יום נגד בריונות ברשת – 70% מהפוגעים הם קטינים

היום (ראשון) מצוין בעולם “יום נגד בריונות” לקידום המודעות לתופעת הבריונות ברשת ולמניעתה. אם בעבר בריונות נגד ילדים ובני נוער התרחשה בעיקר בזירת בית הספר, היום היא מתעצמת יותר ויותר בזירה הדיגיטלית וברשתות החברתיות ללא הבחנה בין שכבות הגיל השונות.

“החברה לא ידעה איך להתמודד איתי בתור ילד, כל יום הייתי הולך לבית הספר רק לאחר ויכוחים קשים עם אימי. הייתי בודד כל כך”, אומר דור גונן (22), סטודנט לתואר ראשון במדעי ההתנהגות שמסיפורו האישי ניכר כי הצלקת הקשה טרם הגלידה. דור מספר כי כבר בגיל קטן עבר חרמים ארוכים בבתי הספר בשל אהבתו לריקוד ולציור ומשום שהסתובב פחות משאר הבנים במגרשי המשחקים והכדורגל, “בכל פעם שהייתי חוזר הביתה הייתי מסתגר בחדר ולא מרבה לצאת, לא היו לי כל כך עם מי לבלות ולהסתובב”.

כתוצאה מהקשיים הרבים הן בתחום החברתי והן בתחום הלימודי, בכיתה ט’ עבר לבית ספר לחינוך מיוחד לנוער בעל לקויות למידה. “חשבתי שזו הזדמנות ענקית לפתוח דף חדש,” הוא אומר בהתרגשות, “אך עדיין לא הרגשתי שהחברים לכיתה הם חברים אמיתיים אז המשכתי להיות בעולם השקט שלי, שקעתי בציור וריקוד שהיו המפלט שלי”.

אך שום דבר לא הכין אותו לחוויה המטלטלת שעבר: כשהיה בכיתה ט’ נשלחה תמונת הפרופיל האישי שלו באחד מאתרי ההיכרויות הלהט”ביים לכל תלמידי בית הספר באמצעות הווטסאפ והרשתות החברתיות השונות, וכך נטייתו המינית נחשפה ע”י מעשה בריונות אלים של אחד התלמידים.

“חשבתי שאני מתפרק מבפנים, לא ידעתי איך להתמודד עם האסון”, הוא נזכר בכאב, ומספר מה עשה כדי להגן על עצמו מפני הבריונות – “הייתי חייב לפעול, אז ניסיתי להעביר את כל הבלאגן אל ילד אחר ופתחתי לו פרופיל פיקטיבי על שמו, אך זה לא עזר… למזלי התעשתי מהר ולא היו השלכות למעשה שלי”, הוא אומר בהקלה.

“הבגידה הקשה ביותר הייתה מהצוות החינוכי. אף אדם מקצועי לא פנה לעזרתי”, דור מספר ונזכר בתחושות הקשות שחווה מהצוות החינוכי, “הם לא ידעו איך להתמודד עם התופעה, הם עשו הכל בשביל להשתיק את העניין וניסו להעלים אותו מהשיח הבית ספרי. הם בחרו להתמקד בנושאים אחרים ובלהעניש אותי בעקבות הפרופיל הפיקטיבי שפתחתי במקום לקחת את המקרה כהזדמנות ליצירת שיח על קבלה והכלה של אוכלוסיות מוחלשות ואנשים בעלי נטייה מינית שונה. הם לא עשו דבר למען הפסקת האלימות והבריונות ברשת, שום פעולה אינה בוצעה ואני נותרתי עם קללות והקנטות רבות מתלמידי בית הספר”.

בנוסף לקשיים העצומים שנוצרו בתוך בית הספר, המקרה הקשה השפיע רבות על חייו האישיים וכפה על דור לצאת מהארון בפני אימו.

“ידעתי שהמנהל יפנה אל אימי בהאשמות ונאלצתי להשיגו ולצאת מהארון בפניה. לא רציתי לצאת מהארון בגיל הזה, לא הייתי מוכן לזה, עוד לא הכרתי את עצמי בכלל”, הוא אומר, מאוכזב מהגב שמערכת החינוך ואנשיה הפנו לו, “חיי השתנו מן הקצה אל הקצה, לקח לי הרבה זמן להחזיר את הביטחון שלי באנשים, להתחבר ולהכיר חברים חדשים, לא רציתי לתקשר עם אף אחד”.

