למה ה’ל’ באה לפני ה’ה’? האיש שהמציא את ראשי התיבות ‘להט”ב’ מסביר

ראשי התיבות  להט”ב (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג’נדרס וביסקסואלים) כבר הפכו מזמן למילה בפני עצמה, המשמשת כחלק בלתי נפרד מהשפה העברית המדוברת. גם המושגים שנולדו ממנה, כמו קהילת הלהט”ב, להט”בים, להט”בפוביה ונגזרות נוספות של ראשי התיבות, משמשות רבים מאיתנו ביום יום, וגם אחרים כמו חברי כנסת, אמנים ואפילו רבנים.

אך למרות השימוש הנרחב, ראשי התיבות להט”ב, שהפכו עם הזמן למילה, הומצאו רק בסוף שנת 2001, על ידי מנכ”ל “‘המועצה לזכויות הגייז’, שבי גטניו, שפשוט היה עצלן מדי וחיפש קיצור דרך שיחסוך לו זמן ודיו.

“זה קרה בסוף 2001, כשכיהנתי בתפקיד מנכ”ל ‘המועצה לזכויות הגייז’ שעסקה בעיקר בקידום מטרות הקהילה בכנסת ובממשלה”, מספר שבי גטניו, “במסגרת הפעילות נדרשתי לכתוב דו”חות על הקהילה, ביניהם ‘הדו”ח השנתי לזכויות הלהט”ב”, ‘דו”ח כרטיס ורוד – הכנסת וקהילת הלהט”ב’ ועוד. אני זוכר שכל-כך הרבה פעמים נאלצתי לכתוב מסגרת הדו”חות “לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג’נדרס וביסקסואלים” וששמות הארגונים בזמנו היו כה ארוכים שזה היה פשוט סיוט. החלטתי שצריך לשים לזה סוף, ואם יש קיצור באנגלית אז יהיה גם קיצור בעברית.

התחלתי להניע מהלך פנימי בעמותה שלי לאימוץ קיצור לשם הקהילה. ישבתי וכתבתי את כל האפשרויות. אני זוכר שלא היתה תחרות ממש גדולה כי צרוף האותיות הוליד אפשרות של ‘בלט”ה’ שנשמע כמו קהילה של סתומים, או ‘הבל”ט’ שנשמע סטיגמתי או חלילה ‘בטל”ה’. הצרוף היחיד שהיה נשמע לי אפשרי ואפילו חיובי היה ‘להט”ב’, שביטאתי אותו LEHETAV כדי שיישמע כמה שיותר קרוב למילה “להיטיב” שיש לה קונוטציה חיובית.

הלהבתי בנושא את השותף שלי בוועד העמותה – יוקי לביא, ומשם הבאנו את זה לוועד העמותה שכלל בין השאר את עמית שאנן, מנחם שיזף ז”ל, רותם דנון, נורה גרינברג ואלי שרון. אני זוכר שלא הייתה התלהבות אבל “שחררו לי חבל” בנושא והעבירו החלטה כפי שביקשתי – לשנות את שם העמותה ל’מועצה לזכויות הלהט”ב’ ולהשתמש מעתה בקיצור להט”ב”.

צרוף האותיות הוליד אפשרות של ‘בלט”ה’ שנשמע כמו קהילה של סתומים, או ‘הבל”ט’ שנשמע סטיגמתי או חלילה ‘בטל”ה’. הצרוף היחיד שהיה נשמע לי אפשרי ואפילו חיובי היה ‘להט”ב’

איך הצלחתם להשריש את הקיצור מחוץ לעמותה?
“מחוץ לעמותה היה הרבה יותר קשה. כמו כל דבר חדש גם ‘להט”ב’ התקבל בחוסר התלהבות, בעיקר בקרב עמותות הקהילה. נדמה לי שזה נבע תחילה לא מעט מעניין של אגו בין ראשי העמותות שסירבו שיכתיבו להם שם חדש לקהילה. ב’אגודה’ סרבו בהתחלה לאמץ את השם, ב’הבית הפתוח’ סרבו בכל תוקף לנושא וגם בארגונים האחרים. קיבלתי הרבה תגובות של “זה לא ילך, עזוב את זה”, או “זה נשמע לא טוב ולא ייקלט”. היו גם כאלה ששאלו למה “ל” לפני “ה” או למה “ט” לפני “ב”. אני הומו כך שלא יכולים לדעתי לחשוד בי ששמתי “ל” לפני “ה” אלא מהטעם שזה היה הצרוף המוצלח מכולם.

גם בתקשורת סרבו בהתחלה להשתמש בקיצור להט”ב. הוצאתי כמה הודעות לעיתונות בנושאים שונים שכללו את המילה “להט”ב” ולצידה פרוש המילה, אבל בפעמים הראשונות כתבים ועורכים סרבו להשתמש בקיצור. הפעם הראשונה שזכור לי שהצלחתי להכניס את המילה בתקשורת הייתה ב-11 בפברואר 2002 במסגרת הודעה לעיתונות ששלחתי על זימון ישיבת כנסת בנושא להט”ב. המילה הוכנסה ולצידה הפרוש בסוגריים (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג’נדרס וביסקסואלים).

