“הסברה וחינוך בתוך ישראל על הקהילה הגאה ותמיכה בארגונים, הם כנראה מותרות”

צילום: בתאל סגל, חוש”ן

יום זכויות הלהט”ב בכנסת מאחורינו אבל המאבק עליהן עוד נמשך והדרך לשוויון זכויות וקבלה מלאה של להט”בים בחברה שלנו עוד ארוכה. הפלת הצעות חוק פרו להט”ביות יום לאחר מכן היא דוגמה מוחשית ומתסכלת לכך. ביום שלישי חברי וחברות כנסת חייכו, צבעו אתנו את האיורים המהממים של דניאל פלג, מתנדבת חוש”ן, לחצו ידיים ותמכו. למחרת, המציאות הפוליטית מחקה את החיוכים, צבעה באדום את מסך ההצבעות במליאה, הפנתה לנו כתף קרה והביעה יותר מכל את הביטוי – אחד בפה ואחד בלב.

לצד הביקורת, ביום שלישי נעשתה היסטוריה – הקהילה הגאה עשתה מצעד גאווה מרגש בכנסת, בין ועדות שדנו בנושאים הנוגעים לקהילה, דרך התכנסות השדולה הגאה ועד הדיון המיוחד במליאה. אפילו ראש הממשלה עלה לנאום, דבר לא מובן מאליו, אך חבל שהמילים יוותרו פעם נוספת בפרוטוקול ולא יתורגמו למעשים. במצעד הזה, בהובלת האגודה, היו”רים המשותפים חן אריאלי ואמרי קלמן והמנכ”ל אוהד חזקי, היו שותפים ארגוני הקהילה, בהם חוש”ן, איגי, מעברים, פרויקט גילה, חברותא, האחווה הסטודנטיאלית הגאה, עמותת אבות גאים, הוועד למלחמה באיידס, המרפאה הגאה, תאים מפלגתיים גאים, משפחות גאות ועוד ועוד.

לצערי, יש עוד להט”בופוביה מכוערת ואלימה בחברה הישראלית ויש הרבה עבודה לכולנו לעשות, עם נבחרי/ות הציבור או בלעדיהם/ן. אין לנו את הפריבילגיה להסתנוור מיום זכויות בכנסת או להתייאש מהיום שבא אחריו. ארגון חוש”ן מגיע למאות בתי ספר ועשרות אלפי תלמידים ותלמידות בשנה, אולם לא מגיע למספיק בתי ספר ואף לא לרובם. חוש”ן מגיע בעיקר לתיכונים, כאשר מחקרים מראים שההתמודדות של בני ובנות נוער עם שאלות על נטייה מינית וזהות מגדרית מתחילה בשלב מוקדם יותר – בגילאי חטיבת הביניים ואף קודם לכן. כיום, ביותר ויותר גנים ובתי ספר יסודיים מתחנכים/ות ילדים/ות ממשפחות הקהילה, וקיימת יותר מודעות ליצירת סביבה מאפשרת מגדרית שבה אין חלוקה דיכוטומית מה נכון וראוי לבנים או לבנות. עם זאת, לצוותים חינוכיים, המעידים על כך בעצמם, אין מספיק כלים להתמודד עם השאלות העולות בגן או בבית הספר. הדלת עדיין אינה פתוחה דיה לחוש”ן על מנת שיסייע במתן כלים אלו. חוש”ן עושה מאמץ רב להגיע לקבוצות נוספות גם מחוץ לאזור המרכז ולקהלים נוספים כגון צה”ל, משטרת ישראל ועוד. אך כדי לתת מענה לצורך הקיים בפעילות חוש”ן וכדי להמשיך לצמוח ולהתפתח, נדרשים תקציבים. הגיע הזמן שנבחרי/ות הציבור ישימו את הכסף איפה שהפה שלהם/ן נמצא ואת הפה שלהם/ן איפה שראוי שהוא יהיה בשנת 2016.

נציגי המדינה מתהדרים בנוצות שלנו תחת כל עץ זר ומעל כל במה בינלאומית, אולם כאן בארץ אלימות כלפי להט”בים היא עניין שבשגרת החיים שלנו, נעשה שימוש ציני בנטייה מינית של פלסטינים לצרכי איסוף מודיעין, ארגונים לטיפולי המרה פועלים באין מפריע, וזכויות? ושוויון?

