Please give blood | Howard Lake | CC BY-SA 2.0
חצי שנה לאחר פרסום מסקנות ועדת גרמן לבדיקת מדיניות תרומות הדם בישראל, הודיע משרד הבריאות כי הוא מאמץ את מסקנות הועדה, ומאפשר, החל מיוני 2017, לגברים המקיימים יחסי מין עם גברים לתרום דם, זאת בתנאי שעברו 12 חודשים מאז המגע המיני האחרון.
הפרסום הוביל לגל של מחמאות על ההתקדמות החשובה, אך במקביל גם ספג ביקורות על חוסר הרלוונטיות של הסעיף החדש, שאינו מציאותי ולא יוביל לשום שינוי בשטח.
למה עד עכשיו מנעו מהומואים לתרום דם?
ראישת חשוב למיין כי ההגבלה היום, כמו ההגבלה בעבר, אינה מתייחסת להומואים אלא לגברים המקיימים יחסי מין עם גברים. ההבדל הוא גדול וחשוב מכיוון שהומו היא לא פרקטיקה מינית אלא זהות, בניגוד ליחסי מין עם גברים, שאותם מקיימים גם ביסקסואלים, פאנסקסואלים והטרוסקסואלים ששוכבים עם גברים.
אז למה גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים לא יכולים לתרום דם?
המטרה הראשונית של התקנות המגבילות הייתה למנוע את התפשטות נגיף ה-HIV באמצעות עירויי דם, בתקופה בה עיקר הנדבקים היו גברים מהקהילה הגאה ולא ידעו כיצד לזהות את הנגיף. אך גם לאחר התקדמות הבדיקות המאפשרות זיהוי הנגיף בצורה פשוטה ומהירה והתפתחות שיטות בדיקת מנות הדם, התקנות נשארו.
לפי ההסברים המופיעים באתר מד”א, גם הבדיקות המתקדמות ביותר שמבוצעות, בישראל ובעולם, לכל מנת דם במטרה לזהות מחלות שעלולות לעבור בעירוי (ובמיוחד דלקת כבד נגיפית ו-HIV), אינן מסוגלות לזהות תורם שנמצא ב”תקופת החלון”, שהיא התקופה ממועד ההדבקה ועד לזיהוי קיום הנגיפים בדם. הסיכון שתיתרם מנה כזו גבוה יותר בקרב אוכלוסיות ופרטים שנמצאות בסיכון גבוה להידבקות, כאוכלוסיית הגברים המקיימים יחסי מין עם גברים. היות ומכל מנת דם מכינים 3 מרכיבים, הניתנים ל-3 חולים שונים, הפוטנציאל לנזק הוא משמעותי ביותר. לא ניתן יהיה להצדיק, בשום פנים ואופן, כלפי החולים שנפגעו, את השימוש במנות דם נגועות אם יסתבר שהמערכת לא נקטה בכל אמצעי הזהירות המקובלים בעולם למניעת ההדבקה.
ומה השתנה היום?
לפני כחצי שנה הכריז משרד הבריאות לראשונה כי יבחן את המלצות ועדת גרמן לשינוי במדיניות תרומות הדם, שהמליצה כי גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים יוכלו לתרום דם, בתנאי שיצהירו בשאלון כי לא קיימו יחסי מין עם גברים בשנה שלפני התרומה.
בעקבות רכישתו של מכשור מתקדם המאפשר לבדוק את דגימות הדם המתלוות לכל מנת דם ולאתר בהן הדבקה, הודיע מרכז שירותי הדם של מד”א על החלת מסקנות הוועדה בשטח והבהיר כי גברים ששוכבים עם גברים יוכלו לתרום דם אם חלפו 12 חדשים מהמגע המיני האחרון.
והאם זה הכי טוב שיש?
בוודאי שלא. נכון להיום, המצב הקיים הוא רחוק מלהיות פתרון לאפליה. על פי ההצעה החדשה, גם אדם שנמצא בזוגיות מונוגמית ארוכת שנים ומקיים יחסי מין רק עם בן הזוג שלו, כאשר שניהם שליליים ל-HIV, מנוע מלתרום דם אם הוא מקיים יחסי מין עם בן זוגו יותר מפעם בשנה.
פתרון נוסף שנשקל על ידי משרד הבריאות הוא פתרון ביניים בו כל תרומת דם שתלקח מתורם שיצהיר כי הוא מקיים יחסי מין עם גברים, תעבור בדיקות לזיהוי הידבקות בנגיפים, כולל HIV. מכיוון שהבדיקה עלולה לא לזהות את הנגיף אצל אנשים מיד לאחר ההדבקה (“תקופת החלון”), חלק ממרכיביה של המנה יוקפאו עד לפעם הבאה שיגיע אותו תורם לתרום דם, בחלוף 4 חודשים לפחות. אם בתרומה הבאה כל הבדיקות תהיינה תקינות, זה אומר שהמנה שהייתה בהקפאה תקינה וניתן להשתמש בה.
אז אנחנו בעד או נגד השינוי?
יש הרואים בשינוי צעד נוסף לקראת ביטול מלא של ההגבלה ולכן מברכים עליו. השינוי גם מרחיב את האוכלוסיות שיכולות לתרום דם, כמו למשל ביסקסואלים שלא קיימו יחסי מין עם גברים בשנה האחרונה. יחד עם זאת, המודל אותו אימצה ישראל שומר על מספר גבוה של גברים להט”בים פעילים מבחינה מינית שעדיין יהיו מנועים מלתרום דם. בנוסף הוא מחזק תדמית שלילית, כלומר כל גבר הומוסקסואל פעיל מבחינה מינית שמקיים מין בטוח, למרות שהוא שלילי ל- HIV, עדיין נחשב לפסול.
האם יש מודל אחר שאפשר לאמץ?
קיימות מדינות ששינו את את המדיניות לכזו המתבססת על פעילות מינית ללא תלות במגדר המגעים המיניים. כך באיטליה למשל, התקנה הקיימת אוסרת תרומת דם על כל מי שלאחרונה קיים יחסי מין לא בטוחים, ומאפשרת תרומות מהומואים וביסקסואלים שקיימו פעילות מינית שנחשבת בטוחה. מדינות נוספות בהן אין איסור על גברים המקיימים יחסי מין עם גברים לתרום דם הן ספרד, גרמניה ופולין.
רוצים להביע את דעתכם על השינוי במדיניות תרומות הדם? מלאו את הסקר של האגודה למען הלהט”ב
