צילום: דוברות עיריית פ”ת
פתח תקוה, אם המושבות, היא עיר בעלת היסטוריה של מעל 100 שנה. ברחבי העיר פזורים פסלים, שלטים מבנים ושחזורים המספרים את ההיסטוריה של העיר.
לעיר ולתושביה יש חלק נכבד גם בהיסטוריה הלהט”בית, אך סיפורים אלו אינם מופיעים בשום מקום, בודאי שאינם מצויינים בשלטים בחרבי העיר.
במסגרת ארועי הגאווה בפתח תקוה, החליטו צוות “גאווה בפתח תקוה”, פעילים ופעילות למען תושבי ותושבות העיר, לקיים פאנל היא-סטוריה קהילתית, שיעניק זרקור ראשון על דמויות להט”ביות תושבות העיר, ויחשוף את סיפוריהן של נשות הקהילה הפתח תקוואיות פורצות הדרך לאורך ההיסטוריה.
הפאנל יתקיים ביום ראשון הקרוב והוא חלק מאירועי שבוע הגאווה והסובלנות הראשון של פתח תקוה בחסות עיריית פתח תקוה ובהובלת צוות גאווה בפתח תקוה. את הפאנל בחר הצוות לקיים בבית שיח נשים, מרכז עירוני ייחודי שנוסד על מנת להציג את תרומתן של הנשים לייסוד המושבה, ולספר את סיפורן של פורצות הדרך, כל אחת בתחומן.
בפאנל, בהנחיית ‘מאמא דה לא סמאללה’ (אלן בסט), יציגו שלוש נשים לט”ביות פתח תקואיות (בעבר או בהווה), את סיפורן של שלוש נשים לט”ביות אמיצות אחרות, שסיפורן הפך לחלק מההיסטוריה של העיר ושל הקהילה.
אלה סטארדאסט
אלה (הידועה בשמה אלה סטרדאסט) היא משוררת, אמנית דראג, דוגמנית, אישה טרנסג’נדרית ואינטרסקס. אלה נולדה וגדלה בפתח תקוה והייתה ממייסדי תרבות הדראג הביתית קהילתית. בשנת 2000, במהלך תהליך להתאמה מגדרית, שהתחילה בזמן לימודיה בתיכון עמל א’, הציגה עבודת גמר על אינטרסקסואליות. העבודה זכתה להדים ואף הופיעה בעיתונות המקומית, כצעד יוצא דופן.
את סיפורה של אלה תציג בפאנל שירלי צ’ארלי קליינמן, אקטיביסט.ית טרנס, עיתונאי.ת ב-Ynet, מרצה, ועוסק בגיוון תעסוקתי במסגרת LGBTech.
“תרבות הדראג היא תרבות מחתרתית וזה בדיוק מסוג הדברים שלא ידעו שקרו אם לא נספר עליהם”, מסביר.ה שירלי, “היא וחברים התכנסו לערבי דראג ביתיים מחתרתיים בפתח תקוה. בזמן שאני עשיתי “רוקי הורור שואו” בקולנוע כוכב, הם עשו היסטוריה קווירית בבתים שלהם, בין חברים. החלק התרבותי מחבר בינינו מאוד, תרבות קווירית אינטלקטואלית, תחושה כזו שאף אחד סביבנו לא מבין אותנו או מתחבר אלינו, אבל יש לנו אחת את השנייה. נשמר לה מקום מאוד גדול בלב שלי. הכרנו מגיל אפס. היינו שכנות והיא גרה בבניין לידי. היא הייתה בין האהבות הראשונות שלי וכל כך רציתי להתקרב אליה ולקבל ממנה השראה. היא הייתה כמו מגדלור. בעיני אלה העלתה למודעות משהו מאוד ספציפי שאף אחד לא דיבר אותו, נראות וייצוג שלא היה באף מקום אחר. וגם בחשיבות האישית שלי, לראות אותה כאדם טרנס שמאוד מחובר לעצמו שאפילו לי לא היו מילים לדבר את עצמי”.
