Live Laugh Love Lesbians | Ashley Linh Trann | CC BY 2.0
“יש כל כך הרבה אלימות בקהילה ואף אחד לא מוכן לדבר על זה!”, במשפט הזה פתחה סמנטה גרין את הפגישה שלנו, “30%-50% מקהילת הלהט”ב סובלים מאלימות בקשר זוגי, לעיתים בקרב נשים אף מעל 50%”
גרין, קרימינולוגית קלינית, מטפלת בפסיכותרפיה, מתמחה בטראומה ומטפלת מינית, פתחה בפני את נתוני המחקר הכואב שערכה כחלק מלימודי תואר שני בקרימינולוגיה קלינית.
“כמישהי שגדלה בתוך הקהילה והייתה עדה לתופעות אלימות רבות אפילו בסביבתי הקרובה, הרגשתי שאני חייבת לחקור במטרה לסייע ולתרום לנשים להתמודד עם משהו שעל פניו תמיד היה שם אך מעולם לא קיבל התייחסות”, הסבירה גרין, “בהתחלה ניסיתי לחשוב איך להגיע לנחקרות, פניתי לגופים שונים בקהילה וגיליתי שאף אחד לא ממש מוכן לדבר על זה. הבנתי שאאלץ לעבוד קשה והתחלתי לפרסם בכל מקום באינטרנט: פורומים, בלוגים, דפי פייסבוק, אתרי קהילה וכדומה”.
היענותן של הנשים אליהן פנתה להשתתף במחקר הייתה גבוהה במיוחד. “פתאום כל הנשים החזקות בקהילה, נשים בעמדות מפתח שיתפו פעולה”, היא אומרת, “כאילו רק חיכו שמישהי תרים את הכפפה. תוך חודש וחצי הייתי בעודף נחקרות, מה שאפשר לי לברור את המייצגות המגוונות ביותר”.
גרין בחרה בעשר נשים, עם ובלי ילדים, חילוניות ומסורתיות, רווקות או בזוגיות ובטווח גילאים רחב שנע בין 22-57 שנים.
“שאלתי את כל השאלות הקשות: מה היו מאפייני האלימות בקשר? למה הן חושבות שזה קורה? למה נשארו בקשר אלים? מה מנע מהן לצאת מהקשר? מה היה תפקיד הסביבה? ועוד.
תשומת לב מרובה יכולה להיות מחמיאה, אבל שזה מגיע עד לרמת מה תלבשי, לאן תלכי, עם מי את נפגשת, מתי את חוזרת ואפילו עד ליווי להוציא את הפח, זו כבר אובססיביות מגבילה
בעזרת התשובות הגיעה גרין למסקנה כי לאלימות בקשר לסבי קיימים ארבעה מאפיינים (תמות) עיקריים:
גרין מצאה כי קיים קשר ישיר בין חשיפה לאלימות בילדות, בעיקר בבית, לבין הימצאות או נפילה לאלימות בקשר זוגי בבגרות. “אצל רוב הנחקרות הייתה דמות אם דומיננטית (שתלטנית/מסרסת), הורים אלימים או סביבה אלימה” מסבירה גרין, “כל הנחקרות הביעו אמביוולנטיות לגבי המודל הראשוני (חווית הילדות שלהן), מצד אחד סלידה מהתנהגות אלימה מצד שני הזדהות עם הדמות הפוגענית וגילוי אהדה לקושי של הפוגע/ת”.
את התמה השנייה מכנה גרין Fusion – אובססיביות מגבילה. “תשומת לב מרובה יכולה להיות מחמיאה, אבל שזה מגיע עד לרמת מה תלבשי, לאן תלכי, עם מי את נפגשת, מתי את חוזרת ואפילו עד ליווי להוציא את הפח, זו כבר אובססיביות מגבילה. הסממנים העיקריים של ה Fusion אצל הנשאלות היו בידוד וניתוק, אובדן אוטונומיה, כעס, חנק, יחסי שליטה ואובססיביות גבוהה”.
