חן אריאלי, 41, פמיניסטית, לסבית.
יזמית חברתית, יועצת פוליטית ודוברת. מרצה בנושאי להט”בק ושמנופוביה.
מנכ””לית שותפה של ‘דוגרי’ קידום שיתופי פעולה בחברה האזרחית. מזה שנתיים יו”ר שותפה של האגודה.
הכירו את חן אריאלי
שיתוף פעולה כדרך חיים
רוצה לקרוא עוד?
תגובות
אתר WDG לא יפרסם תגובות המפרות את תנאי השימוש של האתר, לרבות תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון מבזה או פוגעני.
אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הפאנסקסואליות הפוליאמורים הלהט"ב
18 תגובות
זה המייל שלי
היי חן מנסה ליצור איתך קשר ולהזמין אותך לבית ספר בן יהודה בנס ציונה להרצאה ביום זכויות האדם והאזרח ב10.12 לשכבת י’
תודה מראש
מהי לדעתך הנושא העיקרי שהקהילה מתמודדת עמו עכשיו?
האם הקהילה צריכה להיות עם הפנים החוצה או להתמקד בעיקר בבניית הקהילה פנימה?
מהו האופי שהאגודה צריכה ללבוש בשנים הקרובות, האם זה נכון להיות ארגון גג?
מה תפקידו של הועד? מה מידת המעורבות הרצויה של חברות וחברי האגודה?
מהן נקודות החוזקה שלך בועד העתיד להבחר?
תודה לועדת הבחירות על השאלות. אנסה להשיב :
מהי לדעתך הנושא העיקרי שהקהילה מתמודדת עמו עכשיו? בראש ובראשונה, מרחב בטוח לכל אחד ואחת מאיתנו. מיגור האלימות והאפליה. בטחון אישי , כלכלי, תעסוקתי, ציבורי. אנחנו מוכרחות לקדם את זה בכל הכוח. אבל החצי השני של התשובה שלי לשאלה הזו היא שאין באמת דבר אחד שהוא הכי חשוב. אפשר לעסוק בדירוג המאבקי אבל נחטא להבנת המבנה הקהילתי בעיניי. העבודה צריכה להתבצע באופן הוליסטי, שרואה את כולן וכולם, שמבטא סולידריות במאבקים של כולנו כשכל אחת מאיתנו נעמדת לצד חברותיה. אנחנו צריכות לדאוג שכל תחנות החיים שלנו יקבלו מענה, להאבק בהדרה הפנימית והחיצונית ולהבין שאם לא נשכיל לעבוד יחד בשביל המטרות של כולנו, ההשגים שלנו יהיו פחות משמעותיים.
האם הקהילה צריכה להיות עם הפנים החוצה או להתמקד בעיקר בבניית הקהילה פנימה? גם וגם. יש לנו עוד הרבה עבודה פנימית לעשות לצד עבודה חיצונית. החלוקה הזו פנימה והחוצה היא מוטעית בעיניי, בהגדרה. הפנים משפיע על החוץ ולהפך כך שזו אותה זירה גדולה. אי אפשר לקדם אחת בלי השניה. צריך להפסיק לפחד מנושאים נפיצים, להתמודד עם המורכבויות פנימה באומץ כמו נושא ההטרדות המיניות בתוך המרחבים הקהילתיים כדוגמא. עבודה פנימה היא הכרחית אבל לצד עבודה החוצה היא תהיה הרבה יותר אפקטיבית. יש צורך להגידר סדר יום חדש באתגרים שלנו ולעבוד בגישה הוליסטית מכל העמדות מפנים והחוצה, ויש לנו יכולת גדולה להשפיע על החברה הישראלית כולה אם נבחר כקהילה לעשות כך.
