זכיתי לדבר כאן היום על הקשר בין שתי זהויות משמעותיות שלי – הזהות הקווירית והזהות הטבעונית. זו בשבילי הזדמנות מרתקת לחקור את הנושא, לפרק אותו בתוכי ולמצוא את החיבורים הערכיים בין שני מאבקים קריטיים בעיני לשינוי פני האנושות.
אני רוצה לפתוח בציטוט של ד”ר מלאני ג’וי- פסיכולוגית וסוציולוגית שעומדת בראש הארגון “מעבר לקרניזם”:
“אידיאולוגיות אלימות מסתמכות על קידום של בדיות כאילו היו עובדות, לצד דיכוי כל חשיבה ביקורתית המאיימת לחשוף את האמת”.
נשמע מוכר נכון? מלאני ג’וי אמרה את זה בנוגע לקרניזם*, אידיאולוגיה שנותנת ערך גבוה יותר לבני אנוש על כל שאר בע”ח ומצדיקה שליטה חסרת רחמים שלנו במינים ביולוגים אחרים, אבל המנגנון הזה פועל ברוב מערכות השליטה והדיכוי בחיינו, גזענות מושרשת באופן הזה, גם סקסיזם והטרונורמה. יש 3 מילות קסם שמצדיקות מערכות נצלניות: זה טבעי, נורמלי והכרחי, אנחנו מכירות את המילים האלה מקרוב בהקשר אהבה ומערכות יחסים, רק כשזו בין גבר לאישה היא נחשבת לטבעית, נורמלית והכרחית להקמת משפחה. גם בנוגע לאכילה ולבישה של גופות בע”ח מספרים לנו את אותו הסיפור בשימוש באותן מילות קסם.
מילות הקסם האלה מושרשות בנו כל-כך חזק שהן משמשות ככיסוי עיניים רגשי ומנטלי ומנחות את פעולותינו ממש מבלי שנחשוב עליהן. זה המנגנון שמכניס אותנו לארון ומקשה עלינו לקבל את עצמנו ולצאת ממנו, וזה אותו מנגנון שמדכא את רגש החמלה הטבעי שלנו לבע”ח כשהוא מצדיק את הצריכה שלהם.
הפטריארכיה מלמדת אותנו לתפוס את העולם בקוטביות: יש שולט ונשלטים, חזק וחלש(ה), יש עליונים ויש נחותים. ולכל אחד מאלה יש תבנית שיוך (לפי מגדר, גזע וכו’.) זה בעצם תסריט שמוכתב לנו מלידה ומתוחזק מכל הכיוונים: באגדות ילדים, בספרים ובטלויזיה, בתקשורת, בפרסומות ובבית הספר. סיפורים בדויים שמגדירים איך כל אחד ואחת צריכות להתנהג, להראות ואיך להתנהל בעולם באופן “נורמלי” – ז״א בהתאם לתבנית שמשוייכת לנו ע”י החברה.
הפטריארכיה היא אידיאולוגיה שמייחסת ערך גבוה יותר לגברים לבנים על שאר הנשים והאנשים בעולם. אני רוצה לשתף אתכן בנדבך מהחוויה האישית שלי: לאורך הילדות שלי שאלו אותי המון אם אני בת או בן, אמרו לי ‘תחליטי כבר’. היה לאנשים סביבי דחף להבין לאיזה תבנית אני משוייכת והיתה ציפייה ברורה שאתנהג בהתאם. הם לא ידעו איך לאכול אותי- ילדה שאוהבת לטפס על עצים ולשחק עם הבנים, ואני מצידי התנגדתי להדחס לתבנית הנשית, לגרסה המוחלשת של הבנים, וזה לא עבר בשתיקה מצד החברה סביבי. אני מניחה שכולנו, להטב”קיות, חווינו על בשרנו נסיונות להדחס לתבנית חברתית שלא התאימה לנו ואנחנו מכירות את הכאבים שמתלווים לבחירה לחיות את האמת שלנו, גם כשזה כרוך בשבירת התבנית והוכחה פשוטה בעצם איך שאנחנו חיות את חיינו, שמראה גם לאחרים שהתבניות החברתיות האלה הן רק עוד סיפור מומצא, תלוי תרבות שלא מחזיק במבחן המציאות שלנו.
