יש כאלו שיקראו לזה חודש גאווה. אני אוהבת להשתמש במונח של זהויות. ואני אכן נוהגת לברך בחודש הגאווה בברכת “חודש זהות שמח”, כי בעיני הזהות המינית או המגדרית מתפצלת לעוד זהויות. כי אם נסתכל על זה מגבוה, כולנו חיים בתוך זהות, פוליטית, גיאוגרפית, פיזית, מגדרית ומינית, אבל מה קורה כשזהות אחת פוגשת זהות אחרת?
אני נגה טל, מוזיקאית, מרצה ופעילה חברתית בנושאים שקופים בחברה הישראלית.
אני בת 33, ילידת בני ברק ויצאתי בשאלה בגיל 19. מגיל צעיר ספגתי את המושג חיבור לזהות עצמית. זה תפס אותי ביציאה מהארון כאישה לסבית, ביציאה בשאלה וגם ביציאה מהארון הנפשי כמתמודדת עם מוגבלות נפשית.
הבעירה שבי לגעת באמת הפנימית שלי עד הסוף גורמת לי לחוות את עצמי בחברה בצורה שלא תמיד מתקבלת בברכה או בנעימות.
לא מזהים התקפי חרדה או זיעה קרה מחרדה שצפה בלי הודעה מראש, לא יודעים על סיוטים בלילה ודמעות שספוגות על הכרית, לא מבינים את הגמגום מחרדה חברתית ואת רצון להשתלב כמו כולם בלי להרגיש מבוכה.
החרדות אצלי החלו כתוצאה והשלכות של טראומות ממושכות בילדות שהצטברו ונדחקו ונהפכו להפרעה נפשית כואבת, שבשפה מקצועית קוראים לה פוסט טראומה מורכבת.
אני חיה מגיל צעיר עם הפוסט טראומה ועם הזמן גליתי בתוך טיפול פסיכיאטרי שאני גם מתמודדת עם OCD ודכאון, הפרעות קשב, הפרעות אכילה ועם השנים אובחנתי גם בפיברומיאלגיה, אלו הפרעות נפשיות המתבטאות גם פיזית אך לא נראות לעין, מה שמקשה מאוד על ההתמודדות והתפקוד בכל מישור, ולכן אני נתמכת בקצבת נכות כללית מביטוח לאומי עקב אובדן כושר עבודה.
אני מתמודדת יום יום אבל לא מוותרת, הפכתי את הנושא של העלאת המודעות לשליחות של ממש. אי אפשר להבין עד שלא חווים את ההתמודדויות שמצטלבות בתוך תתי קהילות, ובאף קהילה אין מספיק הכרה והבנה בזהות האחרת.
כחלק מהפעילות, בשנה שעברה התכנסנו לערב אחד (אבל לא רק), ונחשפנו לייחודיות של חווית החיים כלהט”בקים בעלי מוגבלות פיזית ונפשית, וכיצד אפשר לייצר סביבה שוויונית במרקם החברתי והקהילתי. בערב, שאורגן על ידי רעות נגר, נגה טל, ליאור מוגמי, רות ביגר וג’וליה רזניצקי, בשת”פ עם מחלקת קהילה גאה בעיריית רמת גן, לקחו חלק משוררים.ות ואמנים.יות המתמודדים עם מוגבלות פיזית או נפשית.
לקראת חודש גאווה אני רוצה לחזור ולהעצים את המתמודדים עם מוגבלות שקופה ולספר כמה יש בנו מעבר להתמודדות עצמה וכמה תרומה חברתית חיובית יש לנו לתרום וכישורים ממש כמו “כולם”.
במקביל, אני רוצה לפנות לקהילת הלהט”בק שמדברת הרבה על סבלנות וקבלת האחר. בואו נראה את האחר, נקבל בחמלה ובגובה העיניים, כולנו שווים וכולנו גם קצת שונים.
חודש גאווה ונראות שמח.
