רגיל לא הייתי מתייחס, בטח לא עד כדי כך. אבל קלמן ליבסקינד הוא ‏‎‎‎‎‎חלק מקול הולך וגדל שכולל את אלי ישי, דנה ורון, סמוטריץ” הרב פרץ’ ארגון חזון ועוד. אנשים בעמדות מפתח בתקשורת ובפוליטיקה’ שבשביל לזכות בכותרת משתלחים בקהילה הגאה, רצוי במהלך חודש הגאווה אז כידוע מתפרץ השד ההומופובי אצל טובי אנשינו. בד”כ הייתי מגלגל עיניים בזלזול, אבל נדמה לי שהקהילה הגאה נהפכה למטרה קלה מידי עבור כל אלה ואסור לנו כקהילה להמשיך ולשתוק. זה מתחיל במילים כתובות באיזה עיתון שאף אחד לא קורא, עובר למהדורות החדשות הקטנות והגדולות, וכבר ראינו כולנו איך זה עלול להגמר – באובדן של חיי אדם.

אז קראתי, נחרדתי, צייצתי וכתבתי קצת ברשתות החברתיות ואז הבנתי שאולי כדאי קצת לפרק ולנתץ את הטקסט הזה של קלמן ליבסקינד:

כותב ליבסקינד במאמרו: “בואו נתחיל מהמקום חסר הפרופורציות שהסוגיה הלהט”בית תופסת בסדר היום שלנו. יש לנו מדינה עם אלף ואחת בעיות – מדיניות, כלכליות, חברתיות, מה שרק תרצו – אבל לפעמים נראה שהעניין הכי חשוב כאן, זה שלפיו ייקבע היחס שלנו אל איש הציבור, קשור קודם כל בעמדותיו מול דרישות הקהילה הגאה. קחו אלף אנשים ובקשו מהם לדרג את מאה הסוגיות שמעסיקות אותם, ותגלו שהסיפור הלהט”בי – ולא משנה מה העמדה כלפיו – מגרד את התחתית.”

באמת? רוצה לדבר על זה? ‏בשביל קרוב ל 10 אחוז מהאוכלוסיה בישראל שוויון זכויות זו אכן ה-בעיה. מי שלא חווה את האפליה הזאת לעולם לא יבין, אבל כן, זו הבעיה מבחינתנו. אנחנו רוצים להתחתן, לאמץ, להביא ילדים בפונדקאות, להנות מהטבות מס והקלות ברישום הורות. מה לא ברור בזה?

נכון, יש אלף ואחת צרות במדינה שלנו, אבל אנחנו לוקחים חלק גם בצרות הקולקטיביות. כשהמצב הכלכלי קשה זה נוגע גם בנו, גם בטחונית ועל אחת כמה וכמה חברתית. ל-900 אלף איש בישראל יש צרות נוספות שקלמן ליבסקינד לא מכיר על בשרו, אין שום פלא שהוא לא מבין את הפרופורציה מהזווית שלנו, הלהט”בית.

הפצת שנאה או ניסיונות לקחת את הלגיטימיות מהמשפחות שלנו הם לא קולות ראויים. כל ניסיון לצייר זאת כפגיעה בדמוקרטיה הוא ניסיון ציני ומתקרבן. דמוקרטיה לפני הכל דוגלת בשוויון זכויות, לא במחיקתן

עוד כותב ליבסקינד: “כמו כל אחד שמחזיק בדעה, גם אני בטוח שהדעה שלי היא הנכונה, אבל אני אניח את הטענה הזו בצד. אני לא רוצה לשכנע כאן בנכונות התפיסה שלי. אני רוצה לשכנע שלא יכול להיות שלא ניתן יהיה להשמיע אותה. ומה שמטריד יותר מכל בהקשר הזה, זו ההשתלטות הברוטלית על השיח, מצדה של הקהילה הלהט”בית, והדיון שמתנהל במעמד צד אחד, כשכל מי שמחזיק בעמדה שלא מאמצת בחום כל מילה שיוצאת מכיוונה של הקהילה, נדון להשתקה אלימה.”

קצת הזוי ומאוד צבוע בעיני שאדם שמתבטא תדירות מעל כל מדיה אפשרית בארץ מדבר על סתימת פיות והשתקה. בואו נדבר הפוך, אולי העיסוק/במה שניתנים לכל מיני קלמנים יחזור לפרופורציה המקורית שלו. הרי רוב האוכלוסיה לא חושבת ומתבטאת ככה. אבל מקום לדעות האלה יש ועוד איך. ודבר נוסף חשוב לומר, השיח הלהט”בי לא בא לשלול קיום או זכות של אף אחד. השיח שמוביל קלמן במאמרו הוא כזה שבא להדיר את הנראות הלהט”בית מהרחובות, הקטנת המאבק והשתקת הקולות. הסיבה היחידה שיש תהודה גדולה למאבק הלהט”בי היא ההסכמה הרחבה בציבור עם עקרונות המאבק. אף אחד לא מנסה להשתיק קולות אחרים, יש מקום להמון קולות, אבל הפצת שנאה או ניסיונות לקחת את הלגיטימיות מהמשפחות שלנו הם לא קולות ראויים. כל ניסיון לצייר זאת כפגיעה בדמוקרטיה הוא ניסיון ציני ומתקרבן. דמוקרטיה לפני הכל דוגלת בשוויון זכויות, לא במחיקתן.

