מחאת הלהט”ב- השלב הבא

CC0

אני אדם מאמין. האירוויזיון הוא הכנסייה שלי, בו אני מרפא את מכאוביי. מעל לעשרים שנים שאני עוקב בהשתאות אחר המייצג האור קולי המרשים הזה. פרויקט שאין כדוגמתו- מוזיקה קולעת, מופעים גרנדיוזים ושלום. הייתי שם ונשארתי חי כדי לספר. ראיתי את הערים המארחות מתמלאות באוהדים צבועי פנים ומלאי אלכוהול. מנופפים בדגליהם בעליצות ורוקדים במסיבות את שעות הבוקר. באירוויזיון לכולם יש מקום, גם למפלצות סקנדינביות וגם לדראגיסטיות מסלובניה.

כן, האירוויזיון הוא ממלכת ההומואים. אני אחסוך לכם את ניתוח התוכן המעמיק, אבל שורה של תקריות דיפלומטיות כמו גם בחירות אמנותיות וכלכליות מוכיחות שהאירוע הנוצץ נושא על דגלו היום גאווה רבה. יש לא מעט מדינות שנהנות מהתדמית הליברלית שמשווים להם נציגים מהקהילה. בחזה חשוף וצמה, או בשמלת ערב נוצצת וזקן- הנציגים הלהט”בים מסייעים למדינות האירופאיות השונות לתחזק אפיל נאור ומתקדם.

מי ששיכללה את הטריק הזה לדרגת אמנות היא מדינת ישראל. ספק אם יש עוד מדינה ששלחה לחזית האירופאית הזאת כל כך הרבה נציגים להט”בים (או כאלה שכיוונו לקול הלהט”בי). מדנה אינטרנשיונל ועד דורון מדלי, דרך הראל סקעת והנשיקה של חברי פינג פונג- מדינת ישראל יוצרת תדמית להט”בית כדי להראות לאירופאים שאנחנו דווקא לא כאלה מפלצות מוצצות דם פלסטיני כמו שנראה בחדשות.

לכלי הזה הייתה השפעה חיובית עצומה על ישראל. לצד התדמית האלימה שהשתקפה מהמסכים, התעוררה לה ישראל אחרת- חופשית, קלאברית, מלאת שמש. לא רק רובים, שטריימלים או גמלים אלא גם ים, מסיבות ועופרה. עיריית תל אביב משמנת את המכונה הזאת מידי שנה משום שהיא מחזירה לה הון רב באמצעות התיירים שגודשים את העיר. בשנה שעברה כמעט הרימו כאן מטוס שלם בעשרה מיליון שקלים כדי להביא את המון האוחצ’ות שפוקד אותנו מידי שנה.

אבל ישראל המוסדית היא כבר מזמן לא הישראל שהתגאתה בדנה אינטרנשיונל שלה למרגלות מגדל דוד. בישראל של היום יש חברי כנסת (סמוטריץ’) שמחוקקים כאן חוקי נירנברג אנטי-להט”בים, בעוד אחרים מקבעים את אי השוויון בעבור הון פוליטי. יש בה עובדי מדינה שקוראים לנו סוטים ומשווים אותנו לטרוריסטים. לא רק הלהט”ב נפגעים מהמדיניות הזאת עליה מנצח נתניהו, אלא כמעט כל מיעוט שחיי כאן.

את החרם הזה חובה להרחיב גם לבעלי המקצוע הסטרייטים. מי שייקח חלק בהפקה הזאת לא יוכל להשתתף באירועים שלנו. לא מצעד הגאווה ולא אריסה

לפני מספר שבועות יצאנו לרחובות בדרישה לקבל את המעט מאוד שמגיע לנו כאזרחים, אך הדרישות לא זכו כרגע להיענות. על כן עלינו להפסיק להיות עלה התאנה של ישראל. המצב שבו המדינה פוגעת בזכויותינו, אך משתמשת בנו במשאות פינקוושינג מסטוקהולם ועד ברלין- הוא בבחינת “הרצחת וגם ירשת”. אי אפשר להמשיך לעמוד לצד המדינה שדורסת אותנו ברגל גסה.

על כן, את האירוויזיון שיערך במאי הקרוב בישראל חובה עלינו להחרים. לא שרים בשביל ישראל, לא כותבים, לא מביימים, לא משחקים, לא בונים כוריאוגרפיות, לא מנחים את “הכוכב הבא לאירוויזיון”, לא קונים כרטיסים ולא צופים במשדר החגיגי. את החרם הזה חובה להרחיב גם לבעלי המקצוע הסטרייטים. מי שייקח חלק בהפקה הזאת לא יוכל להשתתף באירועים שלנו. לא מצעד הגאווה ולא אריסה. יש להבהיר לרון חולדאי כי אם יאפשר את קיום האירוע בתל אביב הוא לא יזכה לקולות הלהט”בים ותומכי הקהילה בעיר. הקפיצה שלו על העגלה הזאת היא מעשה פופוליסטי שלטווח הארוך יפגע בקהילה וידחק אותה לגטו מצומצם. אם בסופו של התהליך האירוע עדיין יתקיים בישראל- נקיף אותו במחאה חריפה ונקרא גם לחברינו מעבר הים שלא לתת לו יד.

את הקריאה הזאת פרסמתי השבוע לראשונה בפרופיל הפייסבוק שלי ונתקלתי מיד בקולות מתנגדים רבים מתוך הקהילה. חלק הן מכורות קשות שפשוט לא מסוגלות לוותר עכשיו על סיפוק מיידי לטובת הישגים ארוכי טווח. אלו הן מקרה אבוד להן אני שומר רק תפילות. אחרות הציעו דווקא להגביר כתגובה את הנוכחות הלהט”בית באירוויזיון 2019. איזה מסר מקבל נתניהו מהשתתפות כזאת שלנו? הוא מבזה אותנו, נותן יד להסתה ואפליה- ואנחנו בתמורה מרימות לישראל ומציגות אותה אף יותר כמדינה מתקדמת, שוויונית ומכבדת.

ההיסטוריה מספרת על רודנים שעשו שימוש באירועי ספורט מהסוג הזה כדי לחזק את האג’נדות החשוכות שלהם. האירועים ביולי האחרון מוכיחים שיחד אנחנו חזקות. אני בטוח שאם נאחד כוחות נצליח לפסוח על האירוויזיון הזה, למרות חיבתינו העזה לזמרות קפריסאיות בבגדי גוף- כדי שהעתיד שלנו כאן יהיה טוב יותר.