פאקינג מן – סקס, שקרים ווידאו ארט

יש משהו מרתק בתהליך שעבר המחזה "המעגל" שכתב המחזאי והרופא היהודי האוסטרי ארתור שניצלר ב-1897 עד לגרסתו הנוכחית, "פאקינג מן", שעולה בימים אלה בתיאטרון המשולש.

המחזה המקורי הציג מפגשי סקס מזדמנים, מסיבות סקס, זוגיות, בגידות, וגירושים, ועסק ביחסים בין גברים לנשים ונשים עם נשים במאה ה־19, ואילו המחזה הנוכחי כל כולו יחסים בין גברים בימינו אנו.

מצד אחד – יחסים זה יחסים, סקס זה סקס, רומנים ובגידות הם רומנים ובגידות. ובדידות, כמיהה לאהבה, רצון לייצר קשר אינטימי הם כביכול אותו הדבר – בין אם מדובר בגברים ונשים, או בגברים וגברים.

אבל זה הרי לא בדיוק אותו דבר. כי הבעיות שיש בזוגיות בין גברים הן לא בדיוק אותן בעיות שיש בזוגיות בין גבר לאישה. ויש גם את הנושא היציאה מהארון, גבריות מול נשיות, וסאונות, וגריינדר, ונערי ליווי, ופורנו הומואי, בקיצור – זה לא בדיוק אותו דבר.

ובכלל – העולם השתנה קצת מאז 1987, יו נואו. וגם מאז העיבוד הקולנועי של מקס אופולס מ-1950 שהיה עדיין בשחור לבן. ומאז היו עוד חמישה עיבודים קולנועיים שונים למחזה הזה, בשנות ה-60', ה-80', ה-90' וה-2000. היה אפילו מחזמר שהתבסס על המחזה הזה ("Hello Again" מ-1994) והצגה נפלאה בכיכובה של ניקול קידמן ("The Blue Room" מ-1998). אבל כולם התרכזו ביחסים בין גברים ונשים.

צילום: רון קפלן

גרסה מעודכנת ל-2025

העיבוד הכל-גברי הנוכחי של המחזאי האמריקאי זוכה פרס הטוני ג'ו דיפייטרו ("איי לאב יו לנצח, אבל…") הוא עיבוד מבריק. הוא עלה לראשונה ב־2009 בהצלחה רבה בווסט אנד הלונדוני, ובהמשך עלה בלונדון עוד כמה וכמה פעמים (ב-2016 ושוב ב-2023). תמיד סולד אאוט, ובצדק.

דיפייטרו לקח את הרעיון המקורי של שניצלר והביא אותו לעולם כל-גברי של המאה ה-21. הרוזן, הקצין, השחקנית, החדרנית והזונה מהמאה ה-19 התחלפו באיש עסקים, נער ליווי, חייל, כוכב פורנו, מחזאי, מנחה טלוויזיה וכוכב קולנוע.

בגרסה הנוכחית שעולה עכשיו בתיאטרון המשולש, רום רזניק שתרגם וביים עשה למחזה הזה עוד כמה עדכונים, כי הרי 2009 זה לא 2025. אז גם גריינדר נכנס לפה, ושחקן הפורנו הפך לכוכב אונליפאנס.

המבנה המקורי של המחזה נשמר גם בעיבוד החדש. יש כאן עשרה מפגשים שונים בין הדמויות, כשבסצנה האחרונה הדמות הראשונה פוגשת בדמות האחרונה (ולכן הוא נקרא במקור "המעגל").

ובכל מפגש כזה יש גם סצנת סקס. אז כן – רואים פה תחת, הרבה גוף חשוף בתחתונים ובמגבות, וסקס על הקיר, על השולחן, במיטה ובסאונה. כי זה מחזה ריאליסטי, נועז וסקסי שמתרחש בימינו, אז צריך להראות את זה ואין מה להתבייש. אבל הרי לא (רק) בשביל זה באנו, כי יש פה הרבה יותר מזה.

נקודת המוצא של המחזה, גם המקורי וגם העכשווי היא – שסקס הוא לא רק סקס לשם סקס. מסתתרים מאחוריו הרצון להפיג את הבדידות, וצורך עז באינטימיות, קשר ואהבה.

