בסוף השבוע ציינה הקהילה הגאה בישראל 8 שנים לרצח בברנוער, ובסוף השבוע הבא נציין שנתיים לרצח של שירה בנקי ז”ל במצעד הגאווה בירושלים.
בעקבות הארועים, יזם אדיר בן טובים מארגון ‘מכאן- סדנאות הסברה ישראלית’, בשיתוף האגודה למען הלהט”ב ודרך שירה בנקי, את “גאווה בסלון” – מפגשים פתוחים לכלל האוכלוסייה בסלון של בתים מארחים בערים שונות, לקידום שיח סובלני ומקרב בחברה הישראלית.
את המפגשים, שנערכו ביום חמישי האחרון בפתח תקווה, הרצליה פיתוח, אריאל, אשקלון, נירית, באר שבע, שדרות, ראש העין, תל אביב, רמת גן, חיפה וירושלים, הנחו להט”בים מכל קצוות הקשת הלהט”בית.
“הפרויקט הזה של גאווה בסלון הוא תחילתה של הבנה בקהילה הגאה שהתוצאה של כל גילויי הפגיעה בנו היא כי גם אנחנו התנתקנו מהעם”, מסביר אדיר בן טובים, יוזם הפרויקט, “ברחנו כולנו לת”א ולא רצינו להתמודד עם הקשיים בפריפריה, בהתנחלויות, בכפרים הערביים, בחברה החרדית ובכל מקום אחר שקשה שם לקהילה. אבל מי שבורח מהעם, אז החושך הזה יהדוף אותנו בסיפורים מזעזעים של אלימות פיזית, מילולית ווירטואלית בכל מקום שאנחנו נלך”.
עם סיום ארועי גאווה בסלון, הם מסכמים ומסכמות לנו את החוויה.
יגאל אברהמי – התארח בסלון בפתח תקווה
במסגרת ההתנדבות בחוש”ן יצא לי לספר את הסיפור האישי שלי עשרות פעמים, ובכל פעם זו התרגשות מחדש להיפגש עם אנשים חדשים ולדבר איתםן על המאבק הלהט”בי. במיוחד כשזה הסלון הביתי של משפחה. בהתחלה הייתה לנו תחושה בסלון שכולנו כבר משוכנעים.ות, אז מה המטרה בעצם של המפגש הזה. מהר מאוד הסכמנו, שזה לא מספיק להיות משוכנעים.ות. עם הסולידריות למאבק חברתי בכלל ולמאבק הלהט”בי בפרט באה גם אחריות לפעולה. לבוא למצעדים, להפגנות, לבחור במפלגות שיקדמו את זכויות הקהילה הגאה, להנכיח את הלהט”ביות שלנו ואת התמיכה בקרובים ובקרובות שלנו בכל מקום. עד שנצליח יחד – להט”ב ובני/ות ברית – להביא לחברה שהיא מקבלת ופתוחה לכל שונות באשר היא.
חן אריאלי – התארחה בסלון בלוד
הגעתי ללוד והתקבלתי בחום ובפתיחות. השיח שנוצר שם היה מאד פתוח ומהר מאד גלשנו למפגש שיחה בה החלפנו דעות ומחשבות. זו היתה הזדמנות מרגשת להכיר שותפות ושותפים מחוץ לתל אביב, לייצר גשרים חדשים מתוך חוויות אישיות, שיחה כנה ופתוחה שמייצרת מרחב בטוח ופתוח לפרוץ מחסומים בתפיסות ובהנחות שהיו לכולנו. חושבת שזו הדרך לבנות חברה טובה יותר. מרחב שאפשר לשבת ולדבר בו, להתקרב, להכיר. להתמודד עם הלא מוכר בהידברות פתוחה. גאה לקחת בזה חלק.
שירלי צ’ארלי קליינמן – התארחה בסלון בשדרות
הגעתי לשדרות אחרי 8 שנים שלא הייתי בעיר, מאז שלמדתי במכללת ספיר והקמתי שם את קבוצת איגי בשדרות. גם את הדראג שלי התחלתי באשקלון בתקופה שהתגוררתי בשדרות, אז זו הייתה בשבילי סגירת מעגל.
הערב בסלון היה ממש מרתק. תוך חמש דקות השיחה הפכה מהרצאה לדיון אמורפי. בגלל שרוב הנוכחים בחדר היו נשים ממוצא אתיופי אז השיחה התגלגל מהר מאד לכיוונים של פמיניזם שחור וקוויריות שחורה, ולדיון על תחושות שייכות או אי שייכות לקהילה שאתה אמור להיות שייך אליה. ישבנו שעות רבות והבנתי שהן עוד המשיכו לדבר אחרי שהלכתי ושהערב הזה עוד יהדהד בהן זמן רב אחרי שהוא הסתיים. וזה מאד נגע בי.
