דניאלה יעקובי

מייסדת ליין מסיבות הנשים המיתולוגי רשפונשים. עורכת-דין, שותפה במשרד אסנת נווה ושות’. מתמחה בהסדרת מעמדן וזכויותיהן של משפחות אלטרנטיביות ובכלל זה, ידועים בציבור, משפחות חד מיניות וחברי הקהילה הגאה

צילום: דליה נווה

עם מי היית יושבת לדרינק, איזה ואיפה?
אם יש משהו שממש קשה לי זה לשבת, אבל בשביל כוס יין אדום עם לאה גולדברג, הייתי עושה מאמץ, ומכפילה את מינון הריטלין. לחשוב שאישה אחת הצליחה להוציא תחת ידיה יצירות מופת כמו “דירה להשכיר”, “איה פלוטו” ו”המפוזר מכפר אז”ר”, ושירים כמו “פזמון ליקינטון” שאין ילד/ה שלא גדלו עליהם ויחד עם אלה אינספור שירים עבריים משובחים, כמו “את תלכי בשדה” “סליחות” “הגננים היום עצובים” ועוד כהנה וכהנה שירים שרובנו מזמזמים במהלך היום ואפילו לא יודעים שהיא אחראית להם, זה לא נתפס. לא יודעת איפה נשב, אבל ברקע יתנגנו שירים של חוה אלברשטיין.

מה לדעתך הקשר בין גאווה לפמיניזם?
גם גאווה וגם פמיניזם מחייבים מודעות מגדרית גבוהה והם מושפעים, מדעות קדומות. מאושרת על כך ששני הדברים האלה היו ועודם חלק בלתי נפרד מחיי.

מה הייתה נקודת המפנה בחייך שממנה התחלת לפעול למען הקהילה הגאה?
לא יכולה להצביע על נקודת מפנה ספציפית. במהות שלי אני חיה עשייה, מעורבת כמעט בכל דבר שאפשר, קטן כגדול. מאז ומתמיד פעלתי לקידום נושאים שהיו חשובים בעיני או היו חלק מחיי, ומהרגע שהבנתי מי אני, וזה היה מוקדם מאד, אז כמובן שהעשייה שלי נגעה גם בתחומים שקשורים בקהילה. אני זוכרת כשהייתי בכיתה י’ ושיחקתי בנבחרת הכדורסל של התיכון, פיטרו את המאמנת שלנו, רק כי היא הייתה לסבית, אחרי שהנהלת בית הספר קיבלה דרישה מהורים של מספר שחקניות שחששו מההשפעה שלה עלינו. היה לי ברור שזה לא צודק ולא נכון ושאסור לאפשר את המהלך הזה ובתגובה יחד עם חברותיי לקבוצה השבתנו את פעילות הנבחרת והודענו שלא נופיע לאליפות הארצית. הנהלת בית הספר התקפלה, והמאמנת המהוללת חזרה לתפקידה.  

באיזה אירוע או פעולה שלקחת בה חלק את הכי מתגאה?
מובן מאליו שיש הרבה מאד גאווה בכל הצלחה ו/או הישג, בטח כשיש לו השלכת רוחב, כמו למשל במקרה של פסק הדין התקדימי שניתן לפני כשנה בתיק שייצגתי בו, לפיו בית המשפט נתן צווי ההורות לזוג נשים לסביות, האחת יהודייה והשנייה נוצרייה, ובאופן שכל אחת הוכרה כאם לילדה שילדה בת זוגה. זה היה הליך לא פשוט שלקח כמה שנים, אחרי שבקשת אימוץ שהוגשה על ידי בנות הזוג נדחתה, מאחר ועל פי חוק האימוץ הישראלי המאמץ והמאומץ חייבים להיות בני אותה דת. גם פסק הדין שהורה על מתן צו הורות ללא תסקיר, בניגוד לעמדת המדינה, ריגש אותי מאד, במיוחד שהשאלה הראשונה שנשאלתי בדיון הזה על ידי בית המשפט הייתה “מה אכפת לך שיערך תסקיר”?. להצליח לשכנע את בית המשפט לאמץ את עמדתנו ולדחות את עמדת המדינה זה לא פשוט, ומאחר ומדובר בפסק דין מנומק ומפורט, מניחה שיהיו גם לו השלכות רוחב.  

מה את אוהבת לעשות בשבת בבוקר?
לזוז.. לרוץ, לרכב על אפניים, לטייל, להיפגש עם כמה שיותר משפחה וחברים, לאכול טוב ולשתות.

לאן אנחנו צועדות? איפה את רואה את הנשים בקהילה בעוד 5 שנים?
הרבה מזה תלוי בנו הנשים, בסולידריות שלנו זו כלפי זו, בעזרה ובפרגון שלנו אחת לשנייה. ברור שמעמדן של נשים בקהילה נגזר ממעמדן של נשים בחברה ולצערנו הרב מעמדן של נשים, עדיין נחות ביחס למעמדם של הגברים. נשים צריכות לסייע לנשים לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהגיע למעלה, לעמדות מפתח, נשים צריכות לבחור בנשים, לקדם אותן ולהעדיף אותן. ככל שנעשה מזה יותר נהיה במקום יותר טוב. כל אחת יכולה לעשות את זה, צריך רק מודעות ורצון. ולמי שעדיין לא הפנימה כדאי להזכיר את האמירה המפחידה של מדלן אולברייט, מי שהייתה שרת החוץ של ארצות הברית בשנות ה – 90: “זכרו את מה שאני אומרת לכם. יש מקום מיוחד בגיהינום עבור נשים שלא עוזרות זו לזו”.

מהו העיקרון הכי חשוב לך בחיים?
לחיות את החיים במלוא מובן החיות.

מה מחזק אותך?
המשפחה האהובה שלי, החברות והחברים שלי שהם משפחה מבחירה והידיעה העמוקה ש”אתמול היה טוב ויהיה גם מחר”.

מכירות נשים מעוררות השראה נוספות? כתבו לנו!