צילום: תום דבש
אני אורי, היציאה מהארון עשתה לי רק טוב אבל גם העמידה אותי בפני התמודדות חדשה. להיות ה’הומו’ שאתם רוצים שאהיה. השינוי הכרחי. אז מה אני צריך לעשות כדי שתהיו מרוצים מזה שאני הומו שאוהב לראות כדורגל? מזה שאני בור בכל מה שקשור לרכלנות צהובה? מזה שאני בזוגיות עם גבר אבל שחקן טוב שיכול לשחק תשוקה אין סופית לאישה? להוכיח לכם? לשכנע אתכם? לוותר לכם? לשפוט אתכם?
רוב הסרטים וההצגות בנושא יציאה מהארון עוסקות בחוסר הקבלה מצד הסביבה הקרובה, בצורה כזו או אחרת, את המציאות החדשה. ההצגה “גו סטרייט” של השחקן אורי פנירי, מציגה את היציאה מהארון דווקא מזווית אחרת – הצורך לעמוד בציפיות של הסביבה שקיבלה אותך, ומצפה לדמות מסוימת בתמורה.
ההצגה מספרת את סיפורו של בחור צעיר שיוצא מהארון ומציגה את ההתמודדות שלו עם הסביבה, ששופטת ומבקשת שיתאים לציפיות החברה. היא לא מתעסקת בתהליך יציאה מהארון או בענייני מגדר וזהות מינית, גם לא בבריונות וקבלה, אלא בסביבה מקבלת ומכילה. אבל כאמור, הפער בין הקבלה לבין הצורך להישאר בתוך הנורמה הוא גדול ומורכב לא פחות מלצאת מהארון.
“במחזה יש המון קבלה, הכלה ונועם עם היציאה מהארון”, מסביר פנירי, “אבל גם המון ציפייה. ציפייה להיות כמו ש’הומו’ צריך להיות. אם כבר אנחנו מקבלים אתכם, אם כבר אנחנו נותנים לזה מקום, אם כבר עשינו את זה נורמטיבי ומקובל, אז שזה יהיה איך שאנחנו חושבים שזה צריך להיות, בגבולות הטעם הטוב כמו שאומרים. כשהומו יוצא מהארון, ולא משנה אם החרימו אותו או שקיבלו אותו בזרועות פתוחות וחגגו את זה, הוא בעצם משנה באופן כלשהו את השם הפרטי שלו. החברה קודם תראה אותו כהומו ורק אחר כך כמי שהוא”.
פנירי, 28, נולד בירושלים לאורח חיים דתי, הוא יצא מהארון למד משחק בבית הספר למשחק ניסן נתיב וכיום הוא שחקן ומחזאי. אורי הקים עם חבריו לספסל הלימודים את קבוצת האימפרוביזציה “4play” של תאטרון הקאמרי ובמקביל משחק בהצגות פרינג’ שונות, מחזות זמר והצגות ילדים. את המחזה “גו סטרייט” יצר אורי על בסיס חוויות אישיות שחווה לאורך חייו. הוא מספר על כך שגם כשזכה לקבלה מלאה מצד משפחתו, חבריו וסביבתו הקרובה, הוא נאלץ להתאים את עצמו לציפיות שלהם ממנו.
“המחזה מתעמת עם השינוי המתבקש הזה מתוך אירועים וחוויות מתוך החיים שלי”, מספר פנירי, “ראיתי שהזהות החדשה שלי כהומו משפיעה על איך שתופסים אותי כאדם. השינוי קורה לא רק בקרב אנשים שיוצאים מהארון אלא על כל תפיסת עולם מטושטשת שרואה קודם כל את התווית לפני האדם עצמו”.
את ההצגה כתב פנירי בעקבות מקרים רבים אליהם נחשף במסגרתם הוא נאלץ להסתיר ולטשטש את זהותו המינית ולעתים אף להקצין אותה בכדי להתאים לתפיסתם של אנשים בסיטואציות שונות. “לפני מספר חודשים נודע לי על הצגה חדשה שעתידה לעלות בתאטרון בו אני משחק. פניתי לבמאית כדי להבין אם יש לי אפשרות להבחן. הבמאית, שלי ולה יחסים מצוינים, הסבירה לי בפשטות ובלי להתנצל שעל הדמות להיות בעלת תשוקה ואהבה לאישה ושהיא לא חושבת שאצליח לבצע את זה. לא ממש ידעתי איך להגיב, זכרונות וחוויות מהעבר בהם הרגשתי את אות הקין על המצח שמצביע על כך שאני הומו. ואז שאלתי את עצמי מה זה אומר? זה אומר שאם אני הומו אני לא יכול לשרת בצבא? או לשחק כדורסל? או לשחק אישה?”
ההצגה מספרת את סיפורם של רבים שנושאים איתם את התוויות שלהם כמעט לכל מקום ומפגישות אותם עם סיטואציות לעתים בעיות וקשות להתמודדות. על מי שהתמודד עם קריאות גנאי מצד המפקד בצבא לעתים לפני שיצא מהארון, על אלוהים ודת, על בורות וציפיות מהחברה, כל אלו חוויות אותן אסף אורי פנירי במהלך חייו.
“תהליך הכתיבה והעבודה על הטקסטים הייתה קשה ומאתגרת ובו זמנית מרגשת מאוד. אני מרגיש שאני נוגע בנושא חשוב שכולם נתקלים בו, אבל מצד שני מדובר עליי ועל האנשים הכי קרובים אלי. העבודה על ההצגה נעשתה בשיתוף פעולה עדין עם כל האנשים שסובבים אותי באיזושהי דרך והם אלו שעוברים ניתוח שלם על הבמה אל מול הקהל. בהצגה כולי חשוף ומדבר על עצמי אבל קיימת פה האחריות להשמיע גם את הצד שלהם”
בימים האחרונים עלה קמפיין גיוס המונים בו מבקש מבקש פנירי לתמוך בהפקה שמספרת את סיפורם של רבים היוצאים מהארון וזוכים לתמיכה מצד הסביבה אך מגלים שגם לתמיכה לעתים יש מחיר.