מהו האופי שהאגודה צריכה ללבוש בשנים הקרובות, האם זה נכון להיות ארגון גג? המילה ארגון גג היא הביטוי השגור אבל התאור היותר מדויק למה שהאגודה עושה הוא ארגון פלטפורמה. וכן, אני בהכרח חושבת שזה תפקידה של האגודה. המהות המרכזית היא לייצר פלטפורמות פלטפורמות לקבלת החלטות משותפות, פלטפורמות לשיח מורכב, פלטפורמות לעבודה משותפת, פלפורמות למאבק וסולידיריות וכו. במונח ארגון גג יש משהו מאד הטרו נורמטיבי ואנחנו צריכות להבין שצריך להגדיר מחדש את המשמעויות שלו למה שקורה בשטח. ארגון פלטפורמה אין בו מחיקה או כיסוי של ארגונים אחרים אלא בדיוק להפך, האגודה צריכה לעבוד לטובת הארגונים והשטח ולייצר פלטופרמות לקדם את המטרות המשותפות של כולנו.
מה תפקידו של הועד? מה מידת המעורבות הרצויה של חברות וחברי האגודה? תפקידו של הועד זה נושא שקצרה היריעה מלהכיל. זה שיח עמוק שצריך להתנהל בתוך הארגון ויחד עם החברות בו, כי זה הרבה מעבר להגדרה החוקית של תפקיד פורמלי של חבר ועד בעמותה. יש הרבה מבנים והגדרות של חברי וחברות ועד מנהל בארגונים שונים, בהמשך לשאלה הקודמת אם האגודה מבקשת להיות ארגון פלטפורמה אז הגדרת התפקיד צריכה להיות מותאמת למטרות הארגוניות. ומעבר לכל, אני מאמינה בשותפויות בין אנשימות. ועד מנהל הוא גם כוח משימה, קבוצת אנשימות שנבחרו עי חברות הארגון. כל ועד צריך לשאול את עצמו מחדש ולהגדיר בהתאם לשטח את תפקידו. כל הגדרה דיכוטומית קבועה תחטא למהות התפקיד בעיניי. ועד מנהל אמור לייצג את החברות שבחרו בו ולכן כל ועד מנהל שואל את השאלה הזו כל יום מחדש, תוך בחינת מבנים ושיטות מול מי שהוא אמור לשרת.
מהן נקודות החוזקה שלך בועד העתיד להבחר? האמונה באנשימות ובטוב המשותף. בעבודה הוליסטית שרואה את כולןם, שמוכנה ל”שלם את המחיר” של לעבוד יחד כדי להגיע רחוק יותר, מאשר לעבוד לבד כדי להגיע מהר. זה לאן שאנחנו הולכות הוא שחשוב, לא כמה מהר נגיע לשם. אני מביאה איתי רגישות גדולה ואמונה, ראיה פמיניסטית שמאמינה ששוויון מגדרי הוא אינטרס של כולנו ולכן כולנו צריכות לקחת חלק בשינוי, מביאה כבוד לתהליכים ורצון להשקיע בהם את הזמן והמרץ, מביאה נסיון עשיר בזירה האזרחית (כמעט 20שנה כבר..) אותה אני נושמת כבר הרבה מאד זמן ושמחה להקדיש אותה לקהילה שלי. מביאה איתי אומץ מול מכשולים מורכבים ואמונה שהכל אפשרי. תמיד אפשר למצוא דרך. גם אם צריך לחצוב אותה בעצמנו.
היי חן,
קודם כל כל הכבוד ויישר כח על תרומתך לאגודה ולקהילה.
תפקיד יו”ר ארגון כמו האגודה אינו פשוט ומצריך הקרבה אישית רבה מאוד.
בתשובתך לשאלת ועדת הבחירות ציינת כי “המהות המרכזית היא לייצר פלטפורמות פלטפורמות לקבלת החלטות משותפות”
למיטב הבנתי ונסיוני לכל ארגון בקהילה יש סדר עדיפות שונה למשל: טרנסגנדרס, נשים, נוער, וחינוך.
בכל ארגון יש אנשים מצויינים שהאגנדה שלהם היא כל עולמם והם עושים הכל בשביל להגשים אותה.
נכון שכולם רוצים לקדם את ענייני הקהילה, אבל בעולם בו המשאבים מוגבלים (תקציב, זמן, אנשים, נראות וכו) צריך מתישהוא לקבל החלטה במה להתמקד ומה לדחות.
