יום הנראות הטרנסג’נדרי האחרון שצוין לפני כשבועיים נועד לציון הישגיה של הקהילה הטרנסג’נדרית לצד העלאת המודעות לקשיים היומיומיים עמם מתמודדים חברי הקהילה.
אך יום הנראות הוא יום אחד בשנה, ואילו נראות טרנסג’נדרית חשובה כל השנה. היא חשובה בשביל שילדים ומבוגרים מהקשת הטרנסג’נדרית ידעו שהם לא לבד בעולם. בשביל שאנשים יפסיקו לחשוב עלינו דברים לא נכונים כאלה ואחרים. בשביל שנרגיש בטוחים יותר בסביבה שלנו.
בשנים האחרונות עולה השיח הטרנסי יותר ויותר לכותרות, יחד עם נראות טרנסג’נדרית הולכת וגדלה במדיה וברשתות החברתיות, זאת לצד כמה נצחונות מול המערכת המדינית והמשפטית, כמו רישום גבר טרנסג’נדר ובן זוגו כהורים של בנם הביולוגי, (שאלה שבעולם קצת יותר הגיוני הייתה צריכה להיות רטורית).
אבל עם כל ההתקדמות בשיח אנחנו ממש לא שם. שינוי אמיתי לא יתרחש ביום אחד ואין דרכים קלות בהן אפשר להגיע למטרות הללו. הדרכים צריכות להיסלל ואין מישהו חיצוני שיסלול אותן בשבילנו. אין דרך אחת בה אפשר לתרום למאבק ולא רק א.נשים מהקשת הטרנסג’נדרית יכולים לקחת חלק אלא גם חברים שלנו, בני זוג, קרובי משפחה ובני ברית הם צד חשוב מהמאבק להיות חלק אינטגראלי בחברה ולא להיזרק לשוליה.
על מנת לתת מקום במאבק גם לבני הברית הסיסג’נדרים שלנו, הכנו סרטון הסברה שבו שאלנו אותם על חשיבות הנראות הטרנסג’נדרית. החלטנו לא לפרסם את הסרטון ביום הנראות כי חשוב לנו להעביר את המסר שהנראות שלנו היא לא אירוע של פעם בשנה, הנראות שלנו היא מאבק יום יומי והסברה יום יומית.
פרסום הסרטון בפסח הוא סימבולי, מכיוון שעבור הרבה א.נשים טרנסג’נדרים החגים הם תקופה בעייתית בה חלק מהם חובשים זהות מגדרית זרה להם על מנת לחגוג את החג עם המשפחה המורחבת. כמו כן לרבים.ות אחרים, בעקבות יציאה מהארון, אין משפחה לחגוג איתה וגם זה משהו שצריך לשנות עד כמה שאפשר והדרך שלנו היא עוד ארוכה.
חשוב לי מאוד להודות לכל המשתתפים שבאו לקחת חלק בסרטון שלנו, לעורכים לספיר שעזרה בתמלול
