צילום: מתוך התכנית ערב חדש. הטלויזיה החינוכית
קשה להאמין, אך עד לפני שלושים שנה, רוב הקוראים והקוראות את הכתבה הזו היו נחשבים לעבריינים על ידי החוק הישראלי, על סמך סעיף בחוק העונשין האוסר על משכב זכר, שבוטל בדיוק היום לפני 30 שנה.
החוק האוסר על משכב זכר היה למעשה ירושה מהחקיקה המנדטורית, שאומצה על ידי המדינה הצעירה עם הקמתה בשנת 1948, יחד עם כל פקודת החוק הפלילי ויתר החקיקה המנדטורית.
על פי לשון החוק: “כל אדם: 1. השוכב עם אדם שלא כדרך הטבע, או 2. השוכב עם בהמה, או 3. המרשה לזכר לשכב עמו (או עמה) שלא כדרך הטבע, יואשם בפשע ויהא צפוי לעשר שנות מאסר”.
למרות החוק, המשטרה נמנעה מאכיפת האיסור כנגד בוגרים שקיימו יחסי מין בהסכמה, זאת לאחר שהיועץ המשפטי השני לממשלה, חיים כהן, הפעיל את סמכותו לשיקול דעת בנושא אכיפת חוקים – והורה למשטרה שלא לאכוף את החוק.
לימים הסביר כהן את החלטתו ואמר: “חשבתי שמחובתי שלא לקיים חוק שהוא לפי דעתי בלתי מוסרי. אנחנו דרשנו מן השופטים הגרמנים שלא יבצעו את החוקים של הנאצים כשהיו אנטי-מוסריים בעיניהם, ואני חושב שזו חובה המוטלת על שופט ועל יועץ משפטי שלא ייתנו את ידם לביצוע חוקים שהם לפי מיטב מצפונם בלתי מוסריים”.
הוראתו של היועץ המשפטי חיים כהן למשטרה | צילום: צילום מתוך אתר משרד המשפטים
למרות שהחוק היה אות מתה בעיני בית המשפט ואף בעיני חלק מהמחוקקים, עצם קיומו בספר החוקים מנע מהקהילה הלהט”בית לצאת מהארון ולקדם את מאבקה לשוויון זכויות.
בשנת 1977 מדינת ישראל חוקקה את חוק העונשין שבוסס ברובו על פקודת החוק הפלילי, ואימצה מחדש את הסעיף האוסר על משכב זכר. בישראל לא הועמד איש לדין פלילי בגין משכב זכר, אך החוק נאכף בצה”ל נגד חיילים שהועמדו לדין צבאי בגין עבירות מסוג זה, ואף הודחו מהשירות.
במהלך השנים נעשו נסיונות לבטל את סעיף החוק. הניסיון הראשון התבצע על ידי ח”כ אורי אבנרי בשנת 1971, אבנרי, שהיה עורך “העולם הזה” עמד מעל בימת המשכן וניסה לשכנע את חבריו לתמוך בביטול החוק האוסר על משכב זכר. אבנרי הקריא את מכתבו של צעיר שהתאבד ביריית אקדח, ובו ביקש סליחה מאמו על שאינו יכול עוד להתמודד עם התחושה התמידית שהוא מבצע פשע. ההתעלמות מנאומו של אבנרי הייתה כמעט מוחלטת, והצעתו של אבנרי נפלה.
בשנת 1978 החלה שולמית אלוני במסע בן עשר שנים לביטול החוק. בעומדה בראש ועדה משותפת לוועדת הפנים של הכנסת וועדת חוקה, חוק ומשפט, ניסתה אלוני להכריז על ביטולו של הסעיף האוסר על משכב זכר. הניסיון כשל, והוועדה החליטה בסופו של דבר “להמתיק” את הסעיף לעונש של שנת מאסר אחת. גם החוק הזה בסופו של דבר לא הגיע לידי חקיקה של ממש.
17 שנה אחר כך, בתרגיל פוליטי, הצליחה אלוני במשימתה. אלוני הגישה את התיקון המחודש לחוק העונשין, שהיה חלק מרפורמה בחקיקה שעסקה באונס ובוצעה על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט בראשותה של אלוני, כאשר הסעיף האוסר על משכב זכר אינו מופיע כלל בחוק המתוקן.
לגבי מה שקרה אחר כך יש שתי גרסאות סותרות – האחת גורסת כי חברי הכנסת החרדים, שהתרכזו בעיקר בסעיפים העוסקים באונס, לא שמו לב לכך שהחוק אינו כולל את הסעיף האוסר על משכב זכר, ואילו הגרסה השנייה טוענת כי הח”כים שמו לב לביטול הסעיף אך לא התנגדו לכך כדי לא ליצור שיח ציבורי בעניין. כך או כך, החוק עבר בקריאה שנייה ושלישית והאיסור הוסר סופית מספר החוקים.
בבוקר למחרת הודיעו העיתונים על כך ש”יחסי מין הומוסקסואלים חדלו להיות עבירה”. השינוי לא זכה לכותרות גדולות במיוחד ודי הוצנע. היחידים שהבינו את גודל המאורע ואת המשמעות האדירה של השינוי היו אנשי האגודה לשמירה על זכויות הפרט, כיום האגודה למען הלהט”ב.
רבים רואים ב-22 למרץ את יום העצמאות של הקהילה הגאה. ביטול החוק לא מיגר את ההומופוביה והלהט”בפוביה, אך אפשר את הפיכת המאבק הלהט”בי לפומבי. גם היום, 30 שנה אחרי ביטול הסעיף האוסר משכב זכר, ישנם חוקים רבים שעצם ניסוחם מונע זכויות שוות מלהט”בים, והמאבק לשוויון זכויות עדיין בעיצומו.
