לספור את החברים הגברים הסטרייטים שיש לכן
קדימה, תודו בזה. אתן חולות על זה. מממאממיי מי ירים אותנו בחתונה? יואב, ערן, אבישי חבר שלי מהעבודה ויש את אח שלך. איזו גאווה חמודה, את מלאה בחברים סטרייטים. ממש בחורה בעלת מעגל חברים מגוון.
לשאול בחצי לחש: “היא לסבית?”
ואז גם להגיד אחת לשנייה “הכי מוזר, היא יותר בוצ’ה משתינו ביחד”. אז אהלן, לא כל הרווקות לסביות, לא כל הרווקות שמשחקות כדורסל לסביות וגם לא כל אלה שהולכות עם ג’ינס ליווס קרוע. זה ממש על משקל זה שלא כל הלסביות עם גלח או קעקוע של אות סינית על היד.
להתמזמז ברחוב ולכעוס על מבטים
כשאתן הולכות יד ביד ומצחקקות בשדרה ואז מתנשקות עד שהרמזור הופך לירוק אין לזה שום שם אחר חוץ מלהתמזמז. בדיוק כמו שקראנו לזה בחטיבה. אף אחד לא עושה לכן פרצוף כי אתן לסביות- הפרצוף הוא כי אוגוסט ואף אחד לא מבין איך אתן מחובקות.
לכעוס על חוסר האקטיבזם שיש אבל לא לצאת מהבית להפגנה
אכן, אוגוסט הוא לא חודש קל. אבל גם לחיות בחברה הומופובית זה לא קל.
לראות הורים שכשלו לרגע וללחוש “העיקר שלנו לא נותנים לאמץ”
ילד על הרצפה בסופר זו לא התעללות. ילד שבוכה בבריכה כי לא קנו לו ארטיק זו לא התעללות, גם ילדה שעשו לה קוקיות לא יפות זה בסדר. ליב אנד לאט לאב.
