עם וויסקי קולה וננסי ננסי אג’רם, גילי בסון מצליחה להשתחרר מהמחשבה על מה שאחרים רואים בה, וליהנות ממה שהיא רואה בעצמה
אחרי כל המחשבות על אהבה הגיע הזמן להשתחרר קצת.
נכון, לא מתאים לי שזה יהיה עם כל אחד. אני מודה – אני מפחדת. זה כל כך טהור וטוב הרבה יותר מכל מה שחלמתי. אז למה להרוס?
כל אינטראקציה בפייסבוק עם מחפשי טרנסיות למיניהם מכניסה אותי לדיכאון עמוק. אני לא רוצה שיסתכלו עליי רק ככה, לא רוצה להתחיל לענות על שאלות כמו ‘מתי ידעת’ ו’איך ההורים קיבלו’.
בשביל להשתחרר באמת אני צריכה להשתחרר ממה שכבל אותי בעבר – המחשבה על מה שאחרים רואים בי. אם אחשוב על מה שאני רואה בעצמי, רק אז אצליח להתרכז בהנאה שלי ולחוות את עצמי באמת.
הדרכים לשחרור ממחשבות טורדניות: סקס, סמים ורוקנרול. סמים זה פחות אני, רוק בא לי בטוב וסקס… אממ…. יש עולם חדש ואני כמו ילדה בחנות ממתקים.
גייסתי את עזרתו של הידיד הלבן הגבוה שלי שאני מכנה “ערפד”, וביקשתי ממנו שנצא ל”דאנג’ן”. כבר הייתי שם בעבר וגם כתבתי על זה. המקום מעולה, האווירה מינית וחופשית אבל עדיין מחייבת. הייתי עייפה מיום שלם שעבר עליי אבל לא נתתי לזה להשפיע על הכוונות שלי. אני צריכה את זה.
חיפשתי השראה בתאים שלא נשרפו מהשמש החמה של השבוע האחרון ומצאתי את מה שהייתי צריכה כדי להתחיל לפנטז: בד דמוי עור בצבע ירוק כהה מאד, ושאריות של בדי רשת, אחד מנוקד והשני כמו גרביון. ישבתי על מכונת התפירה בלופט הניו-יורקי שלי והתחלתי לתפור. אחרי כמה שעות התוצאה התקבלה. אני ומכונת התפירה שלי היינו מרוצות כשחצאית כיווצים דמוי עור עיטרה את המותן שלי ומתחתיה בגד גוף שקוף שלא משאיר הרבה מקום לדמיון.
שלחתי לערפד את התוצאה בתמונה והוא הגיב בשוק טוטלי: “ככה את מתכוונת ללבוש את זה!?”
“לא יודעת, אולי”, עניתי לו.
קבענו שעה להיפגש מחוץ למקום. הוא אמר שידיד שלו גם מגיע איתנו, בחור קצת שוקסיט שחזר בשאלה ולא מכיר את העולם שלי.
‘אוף, אין לי כוח לזה’, חשבתי לעצמי, אבל הסתקרנתי לראות איך הוא נראה. הערפד נידב תמונה.
‘יופי’, חשבתי לעצמי, ‘לא מספיק שאין לי כוח לסקרנים ולשאלות שלהם, הוא גם מכוער’.
“זרמי”, אמר לי המלאך מהצד האחד של הכתף, והשטן שהופיע בצד השני ניסה לסייג: “לכי לישון, עוד ערב שלא יועיל לך בכלום. את סתם תשתכרי ותחשבי על האקס”. המלאך ניצח, כי הטובים תמיד מנצחים.
הלכתי לשטוף כל מחשבה שלילית במקלחת. צבעתי את השיער בשחור שחור, כמו שאני אוהבת והשארתי את הסגול בקצוות. יצאתי והתמרחתי בקרם משזף, שמתי לי את ננסי אג’רם ברקע, כי מוזיקה בערבית באה לי בשמח, והתחלתי להתאפר בסבלנות.
“תתחילי לשתות”. ציווה עליי הערפד בסמס. הכנתי לי כוס, כאילו שהוא רואה אותי וידע אם עשיתי את זה או לא.
הגיע הזמן לצאת. החלטתי שזה באמת מוגזם ושמתי חזייה, אבל תחתון לא בא לי. החצאית מספיק ארוכה וזה בגד גוף. וחוץ מזה, שילמתי כל כך הרבה וסבלתי כל כך הרבה כאבים אז בא לי שיהיה לי נח!
יצאתי מהבית ועליתי על מונית. פגשתי את הערפד, לא התראינו הרבה זמן. ידעתי במבט שלו שהולך להיות כייף.
חיכינו למכוער הסקרן. ראיתי את הצללית שלו מרחוק. מוזר, חשבתי לעצמי, צללית של גוף לא רע… הוא התקדם אלינו ומסתבר שתמונה אחת גרועה יכולה לחרוץ גורל של בן אדם אצלי. הוא יפיוף!
