צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב
אתמול, יום הדמוקרטיה הבינלאומי, הודיעה מפלגת נעם על פרישתה מהבחירות לכנסת.
זה לא שהופתענו, היה ברור שלקבוצת הגברים שלא מצאו את האומץ לחיות את חייהם כמו שהם באמת רוצים, לא יהיה את האומץ להתמודד עד הסוף ולגלות את האמת – שהעם לא איתם.
על פי חברי מפלגת נעם ז”ל, העיסוק האובססיבי בקהילה הגאה נובע מהרצון לעצור את הכפייה החילונית ואת הכנסת התכנים הלהט”בים לבתי הספר ולגנים.
“אין לנו שום דבר נגד להט”בים”, חזרו וטענו חברי המפלגה, “אנחנו פשוט לא מוכנים שהם יכניסו את האג’נדה שלהם לבתי הספר, ויסלילו בני נוער מבולבלים לחיים אומללים של סבל ובדידות”.
חברים יקרים, אנחנו לא קונים את התירוץ שלכם. אנחנו יודעים שלעיסוק האובססיבי בלהט”בים יש סיבה אחרת… הוא עושה לכם טוב. ולפעמים גם קצת נעים.
אז חיפשתם דרך לעסוק בנו ולהתעסק איתנו מבלי להסגיר את עצמכם. כמו ילד מאוהב שמושך לילדה בצמות ומתוייג כילד אלים ובעייתי, רק כי אין לו אומץ לומר לה שהוא מחבב אותה.
זה ידוע שאנשים רבים בוחרים שלא לממש בפומבי את זהותם המינית והמגדרית. חלקם באים על סיפוקם במפגשים אקראיים ודיסקרטים, חלקם ממששים ילדים בחדרי חדרים בשם החינוך.
אתם הקמתם מפלגה.
אפשר רק לתאר כמה נהניתם לעצב בעדינות את דמויות הדראג שכיכבו בפרסומים שלכם. להלביש את הגברים בבגדי נשים ולאפר אותם תוך תשומת לב מדוייקת להתאמת הצבעים.
אפשר רק לדמיין כמה נהניתם לעשות תחקיר על חיי המין של הקהילה הגאה. בטח פתחתם כמה כרטיסים באטרף וגריינדר, רק בשביל התחקיר כמובן, שוטטתם בין הפרופילים, שוחחתם עם “קרבנות שטיפת המוח הלהט”בית” וחקרתם לפרטי פרטים את התמונות הנעולות.
בתחקיר על אנשי התקשורת הייתם חייבים להכנס לעמודי הפייסבוק שלהם, אולי גם לאינסטגרם. לבדוק לעומק את הפיד שלהם, רצוי את אלו בלי החולצה… שוב, הכל למען שמירה על קדושת המשפחה הנורמלית.
אפילו בחרתם שם חמוד, בעל משמעות היסטורית לקהילה הגאה, שחבריה כינו את עצמם “הנעימים והנעימות” כבר בהפגנות הראשונות של הקהילה בשלהי שנות השבעים.
רציתם לעצבן, להכעיס, להתסיס, אבל יצא לכם כל כך חמוד. כי בתוך תוככם שוכנת נפש יצירתית, קווירית אנטי מגדרית ואנטי ממסדית, שרק רוצה לפרוץ, והקמפיין שלכם סוף סוף אפשר לה.
כרזת בחירות של מפלגת נעם | צילום: פייסבוק
זו לא אשמתכם שאתם במצב הזה, כלואים ביניכם לבין עצמכם בתוך ארון סגור וחשוך, מציצים דרך חור המנעול על קהילה שכל כך הייתם רוצים להשתייך אליה, רק שאין לכם את האומץ לעשות זאת.
אנחנו יודעים בדיוק למה זה קרה, כי בחברה שגדלתם בה, בתקופה שגדלתם, אף אחד לא דיבר איתכם על להט”בים בבית הספר, אף אחד לא הסביר לכם שזה בסדר להמשך לבני מינכם. במקום זאת לימדו אתכם שזה חטא איום ונורא, האיום הגדול ביותר על העם היהודי.
העיסוק שלכם בנו הוא מנגנון ההשרדות שלכם. בחברה שלא מאפשרת לכם להיות מי שאתם או להביע את עצמכם באופן חופשי, הייתם חייבים למצוא דרך לעסוק במה שמושך אתכם, ולעשות את זה בלי לחשוף את עצמכם. אז הקפתם את עצמכם בדגלי גאווה, עקבתם אחרי כל הארועים, בדקתם בציציות את חיי הלילה של הקהילה. הכל בשם המאבק למען הנורמליות.
עכשיו כשהקמפיין הסתיים, יש לנו עבורכם פתרון פשוט – במקום להסתתר תנסו להעז, להשתחרר, להפתח. או כמו ששולה נמירוביץ’ נמיר אומרת: “מה שאתן צריכות זה כזזזזההה”.
