חן אריאלי
במובנים רבים , האגודה היא הבית שלי.
בית שנבנה עי רבות וטובות לפני, שסללו את הדרך בה אנחנו הולכות. בית בו אני לוקחת ומיישמת אחריות אקטיבית.
רצון לשינוי מחייב עשייה, לשים ידיים חשופות באדמה. כך אני מאמינה וכך אני פועלת. לנקוט עמדה, לא לשבת על הגדר אלא לקחת חלק, לפעול.
אנחנו צריכות לתת מענים טובים יותר לכל הקולות בקהילה ולכל חבריה וחברותיה להתפתח עם המציאות ולספק מענים לכל תחנות החיים, על כל המורכבויות שלהם – לידה, הגיל הרך, הורות, צבא, נישואים, זיקנה, מוות. אנחנו צריכות להוביל מדיניות של ‘שום דבר עלינו בלעדינו וכשם שלא היינו רוצות שיח בנושא הקהילה ללא נציגות כך גם בתוכנו, כל שיח חייב להיות מגוון וכולל את כולןם, לתת מקום וקול לכל הצבעים והצורות.
לקדם נשים לעשייה, לתת להן תמיכה לאורך הדרך, להבין את החסמים ולייצר מבנים לאורם, להרחיב את האפשרויות ולפתוח אותן באופן שווה לכל מי שתרצה בכך.
אני מאמינה גדולה בעבודת צוות, בשיתוף פעולה בלכידות חברתית. אפשר לרוץ הרבה יותר רחוק אם עושות את זה יחד, תוך הבנה ועבודה כנה על מערכות היחסים שנבנות בדרך.
גדלתי על ברכי הפמינזם הרדיקלי ואני לומדת כל יום מחדש עד כמה זהו מאבק נחוץ והכרחי.
כדי להטמיע שינויים ברי קיימא צריך למצוא את השותפות המתאימות ולעבוד לעומק, לאורך זמן ובכמה מישורים.
אני גאה להיות אשה פמיניסטית לסבית בעמדת מפתח, אני עובדת קשה בשביל זה ואני מאמינה שאנחנו צריכות יותר להיות שם אחת בשביל השניה ולהעמיק סולידריות של מאבקים, ביננו ועם אחרות. אני מזכירה לעצמי בכל יום למה אני כאן – לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו ומקווה מאד לקבל את הזכות להמשיך את הדרך והתהליך שהתחלנו כאן , יחד עם שותפות ושותפים נלפאותים.
