מנחת פיוס

צילום: מוטי לוי

יש אנשים שעצם הקיום שלהם הוא נס לעולם.
שהיום יום שלהם הוא חיבור בין עולמות.
שהם גשר.

עד אתמול (יום א’ 30.6.19) בבוקר, היתה לי דודה כזאת.

באופן די מפתיע ומאוד מהיר היא חלתה ונפטרה. המושג בטרם עת לא מספיק על מנת לתאר את קצב ההתרחשויות אפילו. בעשרה ימים בלבד עברנו מחשש וחשד לקטסטרופה קולוסאלית. היא הותירה אחריה משפחה, ילדים, נכדים ובעיקר המון המון סימליות לעולם שהלך ואבד.

דודה דליה שלי היתה אשה דתיה, אדוקה, שומרת תורה ומצוות. היא חזרה בתשובה בצעירותה בניו יורק ועד יומה האחרון פעלה לפי צו מצפונה ושמרה באדיקות על מצוות התורה.

אתם בטח שואלים את עצמכם, מה לגבר להט”בי, שחי מחוץ לארון, שמאורס לגבר רחמנא ליצלן, לכזאת דמות?

אז זהו, שהיא הגשר מהפסקה הראשונה.

מעולם לא הסתרתי את הזהות שלי. תמיד היה לי ברור מי ומה אני ואני מניח שגם לסובבים אותי. זה מעולם לא עצר אותה מלאהוב אותי אהבה ענקית ללא תנאים. אני יכול להוסיף ולומר גם שהיתה לנו קרבה מיוחדת, סוג של קשר מיוחד משלנו. חלקנו אהבה משותפת לצמחים ופרחים, אהבנו לשתות ביחד, אהבנו מוסיקה צוענית ואהבה גדולה לחיים ולעולם הזה.

אני יודע שהיא אהבה אותי אהבת אמת.
אני יודע שהיא שמחה בשמחתי וכאבה את כאביי.
אני יודע שהיא חיכתה ליום שבו אהיה אבא.
אני יודע שהיא שמחה בשבילי כשמצאתי אהבת אמת והתארסתי.

בעיניי, דודה דליה ייצגה את היהדות האמיתית.
זאת שמכבדת כל אדם באשר הוא אדם, שיודעת שכל אדם נולד בצלם. אותה יהדות הולכת ונכחדת של ואהבת לרעך כמוך.

דודה דליה שלי היתה שייכת לדור נכחד של אנשים שעל אף ואולי אפילו בגלל יהדותם החליטו להיות גשר בין קצוות שונים בחברה ולחבר בין אלה שנדמה שאי אפשר לחבר ביניהם.

לעולם לא אשכח שבתות משותפות, חגים ביחד או סתם שיחות סלון קטנות שלי ושלה על איזה דרינק קטן. היא הכירה חברים שלי מעולמות שונים, כיבדה את אורחיי ממדינות ודתות שונות וישבה איתם לארוחה ושיחה. תמיד בנעימות, תמיד בכבוד רב. מעולם לא חשתי שאני עומד למשפט כשדיברתי איתה, לכן המילים זרמו בחופשיות ויצרו שיח מפרה על החיים שלי ושלה.

את הטקסט שלי היום אני רוצה להקדיש לה, לזכרה הכל כך מיוחד ורב המשמעויות. אני רוצה שאנשים ידעו שיהדות לא בהכרח אומרת אפליה בדיוק כמו שלהיות להט”ב לא סותר קיום זהות יהודית. אני רוצה להגיש מנחת פיוס בין העולמות השונים המתקיימים בתוכי (אך לא רק בי), ולומר שאם יותר אנשים יהיו חכמים, מכילים ואוהבים כמו דודה דליה שלי, היה לנו עולם הרבה יותר יפה לחיות בו.