עוד דוז פואה אחד ודי

באדיבות כאן 11

רגע לפני שכאן תאגיד השידור מקפיא עונות חדשות של יצירה מקורית מצוינת (פמת”א, שטוקהולם ושטח הפקר יוקפאו, ועוד כמה), בגלל שביבי נתניהו לא הסכים לממן את האירוויזיון (לתת את התקציב כהלוואה? בושה!), שודרו אתמול בערוץ 11 שלושת פרקי המיני-סדרה “דוז פואה” ברצף, ואני התמוגגתי. אם לא צפיתם וגם אתם רוצים להתמוגג תוכלו לצפות בה בשידור החוזר (מחר, שישי 24.5 ב-21:30) או בפרקים המלאים שעלו ליוטיוב. כי להתמוגג זה תמיד טוב.

בדמיון מדהים למציאות, במרכז העלילה נמצא זמר גיי מוסלמי, שנבחר לייצג את צרפת באירוויזיון. יוצרי הסדרה טוענים שהם התחילו לעבוד עליה הרבה לפני שבילאל חסאני נבחר לייצג את צרפת, ואם זה נכון זו הברקה מטורפת. מצד שני זה כולה שלושה פרקים, אז ייתכן שהיה להם את הרעיון הכללי ואז הם שמעו על בילאל, תסרטו וצילמו את זה מהר. כך או כך – זה עצבן מספיק את הצרפתים כדי לערב את ה-EBU, שביקשו מהתאגיד לדחות את השידור עד לאחר האירוויזיון.

נחזור לזמר הגיי המוסלמי טי ג’יי – בינו לבין חברו מילדות רוסול נוצר נתק בגיל 15 אך עכשיו הם נפגשים שוב ולא מסיבות טובות. אביו של רוסול מתכנן פיגוע של דאע”ש באירוויזיון, ולשם כך הוא מאיים על חייו של טי ג’יי. המטרה היא שרוסול יתחזה לבן זוגו של טי ג’יי כדי להיכנס עם המשלחת הצרפתית לארץ ולהטמין פצצה באולם.

מהצד השני – שלושה סוכני מוסד מנסים לאתר מי מהמשלחות לאירוויזיון מתכננת פיגוע כדי לנטרל אותו בזמן. וברגע המכריע גם השב”כ מתקרב.

כשאני קורא עכשיו את מה שכתבתי זה נשמע לי כמו אחלה סדרת מתח, אבל זו ממש לא סדרת מתח – זו סאטירה מגלגלת מצחוק. וכשאני אומר סאטירה תתכוננו – סטריאוטיפים. מלא סטריאוטיפים. כי כדי לעשות סאטירה טובה ומבדרת צריך לשחוט פרות קדושות, להגחיך ולצחוק על הכל – הומואים, דראג קווינס, דאע”ש, המוסד, השב”כ והאירוויזיון עצמו. בקטע קורע מצטלמים טי ג’יי ורוסול לגלויה שמייצגת את השיר הצרפתי ומשחזרים את הסצינה המפורסמת מטיטאניק כשהם מחובקים ולבושים בגלביות על גלשן בחוף תל אביב. זה הכיוון.

אבל לא רק סאטירה יש פה אלא גם רגעים מרגשים בין שני החברים, שבכל הסיטואציה הזו נזכרים גם ברגעי הילדות היפים שלהם. הרגע הכי נוגע ללב הוא הרגע בו מטיח טי ג’יי בפני חברו שחשף את סודו כשהיו צעירים – איך הוא נודה ממשפחתו וחבריו וחי ברחוב, והצליח להגיע למה שהוא הגיע היום. כל אחד מאיתנו יכול להתחבר למקום הזה של להרגיש לבד בעולם בגלל זהותך המינית או המגדרית האחרת. במיוחד אם יש מישהו שחשף את סודך לפני שאתה עשית זאת.

אבל כאמור, העיקר פה זה פאן – תלבושות מוגזמות, פריז הנפלאה, תסריט שנון ומצחיק ובעיקר – משחק משובח של כולם. שני הצעירים הצרפתים, זאק פקיאל ואדל ג’מאי, נהדרים, וגם בצד שלנו הקאסט עושה עבודה נפלאה – איציק כהן, טל פרידמן, מלי לוי, יואב הלוי, רוי מילר, שני קליין, מאיר סוויסה, כולם נהדרים. ואי אפשר בלי נדב אסולין שכרגיל – גונב את ההצגה בכל תפקיד שהוא עושה, קטן כגדול. אה, וגם יזהר כהן מגיח פה לקטנה. בקיצור – פאן במקסימום.