בשנים האחרונות אמנות הדראג הלכה והתמקמה בלב המיינסטרים. הופעות במסיבות רווקות, ועדי עובדים ותכניות ריאליטי הפכו למרכז הפעילות של מלכות הדראג, והכתירו את הז’אנר כפאן לכל המשפחה.
הצחוק, הבדיחות והגאגים המרפדים כל מופע דראג ממוצע, מקשים עלינו לזכור את הצדדים הנוספים של הדראג. הסרט ויוה, המוצג בימים אלו בסינמטק תל אביב, מאפשר לנו הצצה אל הצד השני של העולם, בו הדראג הוא עדיין אמנות מחתרתית, המייצרת מציאות אחרת ומעניקה תחושת שייכות לאנדרדוגים של החברה ומהוה עבורם מפלט וקרש הצלה.
עבור חזוס בן ה-18, שעובד כמעצב פאות במועדון דראג בהוואנה, קובה, הדראג הוא הדרך היחידה לעמוד מול העולם בלי לפחד. וכשהוא מתחיל להופיע על הבמה כמלכת דראג, הוא מתחיל סוף סוף להרגיש שייך.
“פשוט לעמוד שם, כן וחזק, ולפרוץ בשירה”, כך מתאר חזוס את ההרגשה אותה הוא חווה כשהוא מופיע כויוה.
חזוס מצליח ליצור לעצמו עולם מקביל, בו הוא מרגיש חזק וכן, ויכול להרשות לעצמו להיות מי שהוא באמת, בלי שאף אחד יגרום לו להתנצל על כך.
בעולם הזה, העולם של ויוה, הוא דמות אמיצה, כנה ואהובה, והדראג הוא תחליף עבורו לכל מה שמעולם לא היה לו – תחליף למשפחה, להערכה, ליחס. אבל עדיין רק תחליף.
חזוס נאבק כדי לקבל את הערכתו של מנהל המופע ושל הקהל הקשה. אבל כשאביו של חזוס נכנס חזרה לחייו, אחרי 15 שנה בהן ישב בכלא, ואוסר על חזוס להמשיך ולהופיע, חזוס מוותר בקלות על המציאות המדומה שיצר לעצמו, בשביל החיים עם אבא מזניח ומוזנח, שיכור ומתעלל.
חזוס לא באמת יודע מה זה אבא, ומלבד זכרון מעומעם וגזרי עיתונים על אביו כוכב האגרוף, הוא אינו מכיר אותו. הוא גם לא יודע איך זה לחיות עם אהבה ודאגה של מבוגר. אבל ברגע שאביו חוזר לחיו הוא מגלה כמה הצורך הזה חזק עבורו. הרצון הבלתי נשלט שלו לקבל את אישורו של אביו לחייו, מוביל אותו לוותר על חלקים חשובים מאד בחייו, שמהווים חלק בלתי נפרד מהאישיות שלו.
גם אביו של חזוס חי במציאות מדומה, בה הוא עדיין כוכב אגרוף. עד שהוא מגלה את הפער שנפער בינו לבין העולם הזה במהלך השנים בהן היה בכלא, ומתמוטט.
https://www.youtube.com/watch?v=cGQxqTMA3go
במהלך הצפייה בסרט אי אפשר שלא לחשוב – מהי המציאות שאנחנו בראנו לעצמנו כדי להרגיש שייכים, ועל איזו מציאות ויתרנו בדרך?
מערכת היחסים הארוכה ביותר שלנו היא מערכת היחסים שלנו עם ההורים שלנו. גם אם אנו נפרדים מהם במהלך החיים, הם ממשיכים ללוות אותנו: אם נפרדנו בטוב – אנחנו ממשיכים לחשוב על כל הרגעים הטובים שיכולנו לחלוק אם הם רק היו פה לצדנו, ואם נפרדנו ברע – אנחנו כל הזמן תוהים כיצד היו נראים החיים שלנו אם היינו בוחרים אחרת.
חזוס בטוח שהוא לא רוצה את אביו בחייו. אבל הבטחון הזה מתערער כמעט מיד, וכשניתנת לו האפשרות לחיות את החיים שהמציא לעצמו, או להתמודד עם המציאות, הוא בוחר במציאות, קשה ומרה ככל שתהיה.
כמו חזוס, גם אנחנו רוצים להרגיש נאהבים, והצורך בהכרה טבוע בכולנו. השאלה היא האם אנו מוכנים לשלם כל מחיר כדי לזכות בהכרה הזו והאם אנחנו מוכנים לקחת את הסיכון שכרוך בויתור עליה.
ובמידה ולא, האם אנחנו יכולים לחבר בין העולם שיצרנו לעצמנו כדי להרגיש נאהבים ובטוחים, לבין המציאות? או שאולי העולם שיצרנו הוא המציאות שלנו?
ויוה | הקרנות יומיות בסינמטק תל אביב עד ה-29.3
רכישת כרטיסים באתר הסינמטק | הנחה מיוחדת לקוראי WDG קוד הנחה: WDG
