דמיינו מצב שבו הצ’ייסר שאתם שותים מצליח לחולל שינוי חברתי. נתח גדול ממשאבי הקהילה הגאה מנותב לאלכוהול, בילויים, ומוזיקה שאנו צורכים, מה אם אפשר היה להשתמש בחלק מהעוצמה הכלכלית הזו כדי ליצור מציאות חדשה, לקדם זכויות הקהילה ולעזור לפרטים בה?
פעמים רבות לצד הכיף, החיוכים, החברות והחברים המוכרים, כניסה למסיבה יכולה להיות מלווה בציניות, שיפוטיות, ביקורתיות וקידוש אידיאל היופי, הסטייל והגוף. לא תמיד המרחב מרגיש בטוח ומכיל, ישנן קבוצות בתוך הקהילה שלא נראה במסיבות, ואםילו בת”א אין הרבה ערבים קבועים שמיועדים לנשים גאות.
ימי רביעי בערב, מיני קלאב, מוזיקת דיפ האוס, עשן סמיך, תאורה מינימלית וקהל נאמן שמרעיף אהבה בצורה יוצאת דופן – קליפ בהפתעה למפיקות, בלייניות שמגיעות מידי שבוע מירושלים ומבאר שבע, אספנות אובססיבית של הסטיקרים ואפילו קעקוע של הלוגו.
מה יש לה זותי?
“אני אוהדת כדורגל ושם יש קהל ששמח בנקודה אחת, כשיש גול”, אומרת מורי באום, “זה נורא קשה לרכז שמחה של הרבה אנשים לנקודת זמן אחת אבל פה לפעמים מרגישים את זה”.
“לשלב בין ליין לאקטיביזם ולהוביל דברים זה משהו שאנשים אולי אומרים ‘זה לא סקסי'” מוסיפה קרן סוויסה, “יחצנים ומפיקים מאד נמנעים מהמקום הזה. “זותי עשתה את זה באופן הכי טבעי וממקום מאד נכון והצליחה לסחוף אחריה המון חברים בקהילה”.
אקטיבזותי? למה?
“הלוואי ויכולתי לענות בתמונות מהמצעד/המחאה”, אומרת בתי עזרי, “זה לא הבמה מול 200,000 אלף איש ולא המשאית עם השלטים, זה המפגש האישי שנוגע לנו באמת בלב וזה מה שמשאיר אותנו ללא מילים כל פעם מחדש. בהתחלה שכשחשבנו על זותי זה היה גם חשוך וסקסי, ואז יצאנו באור יום עם שלטי מחאה ועדיין שני הדברים קרו יחד ושניהם מרכיבים של זותי. אנחנו לא מרגישות שזה סותר. אני חושבת שכל מי שעמדה על המשאית עם שלט ביד הרגישה איך האנשים הגיבו לזה בעיניים, היה כיף ומסיבה וכמויות האדרנלין היו אדירות, אבל ממש היה אפשר לראות איך קהל הצועדים מתחבר למחאה. ואחר כך על הבמה הראשית זה לא התקרב אפילו להתרגשות של לראות את הגוש העצום של איגי שצעדו נגד התקדמות המצעד לכיוון המשאית ונתנו לנו להרגיש באמת שזה לא מובן מאליו מה שקורה פה, זותי נתנה הזדמנות והנוער של איגי ביקשו לצעוד לפני המשאית וחיזקו אותנו כל כך”.
מה מניע את זותי?
“בגדול הכסף, המיליונים!!!” קורצת מורי ומוסיפה: “נראה לי שמה שמניע זה חוסר היכולת של אף אחת מאתנו שלא תהיה זותי. האנשים, החיבור”.
“זה התחיל בתור ליין שרצה לספק צורך במוסיקה אחרת, וייב אחר, אוירה סקסית”, מסבירה סוויסה, “ליין שהפך למשפחה שכזו והמשפחה גדלה וגדלה”
עדיין יש פחד לפני כל יום רביעי אם יבואו או לא?
“אני לא בלחץ לפני כל יום רביעי אבל ממש לא ברור לי מאליו שהמסיבה תהיה מלאה”, מודה מורי, “לא ברור מאליו שהמסיבה תהיה טובה, אם בהתחלה הייתה מסיבה שהיא פחות טובה באופן אישי הייתי נכנסת ל-זהו זה נגמר. היום אם יש מסיבה שהיא פחות טובה אז אנחנו יודעות שזאת הנשימה של זותי, יש מסיבות שונות, לפעמים יש מסיבות שהן מפוצצות מהממות שנמשכות עד מאוחר ושלושתנו חיות את זה ומרגישות שהיה משהו קצת אחר. אני לא יודעת להסביר את זה יש משהו אחר באוויר”.