במצב בו לכל ארגון יש אינטרס לקדם את האגנדה הספציפית שלו הסיכוי לדעתי להגיע להחלטה משותפת כלל ארגונית שכזאת נמוך. מה שיכול להוביל בקלות לחיפוש פיתרון קל כמו פשרה .
פשרה היא דרך מצויינת לישב סכסוכים, אך אינה טובה בהחלטה על דרך.
פשרות עלולות להביא לשני סוגים של החלטות:
סוג אחד הוא החלטות ריקות מתוכן בסגנון “לא מזה ולא מזה” כמו למשל “ציון 20 שנה למצעד בתל אביב”.
הסוג השני הוא החלטות בסגנון “גם וגם”. במצב בו נמצאת האגודה ובגלל משאביה המוגבלים חוסר מיקוד מוביל לחוסר אפקטיביות.
אשמח לשמוע איך את כחברת וועד מתכוונת לפעול על מנת לא להיקלע לתרחישים אלה.
תודה
הי גיל,
תודה על השאלה.
הכוונה ביצירת פלטפורמות משותפות היא לא להסיט כל ארגון מסדר היום שלו, להפך.
המטרה היא להבין במשותף שכל אחת ואחד מאיתנו פועלות למען הקהילה, ואכן לכל ארגון יש את תכנית העבודה שלו ואת המטרות הייעודיות שלו.
יצירת פלטפורמה לשיח משותף אין בכוונתה לאחד את כל המטרות שיהיו דומות ,אלא לקדם שיח של שיתוף פעולה ואיגום משאבים וידע, לטובת כל אחד ואחת מהנוכחים.
כל ארגון בקהילה פועל לפי המטרות והאג’נדה הספציפית שלו, לצד שיח קהילתי רחב יותר. אפשר לקחת כדוגמא את המשא ומתן עם משרד האוצר על הגדלת התקציבים.
לפני שיצאנו למהלך הזה, זה דובר ונוהל דיון בין כל הארגונים על מה האסטרטגיה הנכונה לכולנו. זה לא סותר את התכניות הספציפיות של כל אחד מהארגונים, אלא מייצר כוח מאוחד שפועל יחד לטובת הטוב המשותף. גם בשלב יותר מתקדם בתוך המשא ומתן, התקיימה פגישה של כל הארגונים בה כל אחד מהם פירט את הצרכים הספיציפיים לו והכל אוגד למסמך דרישות קהילתי מאוחד שהוגש לצוות האוצר. זה איפשר לנו לייצר כוח פעולה משמעותי ולהביא תוצאות. האגודה תפקידה בדיוק זה- לייצג ולייצר את הפלטפורמות הללו, לא לדבר בשם הקהילה בלי שיש מאחורי זה ידע קונקרטי ואמיתי מפי הארגונים עצמם. לקדם מהלכים אסטרטגיים גדולים כשאנחנו ניצבות יחד מול האתרים כל אחת לפי הצרכים שהיא מציפה בתוך המעגל המשותף.
דוגמא נוספת – חשובה גם פעולת הסינכרון בין כולנו, הרי כולנו רוצות שארועי הגאווה יפנו לכמה שיותר קהל ויביאו כמה שיורת אנשימות להשתתף. אם לא ננהל שיח משותף אפילו ברמה הזו, ייצא מצב שכל ארוע דורס את השני וניכשל במטרה המשותפת. אז כן, לייצר פלטפורמות לשיח משותף לא כדי להגיע לפשרה, אלא כדי לייצר מנגנוני עבודה נכונים שיאפשרו לנו להגיע רחוק יותר. זה לא האחדה שמוחקת את הזהות של כל ארגון, אלא פלטפורמה מכלילה, שמכילה בתוכה את כולם וכולן כדי לבנות חוסן וחוזק קהילתי לטווח הארוך.