דןג סיגאוי
דןוג סיגאוי הייתה פעילה קוויר-אנרכיסטית שהתאבדה בסוף דצמבר 2016. היא הייתה פעילה משמעותית ומרכזית, שעצבה את השיח הלהט”בי בישראל במאבק עיקש על חופש מגדרי וקריאת תיגר על מוסכמות חברתיות. דןוג הייתה יוזמת ומעורבת של עשרות פעולות בתוך הקהילה הקוויר-טרנסית: היא ארגנה את מצעד הגאווה הראשון בפתח תקווה ב-2012; היא הייתה אחת היוזמות של קולקטיב משפריצות, קולקטיב קוויר-אנרכיסטי שעורר שיח על איחוד מאבקים ומאבק קווירי רדיקלי בפייסבוק ובמציאות, ובין השאר חסם את מצעד הגאווה ב-2013 מתוך מחאה על סדר העדיפויות הקהילתי; היא הייתה חברה בארגון הביסקסואלי הרדיקלי, פאנורמה, שהיווה את ההתארגנות הבי/פאן/פולי הראשונה בארץ, ועוד ועוד.
לאורך כל הדרך עניין את דןוג לנסח סדר יום פוליטי מאחד מאבקים, שמסרב להפרדות החיצוניות שמנגנוני הסדר מנסים להשליט עלינו. המאבק שלה היה גם טרנסי, וגם מזרחי, גם קווירי וגם כזה הדואג לרווחת בעלי החיים, גם כזה המתמקד בפתח תקווה, המקום בו גרה רוב חייה, אך גם כזה שמגיב ומתייחס למגמות פוליטיות בארץ ובעולם.
את סיפורה של דןוג תציג בפאנל טל(י) ווזנר-שלום-נבו, פעיל.ה להט”בית ויוצר.ת קולנוע.
“בתור פעילה בעצמי, הידיעה שיש לנו מסורת ומורשת של אקטיביזם, נותנת לי הרבה כוח ונחמה בעובדה שאנחנו לא ממציאות כלום מחדש”, מסבירה ווזנר, “בעולם שמנסה למחוק פעמים רבות מידי למחוק טרנסים וטרנסיות ולהעלים אותן, יש חשיבות גדולה במיוחד בעניי לזכירת ההיסטוריה הקהילתית שלנו, והאנשים שקיימו ומקיימות אותה”.
מרינה משל
בזכות מאבקה העיקש של מרינה, אישה טרנסג’נדרית, כנגד אפלייתה במקום העבודה, נקבע בשנת 2015 פסק הדין על איסור אפלייה בתעסוקה על רקע זהות מגדרית.
את סיפורה של מרינה תציג בפאנל סיון לוי, אקטיביסט.ית לזכויות להטבא”ק, נשים ועובדות מין.
“בסוף 2018, כששמעתי שמרינה הינה תושבת העיר, ביקשתי שיעזרו לי ליצור עמה קשר”, מספרת סיון, “באתי עם המון שאלות. מי היה שם לצידה? איך הגיבה הסביבה? איפה היא היום ומה היא חושבת על זה היום בדיעבד כשהיא מסתכלת על זה אחורה?
זו הייתה תקופה אחרת לגמרי. גם היום אנחנו במצב לא מזהיר, אך אז היינו במצב הרבה יותר גרוע. התביעה הוגשה בשנת 2013, זה מקום אחר לגמרי מבחינת ההכלה של החברה, מבחינת נראות של א.נשים על הקשת הטרנסית במרחב הציבורי, מבחינת החוזק והמענים שהקהילה יכולה לנסות לספק. אני מאמיןה שהמאבק באפלייה על רקע זהות המגדרית בתעסוקה, הוא לא אותו דבר בלי סיפורה של מרינה”.
פאנל היא-סטוריה קהילתית – יום ראשון 4.8.19 | בשעה 20:00 | בית שיח נשים – מונטפיורי 3 פ”ת | הכניסה חינם בהרשמה מראש
