אודי לדרגור (פונדקאות עם בן זוג)
אני אודי, בן 43, נשוי לגיא, בן-זוגי ב-11 השנים האחרונות. אנחנו אבות משותפים לשלושה ילדים: תום, בת חמש, נועה ואדם, תאומים בני שלוש. אני סמנכ”ל שיווק בסטארט-אפ Gong.io ויו”ר עמותת אבות גאים, שהייתי אחד ממייסדיה לפני כחמש שנים.
ספר לנו על ההתלבטויות שעברו לכם במחשבה לפני שהחלטתם באופן סופי לצאת לתהליך הזה.
גיא ואני ידענו שאנחנו רוצים לגדל יחד ילדים ושהתכניות שלנו לחיים והאופי של כל אחד מאיתנו, לא מתאימים לגידול ילדים עם הורים נוספים חוץ מאיתנו. לכן הורות משותפת לא התאימה לנו, למרות שהיא מודל מצוין, שמתאים להרבה אנשים שאנחנו מכירים. ברגע שהבנו שמדינת ישראל מונעת מאיתנו להיעזר באימוץ בישראל, באימוץ בחו”ל ובפונדקאות בישראל, הבנו שפונדקאות בחו”ל היא בעצם הפתרון היחיד הרלוונטי עבורינו.
ידענו שאנחנו מכניסים את עצמנו למסע מאתגר – לא רק בדרך הבאת הילדים לעולם אלא גם בעצם גידולם במדינה שמרנית ומסורתית ושגם להם לא יהיה פשוט. אבל גם האמנו ביכולת שלנו להתגבר על הקשיים, לגדל ילדים חזקים וחסינים רגשית ולהתמודד בעצמנו עם האתגרים שיבואו.
איך הסביבה האישית הגיבה להחלטה?
רוב הסביבה הקרובה הגיבה בתמיכה ובאהבה גדולה. זה לא נכון לכולם, כמובן. היו בני משפחה שתהו בקול רם אם לא היה עדיף לילדים שלנו לגדול עם אמא בתמונה. קרי, בהורות משותפת. אנחנו הסברנו להם את מה שהאמנו בו אז ואנחנו מאמינים בו גם עכשיו – ילד צריך הורים אוהבים ודואגים, שיספקו לו את כל צרכיו ויגדלו אותו להתמודד עם העולם הלא-פשוט שסביבו. מספר ההורים, מגדרם והנטיה המינית שלהם – ממש לא משפיעים על רווחת הילד ועל הצלחת הגידול שלו.
האם חשת בהבדל בין תגובות מהסביבה הסטרייטית לעומת הסביבה הלהט״בית?
כן. בעוד הרוב המוחץ של הסביבה הלהט”בית תמכה בהחלטה שלנו להפוך להורים וביכולת שלנו לפתור בעיות פרקטיות “בתנועה”, לא מעט חברים ובני משפחה סטרייטים שאלו שאלות, לרוב מבורות ומסקרנות, לאו דווקא מתוך התנגדות, כמו: איך תסתדרו בלי אמא? האם לפונדקאית לא יהיה קשה להיפרד מהילד? איך החלטתם בזרע של איזה אב להשתמש קודם? איך תרגיש אם הילד שיוולד לא יהיה שלך מבחינה ביולוגית?
האם הרגשתם שלמדינה היו כלים לעזור לכם לקצר משמעותית את התהליך או להפוך אותו לקל יותר?
בהחלט. ראשית, אם מדינת ישראל היתה מאפשרת לנו להיעזר באימוץ או בפונדקאות בישראל, באופן נגיש והגיוני, ברור שהיינו בוחנים אפשרויות אלה לעומק הרבה לפני התהליך המורכב והיקר של פונדקאות בחו”ל. שנית, מערכות החינוך והרווחה במדינת ישראל לא עושות כמעט שום מאמץ כדי להתאים את עצמן למשפחות עם הורים בני אותו המין. רוב הטפסים עדיין מנוסחים בלשון “שם האם ושם האב”, אף ספר לימוד לא מתייחס באופן שוויוני למשפחות בני אותו המין, משרד החינוך מאפשר אך לא מחייב גני ילדים ובתי ספר להכשיר את הצוות החינוכי עם כלים להתמודדות נכונה ומחזקת עם משפחות גאות, כדי לקבל נקודות זיכוי במס הכנסה אחד מאיתנו צריך “לבחור” להירשם כאישה, הטפסים בביטוח הלאומי אף פעם לא מתארים את המציאות המשפחתית שלנו בצורה נכונה ועוד ועוד.
האם אתם מרגישים ׳חריגים׳ (בהתאם לתגובת משרד הרווחה) בסביבה בה אתם חיים?
אנחנו שונים, נקודה. זו שונות נהדרת, משחררת מהצורך להיות בדיוק כמו כולם. זו שונות שאנחנו נהנים, רוב הזמן, לדבר עליה עם הילדים שלנו ועם אחרים ולחגוג בכל הזדמנות. הדבר היחיד שאנחנו מצטערים עליו הוא שרוב רשויות המדינה וחלקים מסויימים בחברה, מתיחסים לשונות שלנו כחריגות שמצדיקה אפליה, חוסר שוויון והתעלמות מהזכויות שלנו, המגיעות לנו באופן שווה לחלוטין למשפחות אחרות.
יצא לכם להתמודד עם שאלות שהילד שואל בנוגע לתא המשפחתי שלכם?
לא כל-כך. הילדה הבוגרת שלנו בת חמש אבל כבר מגיל אפס אנחנו מספרים לה, בצורה שמתאימה לגילה, את סיפור הגעתה לעולם. היא מזהה בתמונות את הפונדקאית שנשאה אותה ברחמה ומכירה באופן אישי את הפונדקאית שנשאה את אחיה הקטנים. תום מאוד גאה במשפחה שלה ומספרת לחברים וגם לזרים ברחוב בכל הזדמנות שיש לה שני אבות ושככה כיף לה. אנחנו מאמינים שככל שנהיה פתוחים ושקופים יותר בנושא המשפחה שלנו, ונספר לילדים שלנו בכל גיל חלק נוסף מהסיפור שלהם, באופן שמותאם ליכולת התפיסה וההתמודדות שלהם, כך יהיו להם פחות סימני שאלה ובעיקר לא ירגישו שום בושה במשפחה שלהם וימשיכו להיות גאים בעצמם ובמשפחה כולה, בדיוק כפי שאנחנו.