“פעם מישהי אמרה לי – בשנייה שאני נכנסת למיני אני מרגישה סקסית, אני מרגישה יפה, אני מרגישה טוב” מספרת סוויסה, “הרבה אומרות בהתחלה – אבל חשוך כאן – אני אומרת, בדיוק! תתמסרו יש עוד חושים…”
איך החיבור של זותי לקהל?
“בהתחלה של זותי היו פה הרבה יחידות או 2-3 חברות שבאות יחד. יש משהו במיני שאת יכולה לרקוד עם עצמך ולא להרגיש לבד, זה יצר מלא מלא חיבורים. מצד אחד זה הפך להיות משפחה ומצד שני זו לא קליקה סגורה זה בדיוק הרעיון ההפוך – נשים מרגישות בנוח להגיע לבד. בהתחלה אנחנו דאגנו להסביר פנים והיום הקהל כבר עושה את זה בעצמו, זאת משפחה שהיא פתוחה וזה הדבר שהכי חשוב לנו כל הזמן”.
אחת ההוכחות לתחושת המשפחה שחווה הקהל של הליין הוא קליפ ההפתעה שהוכן למייסדות הליין לרקגל חגיגות השנה. “פשוט נשארנו בלי מילים” מספרת עזרי, “ביקשו מאתנו לצלם את התגובה שלנו ויש חצי שעה של סרטון שאנחנו בקושי מדברות כי אנחנו לא יודעות מה לומר ושאי אפשר להסביר את זה. המחווה הזו, שעשו לנו משהו, זה לא הגיוני, כל כך הרבה אנשים שלקחו בזה חלק ועוד קמו ב 8 בבוקר להצטלם!!!”
איך גברים מתקבלים?
“יש גברים קבועים שמגיעים למסיבות, הומואים, טרנסים וסטרייטים”, מסבירה סוויסה, “הם מגיעים כי הם אוהבים את המוסיקה ואת הליין. הם אוהבים את המקום ואת המרחב שהוא מייצר, הם יודעים לכבד אותו והם חלק ממנו. מאד חשוב לנו לדאוג להיות ערות למשהו שהוא זר ומפר את הביטחון ואנחנו תמיד עם האצבע על הדופק, שומרות על החממה הזו ורגישות מאד לנושא. אני חושבת שהשאלה הכי פופולרית שזותי מקבלת בעמוד שלה זה האם אפשר לבוא עם ידיד והתשובה היא תמיד: ברור!”
למה עליתן לירושלים?
“יש שם את ה”וידאו” שזה הבית היחיד לקהילה שם וזה בר, אבל חוויה של מסיבת נשים שהיא ממש מסיבה אין. התזמון יצא במקרה בסביבות המצעד ואנחנו רוצות להתחבר לקהילה בירושלים מתוך אידיאולוגיה קטנה כזו שאין שום סיבה שלא תהיה שם מסיבה של נשים ולאפשר את זה במקום שהוא לא רק תל אביב. ואם את שואלת אותי אם נרצה לעבור לעוד מקומות אז כן! בעיני זה משהו שלחלוטין יכול לקרות וגם הקהל מאפשר לנו לייצר את חווית הזותי בכל מקום בארץ”.
“המסיבה בירושלים הייתה אחת המרגשות”, מוסיפה סוויסה, “לא ציפיתי ולא ממש ידעתי לאן אני מגיעה. אני לא מכירה את הקהל הירושלמי אבל החיבור של הבנות מתל אביב לתוך הדבר הזה יצר באמת משהו אחר וזה מה שזותי מאד אוהבת לעשות. היו המון מחשבות של למה לא לעלות לירושלים והן הפכו להיות הסיבות של למה כן. הגיע המון קהל מתל אביב וזה היה הלם! למרות שיש נשים שמגיעות כמעט כל שבוע מירושלים במוניות שירות. משפט ששמענו מלא היה ” תודה שבאתן” וענינו “תודה שבאתן אתן”.
מה ההשפעה של זותי על הקהילה בעיניכן?
“בסופו של דבר זאת הביולוגיה שלה”, מסכמת עזרי, “מה שעשה את זותי לזותי זאת מי שמגיעה לכאן. הרבה זמן לא היה מקום שגרם לנשים להרגיש משוחררות ושעוזר להוריד את המיסוך של הציניות ואיך מסתכלות עליי ומה היא לובשת. מה שקורה בזותי נשאר בזותי”.