גרין גם חקרה האם סוגי האלימות בקשר לסבי דומים לאלו שבקשר הטרוסקסואלי במדדים של אלימות פיזית, נפשית, מילולית ומינית.
“גיליתי שהמאפיינים דומים וחומרת האלימות גם כן. מעגל האלימות, מעין דפוס שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש ובפרקי זמן קצרים יותר ויותר מפעם לפעם. כאשר המעגל החיצוני בתמונה מתאר את התהליך שעובר הפוגע/ת ואילו המעגל הפנימי מתאר את התהליך המקביל שעובר/ת הקורבן.
המסקנה היא שמאפיינים בסוג האלימות, מעגל האלימות, יחסי שליטה, תלות ואמביוולנטיות רגשית דומים בין מערכת יחסים לסבית לזו ההטרוסקסואלית. השוני מתאפיין בעיקר בהתמודדות עם הומופוביה חברתית כשאחד הנושאים ה”לחיצים” ביותר הם הוצאה מהארון ופחד מדיווח לרשויות שעלול לגרור הוצאת הילדים מחזקת האם”.
הפחד הזה מוביל למאפיין הרביעי – בושה והסתרה של זוגיות לסבית. “העובדה שנפגעת צריכה להסתיר, מול משפחה / חברים / סביבה, את היותה לסבית ובזוגיות אלימה היא יציאה כפולה מהארון, הן הלסבי והן הקורבני. התפיסה המגדרית של אלימות משקפת את התפיסה ההומופובית שלנו לגבי חלוקת התפקידים במערכת זוגית לסבית. הנטייה היא לחשוב שהצד “הגברי” כביכול יהיה הצד הפוגע כשבפועל המציאות היא לא בהכרח כזו”
הקשיבו לתחושת הבטן ואל תפחדו להתייעץ
המחקר של גרין חושף בפנינו את המציאות הקשה, אך גם מאפשר לנו לדעת כיצד לזהות מצבים כאלו מראש.
“בזוגיות כמו בזוגיות צריך לשים לב להתנהלות של בן/בת הזוג” מסבירה גרין, ומוסיפה מספר טיפים כיצד עושים זאת:
“דרך אחת היא לשים לב כיצד בן/בת הזוג שלנו מתנהלים מול הסביבה הקרובה – משפחה, חברים, עמיתים לעבודה. כיצד הוא מדבר/ת מתייחס/ת אליהם והאם ישנו כבוד הדדי בהתנהלות שלו/ה מול אחרים? סביר שמי שמתנהג בגסות / אלימות מול אחרים לא ישתנה כשיגיע הביתה.
דרך נוספת היא לאתר התנהגות שאינה תואמת את המציאות שאנו חיים בה. מצד אחד התנהלות אובססיבית יכולה להיות מאד מחמיאה בהתחלה עד שהיא הופכת למטרד. לדבר 20 פעמים ביום זה נחמד אבל כשבן/בת הזוג מחליטים לשלוט בלו”ז כל היום ולהרחיק אותנו מהסביבה צריך להיזהר.
גם הקשבה לתחושות הבטן יכולה לסייע באיתור מצבים שעלולים להוביל לאלימות– משהו מציק? משהו לא יושב טוב? לעצור, לחקור מי הבן אדם שעומד מולי. לא להתאהב במיתוס שאנו מעמיסים על הזוגיות בשם האהבה, הגנה, בדידות וכו’. לפעמים אנחנו יודעים עמוק בפנים שמשהו לא בסדר גם אם אנחנו לא מסוגלים לחלוטין להצביע על מה בדיוק.
והכי חשוב – לא לפחד לדבר ולספר, להתייעץ עם א/נשי מקצוע, חברים/ות. מספיק בן אדם אחד שיכול/ה ללוות בתהליך כדי לצאת מהקושי.
