כקהילה אנו עסוקות ועסוקים באופן תמידי ביחס של החברה כלפינו, בהסברה, חינוך ובמאבק מתמשך על זכויותינו. לכולנו די ברור למה. הרי אנחנו רוצות לחיות במדינה שמאפשרת לנו להתקיים בכבוד כמו כל אזרח ואזרחית אחרת. לעתים רחוקות מאוד אנו בוחרות להביט פנימה ולהתמקד במה שקורה בתוך המרחב הבטוח לכאורה של הקהילה. אנו רוצות להאמין שבניגוד ללהט”בפוביה המאיימת מחוץ, כאן בפנים נעים, נוח, מקבל ובעיקר מאוד מוגן.
כשהתחלתי השנה את הכשרתי המקצועית במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב התחלתי גם לראות את העולם אחרת. דברים שהרגשתי לגבי החברה שאני חיה בה קיבלו שם, למדתי (ואני ממשיכה ללמוד כל הזמן) כיצד אלימות מינית מתאפשרת בגלל עיוותים בחשיבה והתעלמות. שמתי לב שהשיח על פגיעה מינית הולך ומתעורר, יותר נשים (וגברים) אשר חוו פגיעה מינית מסוגלות לדבר בפנים גלויות. עמודי פייסבוק כמו “אחת מתוך אחת” וקבוצות כמו “שיח פמיניסטי” הופכות את השיח על פגיעה מינית לנגיש יותר. זה כמובן מאפשר לנפגעות אחרות לקבל הכרה, לחוות פחות בושה ולתת שם למה שקרה להן. הן מבינות שזה לא רק הן, זו תופעה חברתית, וכמו כל תופעה חברתית- היא מתקיימת כי אנחנו מאפשרות לה להתקיים. בכך שאנחנו לא מדברות עליה, לא נותנות לה מקום.
צר לי לאכזב אתכן, אך פגיעה מינית מתרחשת באופן יומיומי גם בתוך הקהילה הלהטב”קית.
לפגיעה מינית במרחב הלהטב”קי כמה מאפיינים ייחודיים אשר מאפשרים לה להתרחש או מונעים את השיח על קיומה. ראשית, עצם השיח על התופעה הוא לרוב מאוד “סטרייטי”, קשה לנו לתפוס שאשה מסוגלת לפגוע ובאותה מידה בדיוק, קשה לנו להאמין שגבר יכול להיות הקרבן. התרגלנו לחשוב שזה בכלל לא קשור אלינו ולכן אנחנו נמנעות ונמנעים מלעסוק בנושא בתור קהילה.
בנוסף, כקהילה שגם ככה סובלת מדעות קדומות מצד החברה אנו חוששות שהשיח על פגיעה מינית ייתן תוקף לסטיגמות ויאשר שכולנו בעצם סוטים וסוטות ושכל מה שמעניין אותנו זה מין. לכן זה מאוד מסוכן לנו להודות בכך שהטרדות, ניצול והתעללות קיימות גם בתוכנו ושזה לא רק “שלהם”.
קשה לנו לתפוס שאשה מסוגלת לפגוע ובאותה מידה בדיוק, קשה לנו להאמין שגבר יכול להיות הקרבן. התרגלנו לחשוב שזה בכלל לא קשור אלינו ולכן אנחנו נמנעות ונמנעים מלעסוק בנושא בתור קהילה
עוד עניין שראוי להתייחס אליו הוא העובדה שהשפה המינית במרחבים הלהטב”קים יכולה להיות מבלבלת. ערן האן וקרן שחר כותבים: “חופש מיני נותן לגיטימיות להתנהגויות ולרגשות שהומואים ולסביות התביישו בהם בעבר, אבל הוא גם מרחב שמאפשר השפלה ניצול ואונס”. הם טוענים, ובצדק, שהטרדות ופגיעות מיניות הן חלק מהשפה המדוברת בקהילה. שפה זו היא במקרים רבים חושפנית והיא מציפה פגיעות מיניות בהסוואה של שחרור מיני. במקרים רבים, חציית הגבול נתפשת כנורמטיבית, כאילו “ככה זה” ו”זה קורה לכולם”.
כפי שניתן להבין, קיימים מאפיינים ייחודיים משותפים לכלל חברי/ות הקהילה בהקשר של פגיעה מינית, אך יחד עם זאת, לכל קבוצה בפני עצמה קשיים ואתגרים ספציפיים. טרנסג’נדרים וטרנסג’נדריות למשל, חשופים/ות יותר לפגיעות מיניות בקהילה ונוטות פחות לדווח או לקבל סיוע. קבוצת סיכון מוגבר נוספת היא נוער להט”ב, המתמודד עם התהליך המורכב של גיבוש הנטייה המינית והיעדר דמויות חיקוי להט”ביות או חברים/ות מהקהילה. הכמיהה להיכנס אל תוך הקהילה, אשר מתרחשת הרבה פעמים באמצעות התנסויות מיניות לא מותאמות, הופכת את הנוער הלהט”בי בסיכון יתר להטרדות ולתקיפות מיניות.
אמנה למניעת פגיעה מינית במרחב הלהטב”קי
כדי להתמודד עם היעדר השיח בנושא בחרנו במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב ליזום פרויקט ראשון מסוגו של ניסוח אמנה חברתית למניעת פגיעה מינית במרחב הלהטב”קי. הזמנו א.נשים מכל הקשת הלהטב”קית למפגש הראשון בו הצבנו קווים מנחים ליצירת האמנה והחלטנו כיצד ראוי להוציאה לפועל.
השבוע יתקיים המפגש השני, אליו נגיע עם מספר טיוטות שונות של האמנה ונגבשן למסמך אחד שייצג את האופן שבו אנו רואות מרחב בטוח בקהילה. השאיפה היא לפרסם את האמנה במהלך אירועי שבוע הגאווה 2016 בשיתוף פעולה עם כלל ארגוני הקהילה ולהחתים עליה כמה שיותר חברות וחברי קהילה.
אם את/ה רוצה לקחת חלק, ניתן להגיע למפגש אשר יתקיים ביום חמישי ה- 21.4.16 במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ת”א. כל מה שצריך הוא שתביאו את עצמכן, שתחליטו “אני חלק מזה”, שתציעו רעיונות ותעזרו לקדם אותם בפועל כדי ליצור מרחב בטוח עבור כל אחד ואחת מאתנו.
הכותבת היא גל ויינשטיין, המרכז לסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ת”א