אז יש פה חיפוש אינסופי אחר אינטימיות, קרבה ושייכות. ויש פה כמיהה להחליף את תחושת הבדידות בתחושה של קרבה ורגש, לכמה דקות בודדות או למה שיכול להתפתח למערכת יחסים של ממש.

יש פה את כל מה שאני ואתם מכירים ויודעים. את כל מה ששמענו, או ראינו, או חווינו בעצמנו. וזו מראה מדויקת, אמיתית, כואבת ומרגשת.

ויש פה גם גברים על כל הסקאלה – הומו בארון והומואים מחוץ לארון, ביסקסואל וזוג גברים נשואים.

צילום: נדב יהלומי

5 שחקנים, 10 דמויות

בגלגול האחרון של "פאקינג מן" שעלה בלונדון ב-2023, ארבעה שחקנים גילמו את כל עשר הדמויות. בגרסה שעולה עכשיו בארץ בתיאטרון המשולש – חמישה שחקנים מגלמים את עשר הדמויות, מה שאומר שכל אחד מגלם שתי דמויות.

יש פה שיקול כלכלי כמובן, אבל גם יותר מזה. כל אחד מהשחקנים מגלם כאן שתי דמויות שונות זו מזו בסצנות עוקבות, כך שכל אחד מהם מביא בעצם שני צדדים שונים שלו כשחקן. ואנחנו כקהל נהנים כפליים – כי כולם כאן נהדרים, כולם מרגשים וכולם צולחים את המחזה הלא פשוט הזה במקצוענות רבה.

רם גואטה ("שיחות עם הברמן", ובטלוויזיה "מלכות 2"), נדב ארטשיק ("האחד", "דניאל בעלי"), ישי בן משה ("האבא שיכולתי להיות", ובטלוויזיה "פמת"א"), ידידיה ויטל ("הנאהבים והנעימים" ובטלוויזיה "השמינייה", וכמובן הפודקאסט המעולה "המניפה") הם כולם שחקנים גאים מוכשרים ונפלאים. גם שלו גלבר, השחקן הסטרייט היחיד כאן, מצוין לא פחות. מקסים בעיניי שהוא כאן, כי אמרנו כבר שיחסים זה יחסים, אז למה לא בעצם.

כל אחד מהם הוא ליהוק בול בפוני. כולם נותנים פה תצוגת משחק משובחת, הולכים עד הסוף עם התפקידים שלהם ונחשפים, גם רגשית וגם פיזית, בצורה אמיצה ויוצאת דופן.

הבימוי של רום רזניק ("האחד", "דניאל בעלי", "יותר מזה אנחנו לא") משובח, כרגיל. התפאורה שעיצב רועי ואטורי מינימליסטית ואפקטיבית – שולחן, שני כיסאות, מזרון, שתי כורסאות. יש כאן חילופים מאוד מהירים אז אין מה להתמהמה ולא צריך יותר מזה.

את מה שאין על הבמה יש בקטעי הווידיאו ארט היפהפיים של נועם צפתי שמוקרנים על המסך כשצריך אותם, בעיקר בקטעי הסקס שמתרחשים על הבמה. ואת הכל מלווה המוזיקה הנהדרת שיצר כנען לבקוביץ, שהיא בעצם מיקסים של שירים מוכרים ואהובים, של הפט שופ בויז, אבבא, לנה דל ריי ועוד.

בקיצור – תיאטרון המשולש עושה זאת שוב, ובענק. רוצו לראות כי אתם תתחברו לזה בוודאות. זה מרגש, אמיתי, חשוף ונוגע ללב.

כרטיסים תמצאו כאן.

"פאקינג מן", תיאטרון המשולש. המרכז הגאה, טשרניחובסקי 22 תל אביב. מאת: ג'ו דיפייטרו. תרגום ובימוי: רום רזניק. בהשתתפות: נדב ארטשיק, רם גואטה, ישי בן משה, ידידיה ויטל, שלו גלבר. תפאורה ותלבושות: רועי ואטורי. מוזיקה: כנען לבקוביץ. תאורה: איל דניאל. עיצוב וידאו: נועם צפתי. צילום וידאו: יובל קורן. עוזר במאי: עדו שחק.