תהיה אקטיביסט / הודי בן עמי

רציתי לדבר איתכם על המצעד,

זה שאוטוטו בתל אביב וקצת אחריו מגיע לירושלים.
רציתי להגיד לכם שאני כועס.
אני כועס.
אני לא כועס על זה,
שהמדינה משתמשת בנו כדי להציג את עצמה כמקום ליברלי ושיוויוני.
אני לא כועס על זה,
שאין תקציבים למצעד בירושלים אבל למטוס בצבעי הגאווה יש.
אני לא כועס על כל החוקים,
שלא עברו.
אני לא כועס על עיריית ירושלים,
שמעדיפה לשמור על סטטוס קוו חשוך מאשר להילחם לשינוי אמיתי.
אני לא כועס על תל אביב,
שחוגגת את היותה בורה ובירת ההומואים,
בזמן שבפריפריה אסור לחשוב על זה בכלל.

אני כועס עליכם.
על כולכם.
כבר שנים אני הולך למצעד,
מאז שאני זוכר את עצמי בערך.
בהתחלה כי זה היה מגניב
ואז יותר מאוחר כי הבנתי שגברים ערומים על משאיות פשוט עושים לי טוב.
צועד. תמיד. צבעוני. יפה. מוריד חולצה כשצריך.
עושה הכל לפי הספר.
שנים אני צועד ואף פעם. אף אחד מכם לא התחיל איתי.
היו מבטים, היו חיוכים, היו קריצות.
אפילו איזה ריקוד חושני, אחד או שניים.
אבל אף אחד לא באמת התחיל איתי.
ואני כועס.

אנחנו רוצים שינוי אמיתי?
אנחנו רוצים זכויות ושיוויון?
אנחנו רוצים קבלה?
אז למה אתה, פשוט, לא מתחיל איתי?
אני מבטיח לך שאם תתחיל איתי,
אני אלך איתך יד ביד בכל עיר בארץ.
אני מבטיח לנשק אותך בכיכר ציון
אני מבטיח להתלבש הכי יפה, גם סתם, באמצע השנה.
אני מבטיח לעלות תמונות שלנו לפייסבוק.
אני מבטיח להכיר אותך לסבתא שלי.
אני מבטיח.
נעשה שינוי אמיתי.
תהיה אקטיביסט.
פשוט תתחיל איתי.