קול קולטון – התארח בסלון במושב נירית
התארחתי בסלון ביתה של משפחתי בישוב הקהילתי הלא מוכר נירית שבמרכז הארץ. סיפרתי שם חלקים מסיפור החיים שלי, וזו הייתה הפעם הראשונה שהורי נחשפו לחוויות שונות בחיי. שוחחנו על אקטיביזים ועל הדרך שהובילה אותי לעשייה האקטיביסטית שלי היום. פעם מזמן לפני 18 שנה כשיצאתי מהארון, היה לכולנו קשה והעיפו אותי מהבית. זה היה יכול להגמר אחרת, למזלי אחרי כמה ימים הם ביקשו שאחזור ואכן חזרתי בתנאים שלי.
היום, 17 שנה אחרי מאמצים לגייס את יכולות השיחה, האהבה והסליחה, גישרנו על עוד מרחק שהיה בינינו. תודה לאגודה למען הלהטב , לקרן שירה בנקי ז”ל ולמרכז ניר כץ על אפשרות להכיר ולהחשף לא.נשים חדשים, להתקרב למשפחה שלי ולקבל כוח וחיזוק אמונה שאפשר באהבה ובקבלה.
לרובנו אין סיפורים פשוטים. השאלה היא במה זה עולה לנו והאם העלות הזו של החשיפה שווה את הסיכון. זו הייתה רק אחת השאלות הרבות עליהן דנו בגאווה בסלון, התשובה לשואל הייתה: לא. אי אפשר למנוע את האלימות כלפי הקהילה הגאה בצורה חד משמעית. בהשוואה לכל סוג אלימות אחר, זוהי אלימות הנובעת מפחד, ופחד לא מנטרלים בכוח אלא בהסברה, בנקיטת צעדים בגיבוי החוק, ובהרבה הרבה נראות. רק בשנה האחרונה הייתה עלייה של 23 אחוז בדיווחים על אלימות כך שזה כבר הרבה מעבר לקהילה הגאה. מה שכן אפשר וכדאי לעשות זה לייצר מרחבים בטוחים, לדבר על זה וללמוד להתגונן. השיח משנה, השיח הוא שמאפשר לנו לבנות ביחד חברה שבה היינו רוצות לחיות וכנראה גם אתם.ן
מיקי קילשטיין – התארחה בסלון ברמת גן
הייתה לי הרגשה שבגלל מיקום האירוע, אלו שיגיעו יהיו בעיקר להט”ב ואכן, לא טעיתי. אבל זה נתן לנו פתח לדיון על אקטיביזם פנים-קהילתי. התחלתי בלספר סיפור אישי כאישה ביסקסואלית שהפכה לאקטיביסטית ביסקסואלית. היה דיון על מחיקה והדרה של בי מהקהילה, שיח על זהויות פחות הגמוניות בתוך הקהילה, סוגים שונים של אקטיביזם (מאבק ברשויות מול grassroots actividm). את סוף הערב הקדשנו לדיון על פגיעות מיניות בקהילה והנחיצות בשיח פתוח בנושא והירתמות כלל-קהילתית לטיפול בנושא. הדיון הזה התנהל בעיקר בהקשר של קהילת הגברים ועלו כל מיני סיבות למיעוט במענה קהילתי לנושא ורעיונות אופרטיבים לעתיד. סך הכל היה ערב מעניין, פורה ומפרה.
אדיר בן טובים – יזם הפרויקט גאווה בסלון
אתמול התפתחו שיחות מרתקות בתוך הסלונים של אנשים על מגוון נושאים סופר חשובים: בלוד דיברו על אקטיביזם בשיתוף כלל הגורמים גם אלו שנראים הכי לא רלוונטיים, ברמת גן הייתה שיחה חשובה על פגיעות מינית, בת”א היה דיון מרתק על מצב הקהילה, בראש העין סיפרו סיפור אישי שנתן עוצמות מיוחדות לנערה אחת שם, בחיפה בחור ערבי נוצרי סיפר את הסיפור שלו ועורר סערה, באריאל הגיעה לסבית מבית חרדי ואמא לבחור הומו שסיפרה כמה היא תומכת, בשדרות קווירית שוחחה עם סטודנטיות יוצאות אתיופיה לשיחה שזרמה לדיון אינסופי, באשקלון הפתיעו פתאום עם מעל 40 משתתפים, במוזיאון האיסלם בירושלים הייתה שיחה של לסבית ערביה ובת זוגתה ועוד ועוד ועוד. הגיע הזמן למסד את המפגשים האלו של גאווה בסלון – כי כדי שהעם לא יתנתק מאיתנו, אסור לנו להתנתק מהעם.
תגובה אחת
למה הקונוטציה שואתית ?
האם גאווה היא כמו עדות בסלון ?