יש 3 מילות קסם שמצדיקות מערכות נצלניות: זה טבעי, נורמלי והכרחי, אנחנו מכירות את המילים האלה מקרוב בהקשר אהבה ומערכות יחסים, רק כשזו בין גבר לאישה היא נחשבת לטבעית, נורמלית והכרחית להקמת משפחה
ההבנה הפנימית שלי שאין אף תבנית שמתאימה לי, למרות שסיפרו לי ההפך, גורמת לי להטיל ספק בכל הסיפורים והתבניות, ומביאה אותי לשים סימן שאלה על כל מיתוס שהחברה מלמדת אותי ומוצג כאמת מוחלטת.
המנגנון ההטרונורמטיבי למשל ממקם אותנו בעמדה נחותה מול הטרו-סיסים, המנגנון הסקסיסטי ממקם אותי כאשה בעמדה נחותה אל מול גברים, ואני מודעת להשלכות של המנגנון הזה עלי ועל כל אשה/אדם שגדלו בהבנה שהן שוות פחות. המנגנון הקרניסטי מלמד אותנו מיתוס דומה, רק שהפעם הוא שם אותי בצד השני של המנגנון – כשולטת, כעליונה על בע”ח. בסיפור הזה זו אני בעמדת הכח ששוללת זכות בסיס לחיים חופשיים מאחרים שנחשבים לפי התבנית שבסיפור לנחותים ממני. לקח לי זמן לסדוק את חומות המנגנון הקרניסטי (וזה אחרי שפרקתי בתוכי להט”בפוביה, גזענות והטרונורמה) ולבסוף הצלחתי למוטט אותה לחלוטין ולראות בעיניים פקוחות את המשמעות הקטלנית שבבחירות היום יומיות שלי לצרוך בע”ח. מבין הסדקים שבסיפור ראיתי את ההשלכות שבתעשיות בע”ח והבנתי שבלעתי את כל מה שסיפרו לי, שגם אני חלק מהמערכת שמאמינה למיתוס שאנשים הם גזע עליון על בע”ח ששונים מאיתנו ואני בעצמי גוזלת מהם את הזכות הבסיסית לחיים בחופש וללא כאב וסבל מיותרים. הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך לקחת בזה חלק בלי להרגיש צבועה, חסרת רגישות ואלימה. בתפיסה שלי היום, אני מבינה שאותה מערכת אידיאולוגית של שולט ונשלט היא המערכת שמאפשרת לדוגמה לילד להתעלל בבע”ח והיא גם זו שתאפשר לו בהמשך לפגוע בלהט”בים, בנכים, בשחורים או בנשים.
הקהילה שלנו היא קהילה לומדת, היא מתנסה ומתפתחת כל הזמן מתוך חוויות החיים המורכבות שלנו. והיא אחת הקהילות המתקדמות בעולם בתפיסות החברתיות החדשות שלהטב”קיות חוקרות ומממשות בחיים, ואני רואה אור גדול וקדמה מבורכת ברעיונות החדשים האלה, שמתעצבים מתוך חוויות חיים תחת מנגנון דיכוי זהות מגדרית ומינית ששונה מהנורמה. להשקפתי הקהילה שלנו לוקחת חלק משמעותי בהגברת האור שלאורך ההיסטוריה פורץ תבניות ומגרש עוד ועוד מהחושך בחברה.
הקהילה מציעה לאנושות כולה תפיסות חדשות ומיטיבות כמו: לאפשר לכל אחת ואחד לחיות את הזהות הטבעית שלנו, ולא להגביל את הביטוי העצמי או את המשיכה המינית שלנו. מלמדת אותנו לאהוב את הגוף שלנו ולכבד את הגוף והבחירה החופשית של הסובבים אותנו, לייצר מרחבים בטוחים ולכבד זהויות של אחרות גם אם אני לא מזדהה עם חוויית החיים שלהן.
הקהילה מציעה להסתכל על מערכות יחסים בצורה מורכבת ולהכיר בזה שכל קשר הוא ייחודי וראוי שיתעצב לאור הרצונות והצרכים של האנשים בקשר. היא מציעה לנו להתנסות ולחקור איך מתאים לנו לחיות והיא מאפשרת לנו לקבל ולאהוב את השונויות בעצמנו ולקבל אחרים (בעיקר אחרים שהולכים על שתיים נכון לעכשיו). היא מאתגרת אותנו להיות רגישים לצרכים של אחרות ומעודדת אותנו לפעול ליצירת חברה אנושית שוויונית והרמונית. כל התפיסות המתקדמות האלה רלוונטיות מאוד גם לתפיסה שלנו את בע”ח שחיים איתנו בעולם.
