“אהבה ראשונה היא סיפור המוכר לכולנו, לא משנה אם אנחנו סטרייטים, גייז או היכן שהוא באמצע”

Queerty

טקס פרסי האוסקר ‏הוא לרוב אירוע די משמים, אך יש בו ‏לעתים רגעים מרגשים. הרגע המרגש של הטקס השנה לטעמי, הוא רגע זכייתו, בגיל 89, של במאי הקולנוע ג׳יימס אייבורי. אייבורי זכה בפרס על כתיבת התסריט המעובד הטוב ביותר לסרט “קרא לי בשמך”, ובכך שבר שיא ‏בהיותו הזוכה המבוגר ביותר ב90 שנות התחרות (האוחז בשיא זה עד כה היה רק בן 87).

באופן אסוציאטיבי, הרגע הזכיר לי במקצת ‏את התמנותו של שמעון פרס לנשיא המדינה, ‏לאחר שהקריירה שלו הוספדה כבר פעמים רבות והוא כשל שוב ושוב בניסיונותיו להיבחר כראש ממשלה. ‏זה נכון שהוליווד, על אף הערצת היופי והנעורים המוטמעת היטב בגלגלי התעשייה שלה, יודעת להוקיר ולכבד את הסניורים שלה, והדבר בא לידי ביטוי גם בטקס האחרון. ואולם אייבורי לא זכה בפרס על מפעל חייו, הכולל כ-40 סרטים, כי אם בפרס על סרט מצליח, רלוונטי ומעורר הדים.

בגיל 17 צפיתי לראשונה בסרט בבימויו, שהוקרן אז ביום שישי בערוץ היחיד ששידר בישראל. הסרט “מוריס”, שבדומה ל”קרא לי בשמך”, ‏מתאר בעדינות רבה אהבה ראשונה בין שני גברים צעירים. ‏היום כמעט קשה להאמין שבשעתו נחשב הסרט לנועז. כמו רבים מסרטיו של אייבורי, זוהי דרמה תקופתית המבוססת על יצירה ספרותית. ‏במקרה זה, הספר “מוריס” שנכתב ב 1913 ויצא לאור רק לאחר מות מחברו, א.מ.פורסטר, בשנת 71 (מעשים הומוסקסואליים הפכו לחוקיים באנגליה רק ב-1967). אחר כך, כשצפיתי בשאר סרטיו, ‏בחדשים שבהם בקולנוע ובמוקדמים יותר בהקרנות ביתיות, ‏התוודעתי לשפה המובחנת שלהם, המשורטטת בעדינות רבה, תוך שימת לב לפרטים הקטנים ‏ביותר, החל במחוות השחקנים ובתנועות המצלמה ‏ועד עיצוב התלבושות, הסט והפסקול. הכל נדמה בעיני כמושלם: רציתי לחיות בתוך אחד מסרטיו.

סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 ‏היו שעותיה היפות של הקריירה של אייבורי, עם הסרטים עליהם היה מועמד לאוסקר: “זכרונות אהבה מפירנצה”, “זכרונות מאחוזת הווארד” ו”שארית היום”. ‏סרטיו נעשו על פי רוב בשיתוף פעולה עם התסריטאית רות פראוור-ג’אבוולה והמפיק של סרטיו, ‏שהיה גם בן זוגו למעלה מ40 שנה, איסמאעיל מרצ’נט. אייבורי התאלמן ממרצ’נט כבר ב2005 ופראוור-ג’אבוולה הלכה לעולמה לפני כחמש שנים. ברגש רב ‏הודה אייבורי לשניהם בנאום זכייה קצר ותמציתי וציין ‏שבחירת האקדמיה בו ‏מעלה על נס גם את פועלם. “אהבה ראשונה” הוסיף ואמר, “היא סיפור המוכר לכולנו, לא משנה אם אנחנו סטרייטים, גייז או היכן שהוא באמצע”.

נדמה לי שזכייתו של אייבורי מוכיחה מעל הכל, כי התמדה עיקשת, ‏הליכה אחרי הלב, אמירה אמנותית בלתי מתפשרת ועיצוב סגנון אישי ומיוחד, שאינו מושפע מאופנות מתחלפות, ‏משתלמים אף הם בסופו של יום. ‏אני משער שהעובדה שהוא לא ביים את הסרט בעצמו נוגעת לגילו ועל כן הוא ׳רק׳ כתב אותו. לעדותו, ‏הוא ממילא היה מעורב מעורבות עמוקה בכתיבת התסריטים של סרטיו. כל המאפיינים המובהקים של יצירתו ‏מגולמים ומשוקעים בסרט ‏היפיפה והנוגע ללב “קרא לי בשמך” שביים לוקה גואדנינו. בעיתונות וברשת התפתח פולמוס בנוגע לטיבו של הסרט ולפשר האמירה שבו. לדידי הסרט הוא פשוט הזדמנות נוספת, נעימה באופן מיוחד ואולי אחרונה‏, להתבסם מיצירתו של אמן נפלא.