Love, Simon | כי גם לנו מגיע הוליווד

בשנתו ה-13 של TLVFest – פסטיבל הקולנוע הגאה, אני יכול לומר בבטחה שראיתי לפחות שניים-שלושה סרטים כל שנה, ובדרך כלל הרבה יותר. ראיתי סרטים בקוריאנית, באורדו, בטורקית, בצרפתית, בספרדית של מקסיקו ובספרדית של קולומביה. ראיתי אנימציה קווירית שצויירה כנראה תחת השפעת אל.אס.די וסרטים דוקומנטרים על פורנו ברבק שליטרלי גמרו לי בפרצוף, ראיתי סרט אינדונזי על גיבורות על טרנסקסואליות וסרט גרמני על פיסטינג בפארק, ופחות או יותר את כל מה שלקולנוע השוליים הישראלי יש להציע בנושאי להט״ב.

וזה נהדר, כן? רב תרבותיות זה ערך מאוד חשוב בשבילי. זה מקסים וגם מאתגר לראות איך אנשים עם נטייה מינית או מגדרית דומה לשלנו מתמודדים עם סביבה אחרת לגמרי, ולפעמים עם חוויות זהות לחלוטין. ויש משהו חינני בלשמוע על להט"ב בטורקית, או ברוסית.

אבל לפעמים אתה אומר לעצמך, "וואלה, פאק איט". כשאתה יוצא מעוד סרט בתחושת אי נוחות של חוסר קתרזיס ואנטי קליימקס. או פשוט כי לא הבנתי מה הבמאי והתסריטאי רצו. או כי הכוונות היו טובות, אבל השחקנים פחות, ובמקום דרמה גדולה זה הפך להיות, אפעס, קומדיה.

כי הוליווד, על כל הרעות החולות שיש בה, היא גם מסננת מאוד יעילה. היא יודעת להוציא מוצר מאוד מסוים – סרט שהוא חוויה של פחות או יותר שעה וחצי, עם משחק טוב, שיגרום לך לפחות לצחוק, או להתרגש, ועדיף שניהם ביחד.

"לאב, סיימון" הוא בדיוק זה. אם להאמין לדבריו של יאיר הוכנר, המנהל האמנותי של הפסטיבל, בפרימיירה הישראלית של הסרט, מדובר בסרט הראשון שעוסק בנושאי להט"ב שמקבל תמיכה של אחד מהאולפנים הגדולים (במקרה הזה 20th century Fox). וזה ניכר. כי קודם כל, זו חוויה כיפית. המשחק טוב, הצילום נעים, הצפייה זורמת. הסרט יגרום לכם לצחוק בקול גדול (מי שהיה באולם ותהה מי שחרר בפנים טווס צרוד – מתנצל, זה הצחוק שלי), ולהזיל לפחות דמעה אחת, או במקרה שלי דלי.

הסרט יצא בקרוב גם לאולמות הקולנוע ה"רגילים", אבל אני ממליץ לכם לפרגן בכסף הורוד שלכם ל- TLVFest ולבוא להקרנה של שבת בסינמטק.

כשיצאתי מהסרט עם דמעות מתייבשות על הלחיים אמרתי ליאיר: "תודה. גם לנו מגיע הוליווד". אז שוב תודה יאיר. תמשיכו להביא לנו אותה בצרפתית ובאוזבקיסטנית אבל זה כיף שכשיש אתם גם מפנקים אותנו בדובדבן. גם אם מסוכר.

love Simon | יום שבת, 2 ביוני, 2018 , 19:15 סינמטק 1 | להזמנת כרטיסים