אם תחליטו שאתם בסדר עם סגרים או הנחיות כאלה ואחרות בארץ, אתם יותר ממוזמנים לאירועי חודש הגאווה שיתקיימו בסלוניקי בין ה20-25/9/2021. חיי הלילה פה מטורפים, הברים, הטברנות, המועדונים והקהילה הגאה, אמנם שומרת על סוג של פרופיל נמוך, אבל ממש לא מביישת את תל-אביב מבחינת וייב, מסיבות, אנשים, קוקטיילים ומה לא. האנשים פה יודעים לבלות ולחיות עד הקצה.
בתור מישהי שיצא לה לטייל, בעולם-זו מילה גדולה מדי, אבל לא מעט, אני יכולה להגיד שעם כמה שמסתובבים ברחבי הגלובוס והתחושה היא נהדרת, אלוהית וחופשיה, מצבי הרוח-עדיין תוקפים.
כמעט שלושה חודשים במקום אחד ביוון, משהו שלא אופייני לי, לרוב, וכבר הספקתי להתאהב, לחוות, להתרגש, לקוות ולהשבר. כל זה, בחודש וחצי. נראה לי שיש לי תסמין רומנטיקנית בהגזמה.
כמה מוזר זה שעם שינוי מקום, טיולים, הכרת עולם אחר ומדהים, הדבר שלא פשוט לשנות- הוא המיינד.
התהליך שאפשר לעבור כשמוציאים את עצמנו מאזור הנוחות, הוא מדהים, אם רק נאפשר לעצמנו.
אני מרגישה שאני מתבגרת, מתעצבת (מלשון עיצוב), מתפתחת, המיינד נפתח לשאיפות, מטרות, הצבת והשגת יעדים.
הכרתי המון אנשים, חלקם קיבלו את התווית ‘חברים’, חלקם היוו לי השראה, חלקם היו צינור ביני לבין אלוקים/אנרגיה ועוד…
ו… גם הספקתי להתאהב.
שוב, נופלת על אותה שגיאה. מישהי שלא פנויה רגשית ואפילו לא משפחתית, בטח שלא בתודעה ובהודאה שהיא מוכנה לחיות עם אישה. התאהבנו כשמצדה המון פחדים וחששות-איך בחורה נוצריה-יווניה תבשר למשפחתה שהיא מאוהבת באישה ורוצה לחיות איתה. בלתי אפשרי. עדיף להשאר נשואים בחיים נוראיים ורעילים, מאשר ללכת אחרי הלב.
ושוב, אני מוצאת את עצמי בלופ רגשי קשה שלוקח ממני אנרגיות והזדמנויות אחרות, ככל הנראה. ונותנת למצב-הרוח שלי להיות מושפע בעקבות השפעות חוץ שלא קשורות אליי.
הגעתי לנקודה טובה בחיי, בה מצאתי את השלווה הפנימית שלי והחזרתי לעצמי את החיוך בלב ועל הפנים, יחד עם זאת… ה’יחד עם זאת’ המחורבן הזה…
המצבים האלה, אליהם אני נכנסת, גורמים לי לתהות מה אנחנו, בני-האדם, רוצים? מה אנחנו מחפשים? למה אנחנו תמיד מחפשים ולא חיים בשלווה עם עצמנו.
לחיות במצב תודעתי של ‘סטייט אוף מיינד’ חזק נפשית ומנטלית, מצריך עבודה, והרבה. אני אוהבת לאתגר את עצמי, כי ככה אני מתקדמת, אבל כשזה מגיע מבחוץ, העבודה יותר קשה. אני מוצאת את עצמי נכנסת תמיד לאותם מצבים כשאני מקווה לתוצאה שונה. קצת מזוכיסטי.
הרבה אנשים הספיקו להגיד לי שאני יותר מדי לב ורגש ושאני חייבת להפחית את המינון הרגשי ולהעלות את מינון המוח, הראציונל.
חודש הגאווה מתקרב בצעדי ענק ואני תוהה איך אגיע אליו, באיזה מצב רוח, האם אכיר את המישהי המיוחלת או שאני צריכה לעבור שיעור של התפתחות והעצמה אישית בכדי לדעת מי אני, מה אני מוכנה לקבל, מה פחות ובעיקר, להעריך את עצמי ולדעת מה מגיע לי.
אין פה עניין של אגו, זה יותר עניין של ‘לא בכל מחיר’ ולדעת להיות מאושרת בתוכי, עם עצמי ובחלקי. אם אתם מרגישים ככה, תדעו שמרגישים ככה בכל מקום. ככה אנחנו. בני-אדם.
אם בא לכם להתרענן, אם מבפנים אתם זקוקים לתחושת חופש, לתחושת שינוי ואין לכם בעיה לחזור לבידוד וכו’, אתם מוזמנים ליהנות משבוע(או יותר, לשיקולכם) בלתי נשכח בסלוניקי.
אפשר לשלוח לי הודעות/ שאלות בפייסבוק. אענה בשמחה. עד אז, תנשמו עמוק, תתנו לעצמכם ליפול, ותדעו להרים את עצמכם אחרי הנפילה. הכל זה משחק.
הכותבת היא מדריכת טיולים לחו”ל, בעיקר ליוון המופלאה, על כל גווניה. אוהבת את החיים. אפשר למצוא אותי בפייסבוק- shani tellier