מקווה שהצלחתי להסביר, זה הטלפון שלי במידה ויש רצון להמשיך את השיח :
052-8757955
בתור פמיניסטית, שגם מכהנת כיור האגודה, רציתי לדעת האם העובדה שבסוף שנת פעילות שהוקדשה לנשים את לא רואה בזה כשלון שבבחירות יש רק 4 מועמדות נשים, מתוכן 2 מכהנות?
הי ענבל, תודה על השאלה. אני חושבת שלא מספיק להחליט ששנה אחת נושא נשים הוא במרכז ולצפות שהכל ישתנה. תהליכים עמוקים ומהותיים לוקחים זמן, לא שנה , לא שנתיים ולא שלוש. הבעיה של העדר נשים באקטיבזם הקהילתי הפורמלי זו בעיה עיקת יומין שכל הארגונים בקהילה מנסים להתמודד איתה. עצם בחירת הנושא בשנה שעברה היא חשובה מאד אבל זה ממש לא מספיק, זו הצהרה כמעט טכנית שאם לא עובדות מאחוריה שום שינוי לא יקרה בשטח. הממדים להצלחה או כשלון הם לא רק בבחינת מי מועמדת לועד המנהל של האגודה וכמה, אלא במה הארגונים עושים כדי לקדם נשים ויותר מזה, מה אנחנו כנשים עושות בשביל זה. כיורית שותפה אני יכולה להגיד לך בצער שהרגשתי הרבה פעמים העדר סולידריות ובדידות גדולה בתוך השיח הפמיניסטי. התפקיד המרכזי הוא למצוא שותפות ושותפים לאותו רעיון כי שוויון מגדרי הוא אינטרס של כולםן לא רק של נשים לבדן. לצפות שבחירת נושא תעשה שינוי לבדה זו בעיה. ועדיין, גם עכשיו יותר נשים מתמודדות מפעם וזה שינוי שאני מברכת עליו. התפקיד הזה מאד תובעני. לצערי נשים פחות יכולות להרשות לעצמן את זה. אני חושבת שזה חשוב לספור תמיד כמה נשים יש בכל זירה, אבל רק לספור אותן זה לחטוא למטרה. לדוגמא הייתי הבוקר בדיון בכנסת בנוגע להסדרת תרומות זרע בישראל. נושא שבודאי תסכימי איתי שנוגע להרבה מאד נשים בקהילה. לצערי, הייתי שם לבד. היחידה מהקהילה שבאה להשמיע קול. אז צריכות לברך את מי שעושה ונמצאת שם ולהצטרף אלינו. אני אמשיך לקדם נשים בכל מה שאעשה בחיי. כך עשיתי הרבה לפני האגודה וכך אעשה עד יום מותי. חלק מהעשייה הזו היא מאחורי הקלעים – בתמיכה ועידוד נשים לתפוס עמדות מפתח, בסולידריות עם אלו שכבר נמצאות שם וביצירת מבנים חדשים שיתאימו יותר לנשים תוך כדי שיח איתנו על מה אנחנו צריכות ורוצות במרחבים הקהילתיים שלנו. המונחים של הצלחה וכשלון גם הם משכתבים פטריארכיה. אין תשובה אחת מנצחת, כל עשייה שמקדמת אותנו היא חשובה וחיונית, וכנשים אנחנו צריכות תמיד לקדם את האג’נדה הפמינסטית, ריגרדלס למה יהיה נושא המצעד. שאגב, במהותו ובאיך שהוא מתקיים בתל אביב, מהיבוד אינו מותאם לנשים כמעט בכלל והוא מרחב שלהרבה מאד נשים לא נח בו ולא בטוח בו. ועדיין, זה חשוב וזה חשוב, וכן – אמן שבבחירות הבאות יתמודדו יותר נשים, אבל בואי לא נהפוך שקופות את אלו שנמצאות שם ועושות בהשקעה רבה ובמאמץ מאד גדול ולעיתים מאד בודד. עניתי מאד באריכות אל אשמח להמשיך אם תרצי, הנה הטלפון שלי : 052-8757955 אני תמיד שמחה למצוא שותפות לנושא ולקדם שיח בעניין
היי חן. כחברת ועד מכהנת, תוכלי בבקשה למנות את שלושת הישגייך כיו”רית-משותפת ומה ומה הן שלוש המטרות החשובות שלך לשלוש השנים הבאות במידה ותיבחרי?