הדתל”ש התיישב והדליק סיגריה ירוקה, הציע גם לי וסיפר שזה משהו טוב שהגיע איתו מהולנד. ‘בא לי קצת חו”ל’, חשבתי לעצמי ולקחתי שתי שאיפות עמוקות. ניקיתי את הטעם הדוחה עם כוס השתייה של הערפד והתחלנו להתקדם לכניסה למועדון.
האנשים בפנים שידרו אווירה של הכי רוקנרול, בעוד ברקע מתנגן הפופ הכי טראשי שיש, בדיוק השילוב שאני אוהבת. הערפד שילב את האצבעות שלו בשלי הוביל אותי בין האנשים כשהדתל”ש מאחורינו שואל אותי מה בא לי לשתות.
“וויסקי קולה”, עניתי, ותוך שניה נהניתי מהכוס שהגיעה לעברי.
הערפד, מסתבר, גילה פתאום תכונות של בן אנוש ואמר שהוא צריך לשירותים. התקדמנו איתו, אני, הדתל”ש והוויסקי, וחיכינו לו על הבר הסמוך לכניסה לשירותים.
המוזיקה הייתה טובה והדתל”ש התברר כמסז’יסט מקצועי, הוא התחיל לעסות לי את הגב שהיה חשוף ורגיש למגע. עצמתי עיניים והקשבתי למוזיקה, מדמיינת שאני בספא גותי. לקחתי שלוק מהכוס שלי כשהוא שאל אותי באוזן אם אפשר גם.
“בטח”, אמרתי והושטתי לו את הכוס.
-“אני לא רוצה לשתות מהקש”
לקחתי שלוק גדול, החזקתי אותו בחלל הפה וסובבתי את המבט. הוא לגם מתוכי וחייך בעיניים כחולות שנצצו בתאורת המועדון. הזמן רץ כשנהנים ובכלל שכחנו שאנחנו מחכים לערפד שיצא מהשירותים. מסתבר שהוא כבר יצא מזמן ולא ראה אותנו מחכים…
נהניתי מכל מגע, כל ליטוף וכל מחמאה שבאה ממנו על הגוף שלי. זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע, בדיוק מה שהייתי צריכה להרגיש
המשכנו לרקוד, והערפד החליט שהוא הולך. הוא מצא את הטרף שלו. הדתל”ש נשאר איתי. בעוד אנחנו רוקדים מחויכים ניגש בחור עם שפתיים כמו שאני אוהבת וג’קט לא קשור בעליל. הוא ביקש לרקוד איתי ואני במצב רוח זורם. התחלנו לרקוד צמוד ואז צמוד יותר, ואז כל כך צמוד שהלשון שלו נפגשה עם שלי.
הדתל”ש מצא חיבור אחר, ואני עם הבחור עם הג’קט הלא ברור בעליל ממשיכה לרקוד ולהיצמד. עצמתי עיניים והמחשבות שוב התחילו לצוף: הוא יודע? להגיד לו? אני שיכורה מדי? אולי לא הייתי צריכה לעשן? אולי שהטלפון שלי יצלצל במפתיע כמו שתמיד? אולי ההוא הזה שלי יציל אותי מעצמי!?
פתחתי את העיניים לחיוך של מר ג’קט והשתקתי כל מחשבה, החלפתי אותה באחרת: ממה כבר יש לי להינצל!? אני בחורה יפה בבר, מחוזרת.. ששתתה קצת, עישנה טיפה ורוצה לבלות!
מהרגע שהפסקתי לנתח כל צעד נתתי למוזיקה ולבחור להשתלט, דבר הוביל לדבר והיד שלו התקדמה רחוק יותר במעלה החצאית שלי. הזזתי אותי הצידה ואמרתי לו שלא מתאים לי ככה. “אני גרה 5 דקות מפה”, הבהרתי לו ובזה סיכמנו את הדיון לשמו התכנסנו שנינו.
הוא הגיע אליי ללופט ואני הייתי נבוכה שהפלייליסט שלי משמיע ערבית. הוא דווקא התלהב לשמוע שגם אני אוהבת את ננסי אג’רם ושומעת אותה, מסתבר שאנחנו אוהבים את אותו השיר…
התגלגלנו למיטה והמשכנו מהנקודה שהפסקנו במועדון. נהניתי מכל מגע, כל ליטוף וכל מחמאה שבאה ממנו על הגוף שלי. זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע, בדיוק מה שהייתי צריכה להרגיש.
השמש התחילה לעלות, הווילונות שלי אמרו לה: “חכי שנייה… הם ישנים”. התעוררנו לאט, הוא לפניי ואני בחרדות שנרדמתי עם איפור.. קמתי בבהלה למקלחת לגלות שהוא לא זז. הסרתי ריסים, ניגבתי את האודם וחזרתי לחדר. הוא חייך אלי, התנשקנו עוד קצת ונפרדנו לשלום.
בלי שאלות מיותרות, בלי לספר למה ואיך קיבלו. רק אני, סקס, סמים וערבית…