ובדיוק בגלל כל אלה – זה טבעי ומתבקש שדווקא הקהילה הגאה (אינדיווידואלים וגם המוסדות והארגונים שמובילים אותה) תסיר את כיסוי העיניים מהסיפור הקרניסטי, כדי לראות את הפרדוקס שבשימוש בהיפוך יחסי הכוחות, שבשלילת הזהות שאנחנו משתתפות בה בחסות מנגנון ניצול בע”ח, שנראה את החופש שנגזל מהם ואת הכאב שאנחנו גורמים ליצורים מוחלשים מאיתנו.
אותה מערכת אידיאולוגית של שולט ונשלט היא המערכת שמאפשרת לדוגמה לילד להתעלל בבע”ח והיא גם זו שתאפשר לו בהמשך לפגוע בלהט”בים, בנכים, בשחורים או בנשים
ואם הקהילה שלנו תבחר לדבוק באופן מלא בערכים שמובילים אותה: שוויון, חופש, קבלה, אהבה ואי-אלימות, נצטרך קודם כל לראות בעיניים פקוחות את מערכת הניצול הזו, לזהות מבעד לסיפורי הבדיה את השקרים שמצדיקים צריכת בע”ח, אלה שמושרשים עמוק בנו וגורמים לנו לא לעצור ולחשוב על הנזקים וההשלכות של המעשים שלנו. נהיה חייבות לראות שאנחנו מאמינות למיתוס שהם נחותים ממאיתנו, שהן מתקיימות בעולם לשימושנו האישי ונזכר שגם נשים ועבדים נתפסו ככה בעבר הלא רחוק.
נצטרך לראות שזה שקר שהן לא ישויות רגישות ומודעות ממש כמונו וכמו הכלבים והחתולים שאנחנו מחשיבים למשפחה. לראות את השקר שמסופר לנו: שהן לא כואבות כשמטילים בהן מומים, מתייסרות בצער כשתינוקן נחטף מהן אחרי הלידה או מפחדות עד אימה כשהן מובלות לשחיטה.
ובבסיס השקר הגדול: שלנו יש את הזכות לבעלות על החיים שלהם. שאנחנו לקחנו את הזכות הבסיסית של בעלי החיים לבעלות על חייהן.
אני לא מבקשת שתאמינו לי כי ככה אמרתי, אני לא מעוניינת לספר לכם מיתוס חדש, אם אתן ואתם צריכות הוכחות ראוי שתחקרו ותבדקו עבור עצמכן מה היא האמת והאם את/ה מרגישים נוח איתה. בשבילי מהרגע שפגשתי באופן אישי פרות, כבשים, גדיים, חזירונים ועופות שקיבלו את הזכות הבסיסית לחיים ללא ניצול לא יכולתי להתכחש יותר לישויות הרגישות והיחודיות שלמדתי להכיר.
כשחומת השקרים הזו מתפרקת מתבהרת מיד הבחירה הערכית שבידינו: או שנשמר את התבנית הנורמטיבית, השקרית שמצדיקה את תופעת צריכת בע”ח למטרות אנושיות, או שנבחר באומץ, בדומה לבחירה שלנו לצאת מהארון, ונשבור גם את התבנית הקרניסטית, הנצלנית והלא-מוסרית הזו, שבפועל נוגדת לחלוטין את עולם הערכים שלנו. הבחירה להפסיק לקחת חלק פעיל בדיכוי ובגרימת הסבל הנוראי לחברנו הלא אנושיים, השונים מאיתנו.
אני מניחה שהקשר והדמיון בין המאבקים לשחרור מתפיסות חשוכות כמו להט”בופוביה, סקסיזם, גזענות וסוגנות הוא שגורם לאחוז גבוה של טבעוניות וטבעונים בקהילה, באיגי למשל קרוב ל50% מהצוות בארגון צמחונים או טבעונים וגם אחוז גבוה מבני הנוער כבר מוטטו בעצמן את מנגנון השקרים הזה. אני יכולה גם לספר בהתרגשות שכבר קיים בחלק מהארגונים שיח פנימי בנושא, ועולה השאלה האם ואיך נכון להתנהל ברמה ארגונית בהקשר מימון תעשיות מהחי מכספי העמותות.
אני מקווה שבקרוב נשמע על החלטות רשמיות שיקדמו אותנו עוד צעד גדול אל האור וישמשו דוגמה גם בנושא הזה לחברה הכללית. אני מתרגשת וגאה בטירוף לצעוד השנה בגוש הטבעוני ולחבר בפרקטיקה בין שני המאבקים החשובים האלה השזורים זה בזה. מקווה שכולכם תצטרפו לגוש במצעד לחגוג יחד את הבחירה שלנו לכבד כל נשמה חיה על פני האדמה ולהמשיך להעלות עוד מודעות בקהילה שלנו!