נמשיך? “אין שום קבוצה בחברה הישראלית שמסוגלת לשכנע את התקשורת לחבק אותה כך. לא ניצולי השואה, לא הנכים, לא העולים החדשים, לא המובטלים, לא אנשי הפריפריה. לאיש בתקשורת לא הזיז שוועדות מקצועיות של משרד הבריאות, עם אנשי רפואה, ומשפט, ואתיקה, ופסיכולוגיה, ועבודה סוציאלית, התנגדו כאיש אחד לפתוח את הפונדקאות באופן שדרשה קהילת הלהט”ב. לאיש בתקשורת לא היה עניין להידרש לבעיות שמציבה הפונדקאות, לניצול של הנשים הפונדקאיות ולמחיר הכבד שהן משלמות. בקהילה רוצים פונדקאות? אז יאללה, בואו נהפוך להומופוב חשוך את כל מי שפותח את הפה נגד, ונסגור את הדיון. למי יש זמן לעובדות כשקמפיין ברוטלי מתגלגל ברחובות ומאיים לדרוס כל מי שישאל שאלה?”

כך חברים, נראית דמוניזציה.

בתחילת מאמרו כתב ליבסקינד שהוא אינו חפץ לנהל דיון עם אלה שישר מזדעקים “הומופוביה!”, כעת כולנו מבינים למה.
אין שום קבוצה בחברה הישראלית שמסגלת לשכנע את התקשורת לחבק אותה כך כי אין עוד קבוצה בחברה הישראלית שיוצרת הזדהות כל כך גדולה. איפה שלא נסתכל, חברי הקהילה נמצאים. הם הבנים, הבנות, הנכדים, הנכדות, העובד מהמאפיה או המתדלקת שסיימה צבא לפני חודש, העורך דין או המנכלית מהמשרד שממול. בנוסף, חלקים ממש גדולים בציבור מבינים שהמאבק הלהט”בי הוא גם המאבק שלהם. הרי יש כאן חוסר צדק משווע יום יום שעה שעה. יום אחד אלה הלהט”בים שמשלמים את המחיר ומחר מדובר בכל היתר – נשים, חד הוריות, אתיופים, ערבים, במדינת ישראל לא חסר את מי לקפח.

המחאה של חודש אוגוסט לא סבבה רק סביב נושא הפונדקאות (על פונדקאות בהמשך), המחאה של חודש אוגוסט היתה מחאה אדירה למען שוויון זכויות. אל מי זה לא אמור לדבר? ובכלל, כל קמפיין הפונדקאות הלהט”בי לא בא לפגוע או להעיד על מצבה של המשפחה הגרעינית המסורתית, לא באנו לשפוט האם היא בסדר או לא. רצון הלהט”בים לצעוד קדימה אל עבר משפחתיות והישגים חדשים לא בא לרגע על חשבון התא המשפחתי ההטרוסקסואלי.היינו מאוד שמחים ליחס הוגן. שוויוני. שגם דוברים כמו קלמן ישכילו להבין שהרצון שלו לשמר את התא המשפחתי המסורתי שלו, לא אמור לבוא על חשבון התא המשפחתי העתידי שלנו.

חלקים גדולים בציבור מבינים שהמאבק הלהט”בי הוא גם המאבק שלהם. יום אחד אלה הלהט”בים שמשלמים את המחיר ומחר מדובר בכל היתר – נשים, חד הוריות, אתיופים, ערבים, במדינת ישראל לא חסר את מי לקפח

תתכוננו להתעצבן, קלמן ממשיך: “נכון, יש גם בני זוג סטרייטים לגמרי שנתקלים בבעיה להביא ילד לעולם, ונעזרים בשירותיה של פונדקאית או בשירותיהן של רשויות האימוץ, אבל את אלה נניח רגע בצד, משום שהם – בניגוד ללהט”בים – מודים ומכריזים שיש אצלם בעיה. ומהמקום הזה, מכיוון שהדבר אומנם אפשרי, אבל הוא לא הכי טבעי בעולם, ישנה שאלה אחת מרכזית שראוי לשאול את אנשי הקהילה הגאה, שאלה שהתשובה לה תכריע איזה מין דיון יש בפנינו: ברור לגמרי מדוע במצב הדברים הנוכחי, כשאלה נטיותיכם, אתם מבקשים זכויות והכרה ושוויון. אבל האם אתם מוכנים להתפלל יחד לכך שמהיום והלאה לא ייוולדו עוד ילדים עם נטייה מינית שונה? אם התשובה לשאלה הזו היא שלילית, המשמעות היא שאנחנו לא עוסקים בדיון על זכויות של מי שמבקשים פתרונות שוויוניים לכל אדם, תהא נטייתו המינית אשר תהא, אלא על מאבק רחב הרבה יותר. מאבק על ערכים. מאבק על דמותה ועל עתידה של המשפחה.”