הקפדתי שהדו”חות של העמותה, שסוקרו בזמנו בהרחבה בעיתונות, יכללו כולם רק את הקיצור “להט”ב”, והבנתי שזו תחילת דרך שחייבים לעמוד על הנושא ואם אני צודק לגבי הצורך ואם הקיצור שבחרתי הוא נכון אז לבסוף זה ייקלט. בדיעבד נדמה לי שהוכח שזה היה מהלך נכון. אולי השגיאה היחידה שלי הייתה שלא רשמתי על זה פטנט”.

אחרי שראש ממשלה ונשיא פוגשים את הקהילה – רוב הדלתות נפתחות

גטניו החל את דרכו בעולם העשייה החברתית כעיתונאי ודראגיסט. הוא עבד כעיתונאי ב’זמן הוורוד’ ואח”כ ב’ידיעות אחרונות’ ובמקומונים, ובמקביל, משנת 1995 הופיע כדראגיסט והקים בין השאר את הרכב הדראג ‘הנפיחות הקסומות’, שכלל את שני הדראג-קינגס הראשונים בישראל. בשלב מסוים הרגיש גטניו כי הוא רוצה לעסוק בקידום זכויות הקהילה באופן יותר ישיר ואקטיבי, והקים את ‘המועצה לזכויות הלהט”ב בישראל’, במטרה לקדם את המאבק הלהט”בי בכנסת.

“הבחנתי בזמנו שכל העמותות מתמקדות בפן הסוציאלי של המאבק הלהט”בי”, מספר גטניו, “בהענקת תמיכה, ביצירת קבוצות וקווים חמים, אבל אין מי שעוסק נטו בקידום המאבק בכנסת, בממשלה ואין מי שיוצר דו”חות שיקדמו מודעות לבעיות השונות. הסתייעתי במנחם שיזף ז”ל, שהיה אחד הלוביסטים המקושרים בישראל, על מנת לקבוע שני מפגשים חשובים: הראשון, מפגש ראשי קהילת להט”ב וראש ממשלה מכהן. והשני פגישת ראשי קהילת להט”ב עם נשיא מכהן.

שיזף אמר שהוא יירתם לנושא ואני זוכר שאפילו אני הייתי סקפטי לגבי הסיכוי. ערב אחד הוא התקשר אלי ואמר: “טוב, אורי שני יתקשר אליך כדי לתאם פגישה עם ראש הממשלה שרון”. בהתחלה הייתי בהלם, ואחרי שההלם עבר נאלצתי לעסוק בסיוט של להרכיב משלחת של קהילת הלהט”ב למפגש, מה שללא ספק הוריד כמה שנים טובות מחיי ואחראי לכל החצי הימני של השערות הלבנות שעל ראשי.

נפגשנו עם ראש הממשלה אריאל שרון בלשכתו, ביום הולדתו זה היה במקרה כך שעלינו לירושלים עם עוגת יומהולדת. שרון היה חביב ולבבי. פגשנו את הנשיא משה קצב שהיה בעיקר על תקן מאזין ונראה היה קפוא רוב הפגישה, עם מבט של “מי לעזאזל קבע את הפגישה הזו?” או משהו בסגנון, אבל עצם הסכמתו להיפגש היוותה הישג לקהילה. אירחו אותנו לראשונה בבית נשיא מדינה על תקן פגישה לשמיעת צרכי הקהילה באופן מסודר.

בסופו של דבר זה היה פרויקט שנחל הצלחה גורפת וסלל את הדרך לאחר מכן למפגשים עם כל שר אחר שרצינו. אחרי שראש ממשלה ונשיא פוגשים את הקהילה – רוב הדלתות נפתחות”.

מה אתה זוכר מהמפגשים?
“לצערי כמי שעסק בהפקת המפגשים אני זוכר בעיקר את הטרוף שהתרחש מאחורי הקלעים. בזמנו ארגוני הקהילה הגדולים היו מאוד מסוכסכים, ובסיטואציה כזו פתאום מגיע ארגון חדש יחסית שעליו לשכת ראש הממשלה הטילה את הרכבת המשלחת. תארי לך איזה טרוף מערכות התרחש מאחורי הקלעים. גם זה שהצליח לגרום לקיום הפגישה, מר מנחם שיזף ז”ל, לא היה אדם קל, וזה בלשון המעטה. הוא היה מסוכסך עם לא מעט גורמים בקהילה וניסה להטיל וטו על השתתפות חלק מהם. כאמור, נאלצתי גם לעמוד מולו כדי לשמור על כבודם של חלק מהאישים בארגונים שפעלנו לצדם”.

פגשנו את הנשיא משה קצב שהיה בעיקר על תקן מאזין ונראה היה קפוא רוב הפגישה, עם מבט של “מי לעזאזל קבע את הפגישה הזו?” או משהו בסגנון, אבל עצם הסכמתו להיפגש היוותה הישג לקהילה

מה האירוע שהכי ריגש אותך במהלך השנים בהן פעלת?
“היו הרבה, אבל נדמה לי שהמעמד של פגישה היסטורית אצל ראש ממשלה במשרדו זה היה ההישג הכי גדול, לפחות פוליטי-תקשורתי. גם אם לא אהבתי את האדם אריאל שרון, וזה בהמעטה, הרי שהפגישה גילתה לי שהיה לו גם פן שקשה לא היה לחבב. האיש היה צ’ארמר, חביב ברמות שקשה לעמוד בהם גם כשאתה לא סובל אותו. היה חייכן ובדחן.

