צילום: יוסי צבקר
בימים אלו מוצג בבית צבי המחזה “לשבור את הצופן” מאת יו וויטמור ובבימויו של אלון אופיר, המבוסס על ספרו של אנדרו הודג’ס “אלן טיורינג: האניגמה”.
ההצגה מספרת את אחד הסיפורים המדהימים והגדולים ביותר של זמננו – סיפורו של אלן טיורינג המתמטיקאי, ממציא המחשב, שבימי מלחמת העולם השנייה הנהיג קבוצה שהורכבה מבעלי המוחות הטובים בבריטניה במטרה אחת – לנסות לפצח את ה”אניגמה”, מכונת ההצפנה בה השתמשה גרמניה הנאצית על מנת להעביר מסרים.
באמצעות קפיצות בין ארבע תקופות מרכזיות בחייו של טיורינג, ההצגה פורשת בפנינו את מהלך חייו של המתמטיקאי הגאון והמאותגר חברתית, משנותיו כתלמיד בבית הספר, דרך עבודתו עבור ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השניה ועד לימים שאחרי המלחמה, בהן הפך מגיבור לקרבן של מערכת הומופובית שרדפה אותו בשל נטיותיו המיניות.
“לשבור את הצופן” היא הצגה על חייו של טיורינג, אבל לא רק.
זו הצגה על יחסי הגומלין בין האזרח למדינתו – גיבור המלחמה, שהיה בן טיפוחיו של צ’רצ’יל לאחר שהצליח לפצח את מכונת ההצפנה של הנאצים והציל מיליוני בני אדם, הפך לעבריין נרדף במדינתו שלו עקב נטייתו המינית, עבר טיפול הורמונלי בכפייה שבעקבותיו החליט לשים קץ לחייו. במשך שנים בהן התגאתה הממלכה הבריטית ביחסה לקהילה הלהט”בית, היא נמנעה מלהזכיר את סיפורו של טיורינג וסיפורם של רבים אחרים, שעברו טיפולי המרה בחסות המדינה. רק בשנת 2009 הביע ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, התנצלות רשמית על היחס לו זכה טיורינג ורק בשנת 2013 הוענקה לו חנינה לאחר המוות ע”י המלכה אליזבט השנייה.
זו הצגה על קבלה של הסביבה – חמש דמויות מרכזיות בחיו של טיורינג חולקות איתו את הבמה – אימו הגאה והתומכת, מנהלו של טיורינג בפרויקט הממשלתי בו הוא עובד, עמיתתו לעבודה שמאוהבת בו לשווא, גבר אקראי שטיורינג מכיר בבר וחוקר המשטרה שחוקר מקרה שולי שבסופו של דבר מוביל להפללתו של טיורינג בהומוסקסואליות. ברקע מרחפת דמות נוספת של חברו הטוב כריס, הטריגר לכל מה שהשיג טיורינג בחייו. לאף אחת מהדמויות אין בעיה עם נטיתו המינית של טיורינג, חלקן אף חולקות עימו נטיות דומות, אך כולן מנסות, בצורה כזו או אחרת, לשכנע אותו לוותר על מי שהוא, לטובת עצמו ולטובת כולם, אך הוא מסרב להעמיד פנים.
צילום: יוסי צבקר
זו הצגה על השפעתם ההרסנית של טיפולי ההמרה – לאחר המלחמה הואשם טיורינג בהומוסקסואליות ועבר טיפולים הורמונליים על מנת לדכא את היצר המיני. ההצגה אינה מתעכבת יותר מדי על ההשלכות של טיפולים אלו על טיורינג, אך החלטתו להפטר מהגוף שכבר אינו שלו, בתקווה שהידע והמחשבות ימשיכו להתקיים גם בלעדיו, אומרת הכל. טיפולי המרה מסוגים שונים במטרה להמיר להט”בים ולהחזירם “לדרך הישר” מתבצעים גם היום במדינות רבות ברחבי העולם, בהן גם ישראל, ומובילים לאבדנות רבה.
זו הצגה על המתח בין מוסר לחוק – כמובן שאי אפשר להתעלם מהעובדה שטיורינג עבר על החוק, שכן הומוסקסואליות נחשבה באותם ימים לעבירה. אך היינו מצפים ממדינה שנמצאת בשיא חגיגות הנצחון על הנאצים, למדוד את חוקיה במבט מעט מוסרי יותר, ולא להתסמך על החוק היבש כעל אמת המוסר היחידה.
זו הצגה על סיפורה של קהילה שלמה – במהלך חייו העניק טיורינג לאנושות שני הישגים מדהימים, שבלעדיהם העולם לא היה נראה אותו דבר – האחד הוא הנצחון על הנאצים שהושג הרבה בזכותו, לאחר שהצליח לפצח אצת מערכת הקודים הנאצית, והשני הוא המצאת המחשב, בלעדיו הייתם קוראים את הטור הזה בעיתון. כל אלו לא עמדו לצידו כשהואשם בהומוסקסואליות.
וזהו סיפורה של הקהילה הגאה – קהילה שחבריה הם חברים תורמים לחברה בה הם חיים, מתגייסים למענה ופועלים לשגשוגה, אך למרות זאת עדיין מקבלים יחס שונה משאר האזרחים ולא זוכים לכל הזכויות שניתנות באופן אוטומטי לאחרים.
לשבור את הצופן | 19/6-3/7 | אולם אלי ליאון בבית צבי, רח’ שועלי שמשון 2, רמת גן | כרטיסים באתר בית צבי
מאת: יו וויטמור | עפ”י הספר אלן טיורינג: “האניגמה” מאת אנדרו הודג’ס | נוסח עברי: אהוד מנור | בימוי: אלון אופיר | תפאורה: סלבה מלצב
בהשתתפות תומר יפרח/ יונתן תורג’מן, רועי הדס / הראל גלזר, יוגב אטיאס/ רז סלמון, נוי בן ברית / נוי בר, לירן ליפשיץ / אלי קריסה, אהוביה אדלסון, שניר שיין / אחיקם ציפקיס, גל שטרית / גלי יחיעם.