קשה להחליט מאיפה להתחיל להתעצבן. הטקסט של קלמן לא קל לעיכול ומעורר תחושות קשות ביותר, עבורי בכל אופן.

א.ללהט”בים אין שום צורך לבוא ולהודות בבעיה, אין שום בעיה קלמן. ברוך הבא לשנת 2019, נטייה מינית היא לא בעיה בשום אופן.

ב.מכיוון ומדינת ישראל היא (עדיין) מדינה דמוקרטית, אם לזוגות סטרייטים ולנשים יחידניות פונדקאות מותרת, היא חייבת להיות מותרת גם לזוגות להט”בים. שוויון הוא שוויון הוא שוויון. ואם יהיה שינוי בחוק שיאסור פונדקאות על כלל האוכלוסיה (כנהוג בלא מעט מדינות) זה יהיה מוסכם גם על חברי הקהילה הלהט”בית.

ג. אימוץ? אחלה סוגיה קלמן. למיטב זכרוני כל הילדים בבתי יתומים נולדו להורים סטרייטים. רוצה לספר לי עוד על התא המשפחתי המסורתי וכמה הוא מיטיב עם ילדים?

ד. השאלה שקלמן מעלה כאן היא השאלה הכי מחרידה שנשאלה אי פעם. לא, אני לא מוכן להתפלל שלא יוולדו ילדים עם נטייה מינית שונה. אני לא אדם דתי קלמן, האמונה שלי היא בעיקר ביכולות שלי ובטוב ליבם של אנשים. אבל גם אני יודע לומר שאם היה נס כזה מדהים של בריאה בעולם, שיצר כזה מגוון של אוכלוסיות בצומח, בחי ובאדם, לעולם לא הייתי מתפלל על מנת לשנות אותו. הרצון לבסס עולם חדש על דמותך הגברית, הלבנה, הסטרייטית והפרבילגית היא יריקה בפרצוף של כל אדם באשר הוא אדם וזה עוד מבלי לדבר על חוצפה. בפעם הבאה שאתה מדבר על ערכים קלמן, מוטב שיהיה לך סט אדוק ושמור היטב של כאלה.

ה.כשקראתי את השאלה עם עניין התפילה בפעם הראשונה עלתה לי מחשבה אחת – מה חושבים להט”בים דתיים כשהם קוראים את הטקסט הזה? שהם צריכים להתפלל שלא יהיו עוד כמותם? לאן נוליך את החרפה?

ו.‏אולי די כבר עם השקר הזה של ‘להגן על ערכי המשפחה’? כל קורא מבין שלא באים להגן על משהו אחד, אלא לגנות משהו אחר.

ניכר מן הטקסט שקלמן ליבסקינד מרגיש מאויים. הוא חוזר על המילה אלימות, הוא מדבר על השתלטות על המרחב הציבורי, על ניתוץ של התא המשפחתי המסורתי, על קמפיינים ברוטאליים. יש כאן בחירת מילים של מישהו שמרגיש שלקחו לו משהו. אבל אנחנו לא יכולים לקחת לך קלמן את מה שלא שייך לך. אנחנו זכאים לכל הזכויות שניתנות לך, וזה לא בא על חשבונך. זה בא בנוסף, יש מספיק לכולם. ובכלל, מעולם להט”בים לא לעגו לקיום התא המשפחתי המסורתי כפי שנטען בטקסט. אנחנו מבקשים את הזכויות שלנו, לא מקפחים את שלכם.

טקסטים כמו זה של קלמן, שכוללים בתוכם כזה היקף של הסתה, שנאה, ועיוות של המציאות יכולים ליצור רגע מכונן. ואני מקווה שאני לא היחיד שתופס ככה את הטקסט ואת הרגע הזה. אנחנו בדיוק בתחילת הקיץ, דקה לפני מערכת בחירות קריטית ביותר, אנחנו כקהילה נטולי הישגים משמעותיים כבר זמן רב מידי. זה הזמן להרים את הווליום ולהחריף את המאבק הלהט”בי.

אנחנו לא חייבים להיות נחמדים. המאבק לא חייב למצוא חן בעיני כולם. מעולם לא היינו קונצנזוס וסביר להניח שגם לא נהיה. הרוב השפוי, זה שקלמן ליבסקינד לא נמנה על חבריו, תומך לחלוטין בזכויות הקהילה וזה לחלוטין מספיק כדי להמשיך לפעול ולהלחם על הזכויות שלנו.