תודה
הי עומר, תודה על השאלה.
אני מתקשה לענות על השאלה באופן מובנה מכיוון שהיא מייצרת משהו שאני לא מאמינה בו מהיסוד. ראשית, כל השינויים שקרו בארגון בשנתיים האחרונות הם הודות לעבודה קשה של הרבה מאד אנשימות נפלאים שהשקיעו הרבה מאד זמן ומרץ לטובת הכלל. אנחנו מאמינות בעבודה משותפת, וזה מרכז העשייה. גם במחיר של להפסיד את הקול שלך, אני מתקשה לשלוח לך רשימת מכולת של ההשגים שלי. מכיוון שהם לא שלי לבד, הם של שורה ארוכה של שותפות ושותפים. מי שמעורב בחיי האגודה בשנים האחרונות ומכיר אותי, יודע במה הייתי מעורבת ויודע מה הערכים שמובילים אותי ואת העשייה שלי.
ההשגים של הארגון בשנתיים האחרונות היו פורצי דרך בעיניי. לא כי הגענו לאיזו נחלה, טרם, אלא כי השכלנו לעבוד יחד. כולםן. בהובלת מדיניות : שום דבר עלינו בלעדינו. ההבנה שכקהילה אנחנו מוכרחות לייצר פלטפורמות לשיח שבו לכל אחת ואחד מאיתנו יש מקום וקולו נשמע. שהמבנה הישן של ראש חץ עצמאי לא עובד בתוך שיח קהילתי. שאי אפשר להגיד “אנחנו” אם לא באמת ייצרנו את המבנים שמאפשרים לכולנו להיות נוכחותים. אני גאה מאד בכל מה שהאגודה עשתה בשנתיים האחרונות, וגאה להיות חלק מזה : מיום זכויות הגאווה בכנסת, דרך המשא ומתן עם האוצר שהביא השגים דרושים מאד לארגונים, הקמת מנהלת הגאווה, ועדת תקנון, הקמת קרן לעידוד אקטיבזם נשים, ועוד הרבה מאד דברים שמתרחשים גם מאחורי הקלעים ולאו דווקא בקדמת הבמה. ניהלנו הרבה במות שיח, הרבה מאד מפגשים אישיים ובין ארגוניים ובעיקר ביססנו את ההבנה שהקהילה שלנו מאופיינת באופן ייחודי בנוף החברה הישראלית ושיש לנו כח גדול להזיז הרים אם נעבוד יחד, תוך השקעה משמעותית במערכות היחסים שנבנות. תוך הסתכלות לעבר ה40 שנה הבאות, שאילת שאלות קשות, לא לפחד ממורכבויות בשיח ולהסתכל לאתגרים המשותפים בעיניים ולמצוא פתרונות בהם כולנו מרגישות נוח. אני גאה מאד בארגון הזה, גאה להיות חלק מהמתנדבותים שלו, וכל הישג שלנו הוא של כולנו, ושל כל הקהילה כולה, גם אלו שאינם חברותים באגודה או בארגונים אחרים.
החזון של “ארגון פלטפורמה” לא ברור לי, נשמע מדבריך שהפלטפורמה היא המטרה ולא האמצעי, שהפלטפורמה אמורה לאפשר, להיוות תווך ולא מוביל, שהאגודה צריכה להיות ארגון שמוגדר על ידי שותפיו החיצוניים ולא ארגון שמגדיר את עצמו.
האם אין זה מתפקידה של האגודה להוביל? לא לשרת את רצונותיו של ציבור חבריו, או אפילו את רצונותיה של הקהילה, אלא לנסות ולזהות את הצרכים האמיתיים, ולהוביל, להנהיג, ליצור שינוים בדפוסי ההתנהגות, לא רק להלחם למען זכויות אלא גם לנסות לפתור בעיות בתוך הקהילה פנימה?
