piqsels | cc0
ביום ראשון הקרוב, יום האישה הבינלאומי, יערכו מפיקות פסטיבל “אישה אישה אישה” את מופע “רדיו חזק אוהבת” – פסטיבל מוזיקת נשים ליום האישה הבינלאומי.
על בימת הברבי יופיעו בזו אחר זו אור אדרי ונעה סגל, שילה פרבר, עדי שחם, לירון בן שמעון, רחל ירון, רוקרפוקטס, שני פלג, ורד פיקר, דורי קוטאי, רזיה מזרחי, אתל, יעל קראוס, סער ליבן, אלה שיק בלום, ירונה כספי, רון פרץ, הזאבות וקובארי.
“בחרנו בפינצטה אחת אחת”, מסבירות המפיקות, “השיקולים שלנו היו בין כאלה שפועלות כבר כמה שנים ולדעתנו לא פרצו לתודעת הקהל כמו שהן ראויות, לבין המוזיקאיות הותיקות יותר, שגם אותן לצערנו בקושי שומעים במדיה, ואפילו כמה חדשות שבפגישות השמעה מדוקדקות החלטנו להביא לליין אפ”.
מאחורי ההפקה עומדות יפעת נץ, רונית יניצקי ודורי קוטאי, מייסדות פסטיבל אישה אישה אישה, שיתקיים השנה בפעם השלישית.
“הפעילות שלנו היא הפקת אירועים לקידום נשים בתחום הבמה והרמת מודעות, יצירת שיתופי פעולה בין החדשה לותיקה ובין החזקה לחלשה” הן מסבירות, “אנחנו יוצרות אירועים לקידום נשים כמו פסטיבל אישה אישה אישה, וכמו אירוע “מתות קדושות” – אירוע התרמה למקלטי נשים בו ארחנו שחקניות מן השורה שביצעו שירים של דיוות שהלכו לעולמן. בנוסף אנחנו מפעילות ליינים קבועים של הופעות של מוזיקאיות אותן גילינו”.
מהי המטרה שלכן?
“בגדול הדרך הטובה ביותר בשבילנו להילחם היא לתקן את האפליה בכך שאנחנו מפיקות אירועים משמחים שתורמים ערך קהילתי ויוצרים שיח, ולפעמים אפילו התנגדות מעמיתינו הגברים. לפעמים ליצור שוויון של משהו דורש קיצוניות מסויימת.
שלושתנו נשים גאות שבחרו דרך שהיא לא תמיד פשוטה ומהמקום הזה אנחנו מגיעות כדי ליצור את השוויון הזה שלדעתנו, כמו הלהט”בים שאינם זוכים לשוויון, כך גם הנשים לכשעצמן לא מקבלות רק בגלל שהן נשים.
אם ניקח לדוגמא את פסטיבל הגיטרה באילת, ידעת שאפילו גיטריסטית אחת לא הוזמנה להופיע? או פסטיבל התמר, בו כל המוזיקאיות התנקזו להופעה אחת תחת שלום חנוך, בתוך פסטיבל שנערך כמה ימים וכללל רק רק רק גברים. או לצורך העניין, סיכום העשור של אקום שהראה רק שתי נשים ברשימה בלתי נגמרת של גברים. קצת קשוח ואנחנו חייבות לפרוץ את התקרה הזאת.
המטרה שלנו היא שנשים יקבלו יותר יח”צ ויותר תמיכה, שיהיה שיווין של 50-50 בכל מופע או אירוע תרבותי. שנראה יותר ויותר נשים מוזיקאיות ושהמדיות יפרגנו יותר לאותן יוצרות על ידי השמעה גבוהה יותר”.
לירון בן שמעון | צילום: נמרוד קפלוטו
שילה פרבר | צילום: דורון עדות
צילום: נעמה כספי
למה זה חשוב שתהיה מוזיקה של נשים?
“מוזיקה, כמו אמנות, היא דרך ביטוי שמשקפת מציאות, כשחלק מסויים מקופח אז אנחנו מקבלים חצאי אמיתות. אסור שדבר כזה יקרה. דרך המוזיקה גדלים, הופכים מודעים יותר, מזדהים רגשית, איך אפשר לקפח חלק כל כך אינטגרלי ורק בגלל מגדר או תקרות ארורות של גיל או נראות? בגלל שהסטטוס קוו הכתיב שרק נשים צעירות ויפות רלוונטיות למוזיקה. אסון”.
למה לנשים יותר קשה להצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית של הרדיו?
“באופן כללי הרדיו הפך לזירה מלוטשת שלא מעריכה / דוחפת או מפנה מקום ליוצרים חדשים בכלל, שלא נדבר על יוצרות. כל כך עצוב אבל מרגיש שהמכונה משומנת ועובדת למי שיש ממון עצום. מה שיוצר המון ליטושים ופחות לב. מתי לאחרונה פתחתן רדיו מרכזי כמו גלגלצ או אקו 99 ושמעתן פתאום שיר של אישה לא מוכרת מעל גיל 40 ורק בגלל שהוציאה שיר יפהפה? אמנות מותנית זאת אמנות מושתקת. אנחנו באנו להרעיש”.
מה מצפה לנו בערב הזה?
“המון יצירה מקורית בעיקר, המון רגש, והיכרות מחודשת או חדשה עם יוצרות מדהימות”.
רדיו חזק אוהבת – ראשון 8.32020 | בארבי תל אביב