כיום דור חי עם בן זוגו, עוסק בהדרכה וליווי תלמידים בחינוך מיוחד ומנהל מועדונית לנוער על הרצף האוטיסטי.

“הצלקות שלי מחזקות אותי ונותנות לי את הכוח לעזור ולתת את כל מה שלא קיבלתי,” הוא אומר בקול יציב, “בחרתי להילחם לטובת הדור הבא, שהוא לא יחווה את מה שאני חוויתי”.

דור גונן | צילום: אלבום פרטי

לרגל “השבוע הלאומי לגלישה בטוחה” פרסם השבוע המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת נתונים לגבי כמות האירועים שטופלו על ידי המטה. על פי נתוני המטה, בשנת 2019 התקבלו וטופלו 7,655 אירועים. הקטגוריות המובילות בפניות למוקד הן בריונות, הצקה, ביוש, שידול והטרדת קטינים ברשת ועבירות מין.

נתון אחד מעודד מתייחס לתופעת השיימינג שנמצאת בירידה – 33% מקרב בני הנוער ציינו שנחשפו לשיימינג השנה, זאת לעומת 42% בשנה הקודמת.

הדו”ח בדק גם את תחושות ההורים, ומצא כי החשש של ההורים ברשת גובר והם לא מוצאים אותה כבטוחה עבור ילדיהם. עיקר דאגתם מהטרדות מיניות, שיימניג, חרם והפצת מידע שלילי על ילדיהם ברשת. מהדוח עולה שההורים אקטיביים ועושים מאמצים לשמור על ילדיהם ברשת וכי 75% מההורים דיווחו כי הם מחטטים בוואטסאפ של ילדיהם, ו-37% מקרב ההורים משתמשים בשירותי ניטור וסינון תכנים, לצרכי מעקב אחר ילדיהם ברשת.

בארגוני הלהט”ב הדתיים נערכים לסייע לנערים ונערות להט”ב אשר נתקלים בבריונות ברשת. ארגון שב”ל מקיים מפגשים וסדנאות עם קהילות דתיות, צוותים חינוכיים ותלמידים במוסדות דתיים וכן עם מוסדות להכשרת מטפלים בכל רחבי הארץ.

“כלהט”בים דתיים, אנו רואים לנכון לשוב אל כור מחצבתנו ולפתח דו־שיח שיסייע לחברה להיות קשובה יותר לבני נוער המתמודדים עם אותם האתגרים שאנחנו התמודדנו איתם”, מסבירים בארגון שב”ל (שהכל ברא לכבודו) – הסברה וחינוך לסובלנות בציבור הדתי, “בכל קהילה, ישיבה ואולפנא ישנם בני נוער להט”בים. מנסיונינו, רבים מהם חווים בדידות ותחושה שאין מי שמבין אותם או רואה אותם. אנו מאמינים שמפגש בלתי אמצעי, פנים אל פנים, מאפשר פתיחת לבבות, הבנה הדדית ופיתוח שפה משותפת. מטרתנו היא הורדת החומות והדעות הקדומות שבין החברה הדתית ללהט”בים ונתינת כלים להתמודדות רגישה עם אותם בני נוער שזקוקים, יותר מכל, לתמיכה רגשית וקבלה”.

“אנו משקיעים משאבים וזמן רב במרשתת למען הגדלת השיח הלהט”בי הדתי”, מסבירים בארגון חברותא – הומואים דתיים, “בנוסף, אנו מלווים מוסדות חינוך, ישיבות, אנשי ציבור ורבנים רבים במתן עזרה ודרכי התמודדות עם נוער ובוגרים להט”ביים ופועלים למען העלאת השיח והמודעות בחברה כולה. חברותא אף משמשת כקהילה ובית לצעירים ובוגרים המחפשים עזרה ומקום בטוח לפרוק בו את אשר על לבם. ארגון חברותא כאן תמיד, להקשיב, לסייע ולהוות מרחב בטוח”.