“הזבל של תל אביב” – אורנה בנאי ובת אל מוסרי בסרט הלסבי הקצר “ברכה”

צילום: באדיבות HOT

זה היה רק עניין של זמן עד שתקופת הקורונה לא תסתפק במהדורות החדשות ותעבור לככב גם בסרטים ובסדרות.

ובצדק. התקופה ההזויה והייחודית בה אנו חיים מספקת סיטואציות חדשות שלא הכרנו בעבר, ותיאוריות הקונספירציה מציתות את הדימיון. אך במקביל היא מחייבת אותנו להסתכל קרוב יותר אלינו, ומלמדת אותנו שלא תמיד צריך סיפורים אפוקליפטיים ונבואות זעם כדי ליצור סרט טוב.

פרויקט “במרחק 100 מטר” של HOT אתגר את יוצרי הקולנוע ליצור סרט המתרחש בזמן הסגר, במרחק של עד 100 מטר מהבית.

אחד הסרטים בפרויקט שזכו לתשומת לב רבה הוא הסרט הקצר “ברכה” בכיכובה של אורנה בנאי, שנכתב על ידי זוכת פרס אופיר בת-אל מוסרי, ובויים על ידי מיקי טריאסט ואהרון גבע.

הסרט מתרחש בשיא תקופת הקורונה ומציג את אחד האתגרים שהציבה תקופה זו בפני להט”בים רבים – הויתור על החיים החופשיים אותם בחרנו לעצמנו והחזרה הביתה אל ההורים, ולפעמים גם אל הארון. הסרט נכתב, בוים, הופק ונערך תוך שבועות ספורים בלבד, כך שלמעשה, הוא מהדהד את התקופה שבה הוא נוצר, בזמן אמת.

במרכז העלילה, ברכה (בת-אל מוסרי), צעירה שמשוטטת ברחובות בת-ים הריקים, באמצע הלילה, עם מזרן על ראשה. שבורה ועייפה, ברכה מגיעה לדלת אמה, ניצי (אורנה בנאי), שמופתעת לגלות אותה על מפתן ביתה – בזמן סגר.

האם החרדתית מתקשה לקבל את ברכה הביתה, ובלילה ארוך, הזוי ומייגע הן נגררות לויכוח שמציף משקעים מן העבר – ומעיר את כל השכנים. בסופו, ברכה מוצאת את עצמה במקום הכי נמוך, פגוע וחשוף מול משפחתה וקהל שכונת ילדותה.

באדיבות HOT

ב-12 דקות בלבד, מצליח “ברכה” להעביר בנו את שלל התחושות שחווינו בתקופה האחרונה ואת הפערים הקיצוניים שנאלצנו לחוות בזמן כל כך  קצר – הבדידות האינסופית מול היחד המאולץ שנקלענו לתוכו, העצמאות עליה נלחמנו מול התלות שנכפתה עלינו, הצורך בקרבה ובמגע אל מול הפחד מהם, והחזרה הביתה למקום בטוח שעבור רבים הפך למקום טריגרי ומאיים.

גם הסוף של “ברכה”, אותו נשאיר לכם לראות לבד, משאיר את הצופה עם ניגודיות של חיוך על הפנים ודמעות בלב, ועם תקווה שהתקופה הזו תסתיים במהירות, ותשאר רק בזכרונות ובסרטים.

הסרט “ברכה” מועמד בשורטליסט של פרסי אופיר 2020 לסרט הקצר הטוב ביותר, וזמין לצפייה ב-HOT VOD או באתר האקדמיה.