בהחלט זה תפקידה. אבל בתוך כך גם תפקידנו למצוא מבנים שאינם מדירים או מוחקים. המושג ארגון גג או ארגון מטריה יש בהם מן התחושה של לכסות או להציל על ארגונים אחרים וזה לא מה שהאגודה עושה. להפך! תפקידנו לשמש חממה להתארגנויות לצמוח ולגדול, לסייע לקולות להתאגד ולהוות קול יציב. ולייצג אותם. להוביל ולהנהיג תוך הקשבה לשטח ולייצוג ראוי של כל חלקי הקהילה, לייצר פלטפורמות להחלטות משותפות בהן כל הקולות נשמעים ולא להחליט בשבילם. תפקיד האגודה הוא לא להחליט בשביל הקהילה, אלא לייצק פלטפורמה לשיח משותף. בתוך אלה, הקהילה שלנו מאופיינת בחשיבה פורצת דרך ומחוץ לקופסא ולכן צריך להבין שהמוג ארגון גג לא משקף הלכה למעשה את המהות המדויקת ויש צורך לצקת הגדרה הוליסטית יותר שמשקפת את מה שנעשה.
נכחתי ביום רביעי במפגש לבחירת נושא הגאווה. חייבת לומר שהתאכזבתי מאד מההתנהלות של היורים של האגודה. התחושה הייתה שעומדים מול פוליטיקאים ולא מול אנשים שפועלים למען הקהילה. גם בהצעת הפשרה על הנושא, שלמרות שהייתי בעד, היא עלתה בצורה מאד פופוליסטית ולא מכבדת, גם בהשענות על עובדות לא נכונות העיקר שזה יצלצל טוב (חגיגות 20 שנות מצעד בת”א) וגם ההתייחסות הבוטה וחסרת המעצורים של היורית חן כלפי פעיל בקבוצה המבוגרת. לא לזה ציפיתי מאלו שמבקשים לייצג ולפעול עבורנו
צר ל שאת בוחרת להביע אכזבה דווקא עליי, שכלפי הופנתה מיזוגניה מובהקת. הרי שאם גבר היה עומד מול הנציג אותו את מזכירה, הוא לא היה מקבל תנועת יד מבטלת ומשפילה כשהוא מדבר. אני בעד ביקורת בונה אבל שמתייחסת לעובדות ולא רק לזווית אחת שלהן. ובגדול, כן, יש צדק בדברייך בנושא של השיח שלי, הייתי שמחה לנהל את זה אחרת, והגבתי למיזוגניה באופן שהייתי שמחה לשנות וללמוד ממנו, אבל אין בזה כדי למחוק את תנועת היד המבטלת שהתייחסה לדברי שמעידה על חוסר כבוד בסיסי אליי רק כי אני אשה. ולעניין עצמו- אני אישית פעלתי לטובת נושא להטב בגיל הזהב בשנתיים האחרונות בכמה חזיתות. אני יזמתי את צירופה של בשלה לתוך האגודה כדי לייצר ניראות והצפת צרכים, יזמתי כנס בכנסת בנושא הזה בדיוק שהוזמנו אליו נציגי הקהילה הלהטבית בגיל הזהב לדבר ולהציף את הצרכים שלהם, ועוד. ליבי ופי שווים. אני מקדמת את הנושא הזה יום יום.
צר לי שאת בוחרת לראות את ההתייחסות שלי כבוטה וחסרת מעצורים ולא מבקרת את הצד השני בכלל, כאילו ביטול וזלזול בנשים זה דבר שיש לתמוך בו ולפאר אותו. אני אמשיך להאבק במיזוגניה מכל עמדה בה אהיה ועד כמה שאדרש, ואמשיך לבחון ולבקר את עצמי ולהקשיב גם לביקורות מחוץ כמו לשלך. כן, הייתי שמחה לנהל את זה אחרת ולהגיב באופן מתון יותר, לומדות ומתפתחות. אבל אין בכך כדי לבטל את הדבר עצמו, שבהחלט התרחש שם ואת לא מתייחסת אליו כלל.