אני זוכר את הרגע שבו מישהו הזכיר את דנה אינטרנשיונל, ואז אורי שני אמר: “כן, זו שזכתה באירוויזיון בגלל הנושא של הטרנסג’נדריות” או משהו כזה, ואז שרון קטע אותו, “אה, אורי, סליחה, זה לא בגלל זה. היא זכתה קודם כל כי היה לה את השיר הכי טוב ובגלל שהיא זמרת טובה!” אורי שני בלע את הרוק והתנצל.

הוא גם התבדח כשאמרנו לו שיש לנו בעיות עם שר המשפטים שלו, מאיר שטרית, לגבי חוק שהוא רוצה להעביר וייפגע בקהילה. שרון השיב, “תעשו מה שאני עושה. כשיש לי בעיה ואני לא יוצא ראש איתו אז אני מנתק ומתקשר לחקיין שלו מ’ארץ נהדרת’, במילא הוא עושה אותו יותר טוב ממנו”. כל הנוכחים פרצו בצחוק”.

מנחם שיזף, אדיר שטיינר, ג’רי לוינסון ושבי גטניו בפגישה עם רה”מ שרון

פרויקט נוסף של העמותה היה פרויקט ‘דו”ח שנתי לזכויות קהילת הלהט”ב’ שכלל סקירה שנתית על צרכים ופעילות בתחומים שונים. הדו”חות סוקרו בהרחבה וסייעו להעלאת המודעות בתחומים שונים.

“היה דו”ח שנתי אחד שבמסגרתו פרסמנו סקר אורח-חיים ראשון מסוגו בקהילה, שבדק העדפות בצריכה וצרכים של להט”ב וסימן את הקהילה כיעד נחשק עבור גורמים עסקיים שונים”, נזכר גטניו, “אבל הפרויקט שאני הכי אהבתי היה “דו”ח כרטיס ורוד – קהילת הלהט”ב בכנסת”. דו”ח שנתי שסקר בחתך שנתי את הפעילות בכנסת, אילו חוקים הוגשו, ניתוח אופני הצבעות, מצע של מפלגות, הבטחות לבוחר לעומת מימושים וכו’. שזכה גם הוא לסיקור נרחב”.

מה היתה האג’נדה שלכם? ומה היתה תכנית הפעולה?
“המטרה הייתה ועודנה – שוויון מוחלט ללהט”ב. תכנית הפעולה הייתה ארוכת טווח – קידום הזכויות שלנו על ידי העלאת מודעות, יצירת והפעלת לובי בכנסת, יצירת גוף שרציתי שבעתיד יהפוך למעין “מועצת חכמי הקהילה” של אישים רבי ניסיון, השפעה ויכולת”.

שבי גטניו עם איתי פנקס, יו”ר האגודה לזכויות הלהט”ב בזמנו, על גג העירייה באירוע פתיחת אירועי הגאווה 2017

מה גרם לסגירת העמותה?
“עזבתי את ישראל ב-2002 לשש וחצי שנים לגרמניה, לאור זוגיות. זה קטע את רצף ההישגים המרשים בתחום. אחרי שעברתי העמותה החלה לגווע עד שנאלצנו לסגור אותה”.

מה החזון שלך לגבי המאבק הלהט”בי?
“המאבק שלנו התקדם היטב אך ניתן היה להתקדם אפילו יותר אם הייתה לו אסטרטגיה ארוכת טווח של הנהגה חוץ-פוליטית. לכוחות הפועלים נגדנו יש אסטרטגיות ארוכות טווח שעשויות לאורך זמן לכרסם בהישגים שלנו. מעבר לכך אנחנו צריכים מצד אחד לעמוד על דברים מסוימים במאבק שלנו, אבל ביום-יום ליצור גשרים לכיוון אלה שנראה לנו שבלתי אפשרי לתקשר איתם בימינו.

בסופו של דבר אני חושב שעתיד התקדמות המאבק קשור לחיזוק הדמוקרטיה בישראל, כיוון שדמוקרטיה מקדשת את ערך השוויון. בימים אלה אני באמת עוסק בעיקר בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית באמצעות ‘העמותה לדמוקרטיה מתקדמת’ שהקמתי עם שובי ארצה ושעוסקת במציאת פתרונות לתחלואי קשרי הון-שלטון-עיתונות. ממה שאני רואה, העומדים בראש ארגוני הקהילה בימינו עושים עבודה טובה, ועם חזרתי הרגשתי שפחות זקוקים לעשייתי בקהילה ושיש מאבקים חשובים ומאתגרים אחרים, אפילו קשים משלנו, שחייבים להניע גם אותם קדימה לטובת כולנו, וזה מה שאני עושה כיום בשעות הפנאי”.