ליאור אלפנט

מנהלת אמנותית של לסבית קטלנית, ממנהלות פורום הקולנועניות

עם מי היית יושבת לדרינק, איזה ואיפה?
הכי בא לי יין עם לורה מאלווי באיזה פאב בפריז, אבל אני לגמרי יכולה לחיות עם זה שהיא פשוט תגיע לפה ונלך לשתות בירה בבית אריאלה (הבר, למרות שמי שמכירה אותי יודעת שאשמח גם בספרייה). אני אספר לה איך “עונג חזותי וקולנוע נארטיבי” שינה את חיי, והיא תספר לי את כל השאר.

מה לדעתך הקשר בין גאווה לפמיניזם?
לכל דבר בחיים שלי יש קשר לפמיניזם באיזושהי צורה. אני מסתכלת על פמיניזם כתאוריה שקוראת לפעולה, וכך גם אני מסתכלת על גאווה. שניהם דברים שדורשים מחוייבות ועשייה, ופועלים לשינוי המצב הקיים. בגלל זה, אגב, אני לא אוהבת את המילה “גאווה”, אני עדיין לא גאה בכלום.

מה הייתה נקודת המפנה בחייך שממנה התחלת לפעול למען הקהילה הגאה?
כשדנה זיו וענת ניר הגיעו אליי עם לסבית קטלנית – פסטיבל קולנוע לסבי ישראלי, ב-2008.

באיזה אירוע או פעולה שלקחת בה חלק את הכי מתגאה?
מבחינת הקהילה, אין ספק בכלל שלסבית קטלנית. הפסטיבל הזה שינה לי את החיים בכל כך הרבה מובנים, שאני חושבת שחלק מהם אפילו לא הבנתי עדיין.

מה את אוהבת לעשות בשבת בבוקר?
אני הכי אוהבת לשמוע שבת עברית ולהיכשל ב-20 שאלות, אבל בתכלס אני רוב הזמן לומדת בשבת בבוקר ולא עושה את זה.

לאן אנחנו צועדות? איפה את רואה את הנשים בקהילה בעוד 5 שנים?
אני רוצה לקוות שאנחנו צועדות לשלום, ומקווה שעוד חמש שנים יותר נשים יצעדו לכיוון הזה.

מהו העיקרון הכי חשוב לך בחיים?
אין שינויים קטנים. 

מה מחזק אותך?
אולי קלישאה אבל באמת שהנשים שמסביבי – החל מאמא שלי ועד התלמידות שלי לשעבר, ובטח שבת הזוג שלי והחברות שלי.

מכירות נשים מעוררות השראה נוספות? כתבו לנו!