תרבות הפאנפיקשן- ליצור לנו את הייצוג של עצמנו

הארי פוטר ודראקו מאלפוי

אני גיקית. אני ביסקסואלית. והעולמות האלה לחלוטין שלובים זה בזה עבורי. שניהם מהווים עבורי, בנקודות זמן שונות בחיי, משהו שמבדיל אותי מהנורמה, ולעתים הופך אותי למושא ללעג. ואני לא היחידה.

יש עוד הרבה כמוני, שהם לא בני אדם של מסיבות. אלה שאפשר למצוא אותם בשיעור עם ספר על עולמות קסומים חבוי מתחת לשולחן, אלה שהסדרות האהובות עליהם כוללות מסע בזמן ובחלל, שזמנם הפנוי הולך על יצירת תחפושות של היצורים האהובים עליהם מקומיקס מסוים, באי הכנסים… אלה שבלילה, בשל סיבות שברורות לכל מי שהיה פעם בגיל ההתבגרות, נכנסים לדפדפן, פותחים חלון גלישה בסתר, ונכנסים לעולם בו הארי פוטר ודראקו מאלפוי, ג’ון ווטסון ושרלוק הולמס, קפטן אמריקה ואיירון מן, הם רק חלקיק מהזוגות שמערכת היחסים הרומנטית והמינית שלהם נכתבו באלפי – ולעתים עשרות אלפי – וריאציות שונות.

“אף פעם לא הרגשתי ולו שבריר של משיכה כלפי גבר אחר… מאידך, בעת שהרמתי את ראשו של שרלוק והצמדתי את שפתיי לשלו פעם נוספת, התחלתי להבין. למרות שלא היה בשרלוק שום דבר נשי, על קולו הגברי וגופו הגבוה, החזק להפתיע; אני נישקתי את שרלוק.

אני, ג’ון ווטסון הפשוט והמשעמם, מנשק את שרלוק הולמס המיוחד והיוצא מן הכלל, שבכמעט אפס מאמץ יכול היה להשיג את כל מי שרצה – אבל הוא לא רצה אף אחד אחר, אף פעם לא רצה אף אחד אחר, הוא רק רצה אותי.”

-מתוך “הדרך הפחות מתוירת”, המקור באנגלית מאת verityburns

לעולם הזה קוראים פאנפיקשן [FANFICTION], או בעברית, ספרות מעריצים (ליצירה בודדת ניתן לקרוא גם פאנפיק, או פיק). מדובר באומנות הרחבת העולם הקאנוני של פיסת מדיה מסוימת, ועל אף שלא כל פאנפיק בהכרח מתמקד במערכות יחסים, וגם אלה שכן לא בהכרח להטא”ביות, לא מצאתי עדיין אף מקום בו יש פתח להעמקה במגוון רחב כל כך של זהויות מיניות ומגדריות.

אחד האתרים הבולטים אליו מועלות היצירות הספרותיות האלה הוא Archive of our Own (בעברית, ארכיון משלנו). תחת תגית החיפוש “נושאים להט”בים” ניתן למצוא כעת 142,418 עבודות ייחודיות, שאורכן נע בין כ-100 מילים, לכמות הבלתי-נתפסת של 2,724,243 מילים, ואיכותן נעה בין קרינג’י להחריד, ליצירות מופת ספרותיות. זו אפילו לא תגית החיפוש הראשית של יצירות בעלות אופי להטא”בי, כך למשל בתגית M\M (כלומר, מערכת יחסים בין שני גברים) יש 2.5 מיליון יצירות, ובF\F (מערכת יחסים בין שתי נשים) יש כחצי מיליון יצירות. הן כמות הפאנפיקים והן אורכם מתעדכן כל הזמן, בהתאם לכותבים, שעושים זאת לחלוטין כתחביב, ואינם מרוויחים מכך לא כסף ולא הכרה תרבותית.

הדבר המדהים בעיניי, הוא שרק 28,815 מהיצירות בקטגוריה הלהטא”בית נמצאות גם בקטגוריה של “תוכן מיני”. המשמעות היא, שלכל הפחות במאה אלף יצירות, ישנו ייצוג של דמויות מוכרות משלל סדרות, קומיקסים, וספרים כלהט”ביות, ללא התמקדות בסקס, דבר שלא ניתן לקחת כמובן מאליו במדיה המיינסטרימית. ישנן דמויות שבאופן עקבי מייחסים להם זהויות מסוימות – כך למשל שרלוק הולמס לרוב נכתב כא-מיני, הארי פוטר כביסקסואל, ועוד.

לעתים קרובות, הכותבים הם בעצמם חברי קהילה, ולכן החוויות המתוארות בסיפורים אמיתיות עד כאב, ועשויות לעזור לצעירים וצעירות שרק מתחילים לחקור את הזהות שלהם לגבש אותה וללמוד על מגוון האופציות הניצב בפניהם. לפעמים, פאנפיקשן מהווה את מקור המידע הלהטא”בי היחיד שזמין להם בגיל הזה, בעיקר אם הזהות שלהם שונה מהזהויות המונכחות בחברה. בניגוד למדיה המיינסטרימית, הייצוג הלהט”בי בפאנפיקשן מגוון ומכיל גם זהויות שנדיר לראותן מיוצגות, כגון א-מיניות, א-בינאריות, קוויריות, פלואידיות, ועוד.

ג’יני ולונה

אין לי הסבר לגבי קיומו של עושר ספרותי להטא”בי דווקא בתרבות הגיקית. אולי הדבר נובע מניסיון של גיקים להטא”ביים ליצור מרחב של חקירה מינית ומגדרית בספרה שנוחה להם, לעומת סצנת חיי הלילה הסוערים שלפעמים נראה שמאפיינת את הקהילה הגאה. אולי מדובר בדבר בסיסי יותר ואוניברסאלי יותר – ניסיון להתחבר בצורה עמוקה לתרבות שאנחנו צורכים, ולמצוא את עצמנו בתוך העולמות שאנחנו נחשפים אליהם.

לצערי, התרבות הגיקית הכללית אינה פתוחה כל כך, וניתן לראות כעס רב מצד מעריצים בכל פעם שיש ניסיון ליצור ייצוג אמיתי ומגוון יותר של זהויות מיניות ומגדריות – ולעתים אפילו, רחמנא ליצלן, נשים – בתרבות הגיקית. קשה להכיל את זעמם של גיקים סיס-הט כשמזכירים להם שדדפול הוא קאנונית פאנסקסואל, למשל.

חשוב לציין גם את הפחד של יוצרים מלייצר ייצוג אמיתי, כמו שג’יי קיי רולינג מסתפקת באמירות בדיעבד על כך שדמבלדור הומו, מבלי לתת לכך ולו רמז אחד בספרים ובסרטים של הארי פוטר וחיות הפלא גם יחד.

בינתיים, ככל הנראה, ניאלץ להמשיך ליצור לנו את הייצוג של עצמנו.