חוש”ן, גם לאחר 12 שנים מאז שהוקם, עדיין לא מקבל תקציב או תמיכה ממשלתית. בצדק ציינו אתמול היו”רים המשותפים של האגודה – לו רק תקציבים, אותם משקיעה ממשלת ישראל בהסברה בחו”ל על הקהילה הגאה בישראל ובעידוד הגעת תיירות גאה לישראל, היו מושקעים ואפילו בחלקם, בארגוני הקהילה בארץ, המצב כבר היה נראה אחרת. הסברה וחינוך בתוך ישראל על הקהילה הגאה ותמיכה בארגונים, הם כנראה מותרות. נציגי המדינה מתהדרים בנוצות שלנו תחת כל עץ זר ומעל כל במה בינלאומית, אולם כאן בארץ אלימות כלפי להט”בים היא עניין שבשגרת החיים שלנו, נעשה שימוש ציני בנטייה מינית של פלסטינים לצרכי איסוף מודיעין, ארגונים לטיפולי המרה פועלים באין מפריע, וזכויות? ושוויון?

אך חוש”ן הוא לא הארגון היחיד שלא מקבל אף לא שקל אחד מהמדינה- הארגונים הטרנסיים, שמצילים נפשות, שעוסקים באובדנות ובניסיונות אובדנות, שמסייעים לטרנסים וטרנסיות העוסקים/ות בזנות, שפשוט רוצים להיות קהילה תומכת ומחבקת לאחים ולאחיות שלנו – גם הם לא מקבלים תקציב או תמיכה מהמדינה. והקהילה הביסקסואלית? מישהו מגורמי המדינה מכיר אותה בכלל?  ואומר, עם יד על הלב, שגם לנו בתוך הקהילה עבודה לעשות.

שוויון זכויות הוא לא רק שוויון בנישואים או שוויון ביכולת להביא ילד – זכויות חשובות שלכאורה תפסו את קידמת הבמה במאבק הלהט”בי. לרבים ורבות בקהילה המאבק הוא יום יומי, מאבק של הישרדות בסביבה אלימה, להט”בופובית ומפלה. המאבק שלנו כקהילה הוא על המרחב הציבורי. על הזכות שהקול שלנו יישמע, על הנראות שלנו. המאבק שלנו הוא על הזכות להיות ולהרגיש חלק שווה מהחברה, וזה אומר גם לקבל את החלק שמגיע לנו בזכות ולא בחסד מהעוגה הציבורית. המאבק שלנו הוא על הזכות להיות שונים ושונות, להיות גאים וגאים בשונות שלנו, מבלי שאף ארגון או אדם יבקש לשנות אותנו, כי זו החברה שצריכה להשתנות, וכדבריה של בל אגם מאיגי- אנחנו לא חלשים, זאת החברה שחלשה.

יש לנו זכויות מהיותנו בני ובנות אדם – הזכות לחיים, לבריאות, לכבוד, למרחב ציבורי בטוח, זכות להתפתח ולצמוח על פי השקפת עולמנו, תפיסתנו וזהותנו. יש לנו את הזכות להיות מי שאנחנו.

אז הדרך שלנו עוד ארוכה ויש עוד מאבקים קשים לפנינו, אבל זו דרך שאני גאה לצעוד בה ומאבק שאני גאה להשתתף בו יד ביד עם שותפות ושותפים שכאלה – השדולה הגאה בכנסת וראשותיה, היועצים/ות הפרלמנטריים והעוזרים/ות, חברי וחברות כנסת שפיהם/ן וליבם/ן שווים, האגודה, ארגוני הקהילה, מתנדבי ומתנדבות חוש”ן, המטה והדירקטוריון, ולבסוף- יהלי, מנכ”לית חוש”ן, השותפה ומי שמובילה את חוש”ן יום יום ושעה שעה.

עד שננצח.

הכותב הוא עו”ד יגאל אברהמי, יו”ר דירקטוריון חוש”ן