כאמור, אם תרצי להמשיך לנהל איתי שיחה על כך, יותר מאשמח. הנה מספר הטלפון שלי 052-8757955 פתוחה לשמוע יותר ולעומק. תודה
היי, אשמח לדעת – אם תבחרי, במי תמליצי להיות יושב/ת ראש הועד? האם תמשיכי לתמוך ביושבות ראש משותפת של גבר ואישה?
(כתבתי לכולם אז כתבתי גם לך. מאוד מקווה שאת מעוניינת להמשיך בתפקיד)
אהלן דניאל,
תודה רבה 🙂
אני בהחלט מעוניינת להמשיך בתפקיד ובמיוחד בשותפות בו כיורית שותפה. אני מרגישה שהשותפות עם אימרי, אותו לא הכרתי לעומק לפני התפקיד המשותף, הביאה לי הרבה דברים נהדרים לחיים עצמם כמו גם לתפקיד. מצאתי שותף אמיתי, חבר נפש, כנות ונחישות וכוח אדיר לעשייה אמיתית. בהחלט אמשיך לתמוך ביושבות ראש משותפת ואפעל לעיגון הדבר בתקנון האגודה. אני חושבת שהארגון מרוויח מזה מאד. וזו בהחלט לא הבחירה הקלה. אם רוצות לרוץ מהר, רוצי לבד, אם רוצות לרוץ רחוק, רצות יחד. מאד מאמינה בזה – זה מאפשר מבנה קבלת החלטות הרבה יותר נכון למאפיינים של הקהילה שלנו, מאפשר ראייה יותר מעמיקה ונכונה, מאפשר בקרה וניהול מאורגן יותר, מאפשר פריצת דרך ומביא הרבה תועלת לארגון. בשנתיים האחרונות אימרי ואני הקדשנו את מירב שעותינו להתנדבות באגודה, תוך אמונה גדולה בשותפות ביננו כגשר לעשייה בונה וכמהות כנה של הדרך. הקפדנו לראות את זה מול ענינו תמיד, כי בסופו של יום, מדובר במערכות יחסים. ביננו לבין עצמנו, ביננו לבין ארגונים ואנשימות אחרים, ביננו לבין קהלים אחרים. חשוב לשים במרכז הבמה את ההון האנושי, האנשימות הנפלאים והנפלאות שפועלים בשטח, ולתת לכל אחת ואחד מאיתנו את המקום שלה ושלו בתוך השיח המשותף.
שלום, כבעלת רקע פוליטי מעבודתך בכנסת, האם את רואה את האגודה כמעוז השמאל בלבד או כמקום לאחד את הקהילה בלי קשר לזהות המפלגתית של חבריה?
הי משה,
תודה על השאלה.
אני מאמינה שהאגודה שייכת לכל אחד ואחת מאיתנו ולא ל”גוש” כזה או אחר.
תפקידנו לייצג כל להט”בית באשר היא, ללא קשר לעמדותיה הפוליטיות. השיח הוא לא פוליטי, אבל הוא בהחלט שיח על ערכים ועל המכנה המשותף הערכי בין כל הקבוצות שהן המארג הקהילתי שלנו.
אמירות כמו האגודה שמאלנית ,או הימין משתלט, הן אמירות שמביאות אל השולחן שיח מאד מיושן שאנחנו מבקשות לפרוץ ולהתקדם ממנו.
יש לנו אפשרות כקהילה מגוונת ומיוחדת, להביא פריצת דרך משמעותית לחברה הישראלית בכללה, וזאת רק אם נשכיל לייצר מבנים בהם לכל אחד ואחת מאיתנו יהיה מקום וקול, ללא קשר למיקומנו על המפה הפוליטית. להיות להט”ב זוהי עמדה פוליטית ייחודית, ואנחנו צריכות להתכנס כקהילה ולהבין מה המשמעויות של זה ואיפו אנחנו רוצים ורוצות להיות בעוד 40 שנה מהיום, ולא רק בטווח הקצר והמיידי. תפקידנו לשאול שאלות קשות ולהתעקש לפתור בכלים של שיח והקשבה, כל קונפליקט שעולה על השולחן המשותף.