כשהילדים יוצאים לחופשה עם אבא ואבא, או אמא ואמא

המשפחות הגאות הן חלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי, ובכל מקום ניתן למצוא משפחות של אבא ואבא או אמא ואמא. אך למרות זאת, ההתייחסות למשפחות הקשת עדיין בחיתוליה, וברוב המקרים נאלצים ההורים הגאים להסתפק בהתייחסות גנרית, ולהתאים את עצמם אליה.

יובל פנקס, מחבר סדרת הספרים  My travel Kids, שנועדה להכין את הילדים וההורים שיוצאים לחופשה משפחתית לראשונה, החליט להוציא את ספרי הסדרה גם בגרסאות גאות – אחת למשפחה של שתי אמהות ואחת למשפחה של שני אבות.

“אני מלווה את הקהילה יותר מ 20 שנה, עוד מלפני המצעד הראשון”, הוא מסביר, “וזה נראה לי הגיוני ונכון, מכיוון שיש כל מיני סוגי משפחות, לכתוב גם עבור משפחות עם 2 אבות ומשפחות עם 2 אמהות. על אף שאני מחוץ לקהילה, אני חושב שהיא חלק ברור בחברה שבה הייתי רוצה לחיות ולגדל את ילדיי, ואני הכי שמח שהבת שלי, שהייתה שותפה לכל האיורים והצבעוניות של הספר, למדה על סוגי משפחות נוספות שקיימות ומקבלת את זה הכי טבעי שיש”.

סדרת הספרים מיועדת לגילאי שנתיים עד חמש וכוללת שני ספרים: הספר הראשון, “יהב טסה לחו”ל” המציג שאלות ונושאים העולים במהלך הטיסה, והשני הוא “יהב יוצאת לנופש במלון” המציג שאלות ונושאים העולים אצל ילדים במהלך ביקור בבית מלון. לשני הספרים גרסאות המותאמות ומאוירות למשפחות עם 2 אבות, 2 אמהות וזוג של אבא ואמא.

כיצד היו התגובות לספרים למשפחות הגאות?
“אנשים שראו את הספרים המאוירים למשפחות גאות, לא התייחסו לכך כאמירה בחלק ממאבק חברתי, אלא כמשהו רגיל שנותן הכרה לגיטימית ונכונה”, מסביר פנקס, “ואחד המשובים הראשונים שאני מקבל הוא שאני לא עושה שום עניין ממשפחה גאה, אלא מתייחס אליה כחלק בלתי נפרד מהמציאות היומיומית. אפילו חבר טוב מלפני 20 שנה, שבינתיים חזר בתשובה ובהתחלה היה לו קשה לקבל את זה, בסוף ממש פרגן”.

גם ספרות הילדים חייבת להתאים את עצמה

הספרים נועדו להכין הורים שיוצאים בפעמים הראשונות עם ילדיהם לחופשה בחו”ל והם מתווכים לילדים את האירועים אותם יפגשו ויחוו במהלך הטיסה ובשהות במלון בחופשה משפחתית.

הרעיונות לספרים עצמם ולשאלות שבהם הגיעו ליובל מהחופשה הראשונה של אשתו עם בתם הקטנה יהב.

“לפני כ 3 שנים אשתי טסה לבקר את אחיה בחו”ל ולקחה איתה את בתנו (אז בת 2.5). כשדיברתי עם אשתי בטלפון היא סיפרה לי איך עברו עליהן הטיסה והיום הראשון. יום למחרת דיברתי שוב עם אשתי והיא סיפרה לי איך המלון והחדר במלון. התמלאתי געגועים ישבתי וכתבתי. שרבטתי סיפור, ממש על פי מה שאשתי סיפרה לי”.

אחרי שכתב את הספרים, בדק יובל האם הדברים שכתב אכן יכולים לעניין הורים ומשפחות.

“החלטתי לבדוק האם לסיפור קיימת תוחלת אמיתית או שזה משהו שיישאר רק למגירה. התחלתי לחקור לעומק את כל נושא הטיסה עם ילדים והגירויים שיש לילדים בשהות במלון. מאז שכתבתי את הגרסה הראשונה הייתי מאוד קשוב לכל שאלה שיהב, הבת שלי, שאלה אותנו. כל פעם שטסנו ויצאנו לצימר ומלון (אותה תקופה טסנו המון), כל שאלה וכל הבעת התעניינות שלה, נכתבה על ידי ותויקה. המזל שלי שהבת שלי מאוד סקרנית ואוהבת לשאול שאלות (לפעמים זה ממש מתיש, ולפעמים זה גם מרים ועוזר).

מדוע לדעתך חשוב שספר כזה, או ספרים אחרים, יופיעו גם בגרסאות גאות?
“למרבה הצער גם אחרי 20 שנה מאז מצעד הגאווה הראשון, עדיין יש להיאבק עבור הכרת הממסד בזכויות הבסיסיות שיש לכל אדם וגם למשפחות גאות. בעיקר כואב לי לקרוא ולשמוע דעות קדומות בחברה הישראלית בנושא משפחות גאות. אני הייתי בטוח שהרבה אנשים בחברה הישראלית כבר עברו את שלב הדעות הקדומות, ומסתבר שעדיין ממש לא.

זה כל כך ברור לי שחייבים להיות ספרים שכאלו. המגוון המשפחתי חייב לתת ביטוי בספרות באומנות ובכל תחום בחיי היום יום של משפחה, וגם ספרות הילדים חייבת להתאים את עצמה.

לא מסתדר לי בהיגיון שילדים ממשפחות גאות, יקראו ספרי ילדים שנוגעים למשפחות הטרו ולא יקראו ספרים בהוויה היום יומית שלהם. כמו שגם לא מסתדר לי בהיגיון שילדים במשפחות הטרו לא יקראו ספרים של משפחות גאות. אני חושב שאם אנחנו רוצים לקיים חברה מכילה ומקבלת, חייבת להיות ספרות ילדים שמראה את כל הגוונים המשפחתיים והחברתיים”.