צילום: אביבה רוזן
אחד האלמנטים החשובים במחזה דרמטי הוא הקונפליקט. ככל שהקונפליקטים הפנימיים של הדמויות גדולים יותר, וכלל שהקונפליקטים בין הדמויות גדולים יותר, מתעצם גם האלמנט הדרמטי.
אין זה פלא אם כך שהומואים ערבים, המצויים בקונפליקטים עצומים עם עצמם, עם המשפחה ועם הסביבה בה הם חיים, הם נושא שמעסיק לא אחת את יוצרי התיאטרון הישראלי.
ב-2022 עלתה ההצגה המצוינת "שריף" של תומר אלדובי, שבמרכזה צעיר ערבי מכפר קטן ברשות הפלסטינית שנמלט לישראל לאחר שנתפס כשהוא מנהל קשר רומנטי עם גבר ומאז הוא נמצא בסכנת חיים.
ובימים אלה עולה "רביע ויהלי" של אור ענבר, שבמרכזה ערבי ישראלי, שבורח מהכפר לאחר שהמשפחה שלו מגלה שהוא בקשר רומנטי עם צעיר יהודי. וכדי להעצים את הקונפליקט כאן, הצעיר היהודי הוא גם חייל. וכדי להעצים עוד יותר את הקונפליקט כאן, האמא של החייל לא ממש מוכנה לקבל את זה שהבן שלה הומו, ובטח ובטח לא שהוא בקשר רומנטי עם ערבי.
אגב – אין זה פלא ששתי ההצגות האלה מצאו להן בית חם בתיאטרון יפו, שמאז ומעולם מתעדף הצגות שנוגעות בתרבות הערבית וביחסי יהודים וערבים.
צילום: אביבה רוזן
לא חסרים פה קונפליקטים
זוהי לא הפעם הראשונה שהמחזאי והבמאי אור ענבר מתעסק בנושא הזה. בהצגה הקודמת המצוינת שלו, מותר לאהוב?, נשלח נער צעיר בן 14 למחנה קיץ יהודי-ערבי ומתאהב שם בנער ערבי.
אך אז זו היתה רק אחת מהעלילות, וב"רביע ויהלי" זוהי התמה המרכזית. ההצגה הזו עולה גם בתקופה טעונה של מלחמה, בה הקונפליקט היהודי-ערבי כשלעצמו מעסיק את כולנו, עוד לפני הרובד שנוסף אליו פה – ערבי ישראלי שמנהל מערכת יחסים רומנטית עם חייל יהודי.
לא סתם האזעקה שמופיעה פה פעם אחת וטורפת את כל הקלפים, היא קריאת השכמה לכל הדמויות כאן – כי אחריה הכל מסתבך ונהיה גרוע יותר, עד לסיום הבלתי נמנע.
אז כך שקונפליקטים לא ממש חסרים במחזה הדרמטי-רומנטי הזה. וגם בימוי מצוין של ענבר, שיודע איך לייצר דרמה באפס תקציב – כי כשיש סיפור טוב אז כמה ארגזי ירקות של סופרמרקט בהחלט מספיקים.
גם הרעיון שאת כל דמויות הנשים תגלם אותה שחקנית הוא מעולה בעיניי. בעיקר בזכות השחקנית נגבה מאור, שעוברת בווירטואוזיות של ממש בין תפקיד האמא, לתפקיד הבוסית של רביע, לתפקיד החיילת, וחוזר חלילה.
צילום: אביבה רוזן
דור כהן מרגש ממש בתפקיד יהלי, החייל שנקרע בין אהבתו לרביע, לבין הרצון לרצות את הוריו, לבין ביצוע תפקידו הצה"לי. איליא אלפקס חמוד מאוד בתור רביע, אך נדרשת עוד קצת עבודה על דיקציה ופרויקציה כדי שנבין את כל המילים שהוא אומר פה, שחלקן נבלעות וחבל.
עוד ראוי לציון הוא יהודה דרומי שאחראי לעיצוב התנועה, שמייצרת כמה רגעים יפים ומרגשים בין רביע ליהלי.
יש כמה מקומות בהם הקונפליקטים והדרמה יכולים היו להיות גדולים עוד יותר, וכמה מקומות שהצורניות קצת מכבידה ואפשר היה לפשט את מה שקורה על הבמה, אך את כל זה כבר אמרתי לבמאי ואני מאמין שאלה גם דברים שמשתפרים ממילא עם הזמן.
בסופו של דבר מדובר בסיפור חשוב ונוגע ללב, של כותב ובמאי מוכשר שמתגלה שוב ושוב ככוח עולה ביצירה הלהט"בית המקומית, עם צוות שחקנים מצוין. אז ברור שצריך ללכת.
רביע ויהלי. תיאטרון יפו. טיילת מפרץ שלמה 10, תל אביב.
מאת ובבימוי: אור ענבר. עיצוב תנועה: יהודה דרומי. ייעוץ חלל ותלבושות: יערה שילוני. עיצוב תאורה: עידו כאביה. הפקה: דורון זיו. בהשתתפות: איליא אלפקס, דור כהן, נגבה מאור.
