מדוע כל כך אכפת לי מה אחרים חושבים עליי?

כולנו "חוטאים" במחשבות כמו 'מה אחרים יחשבו עלינו', גם אם אנחנו לא מודעים לכך או מודים בכך. כך גדלנו. המחשבות הללו מונעות מאתנו להיות אותנטיים ולפעול לפי הרצונות שלנו. אנחנו מתחילים להשוות את עצמנו לאחרים, שופטים את עצמנו תוך כדי וזהו מעגל קסמים שלא נגמר. הגיע הזמן להפסיק לחשוב מה אחרים חושבים עלינו ולהתחיל להתמקד יותר בעצמנו.

מה אחרים יחשבו עליי? הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב לאותן מחשבות שצצות להן במוחנו. הן נמצאות אי שם בתת המודע שלנו. הן באות, אפילו לשבריר של שנייה ולרוב הן חולפות להן בן רגע. או יותר נכון אנחנו חושבים שכך הדבר.

עד כמה ישימו אליי לב כשאני מתלבש מהודר או קצת שונה?
מה יחשבו עליי אם אהיה מצטיין הכיתה או לחילופין אם אכשל ולא אצליח כמו כולם?
מה יקרה אם אני אעלה תמונה שלי בלי חולצה לפייסבוק ואכתוב משהו שימשוך את העין?
כמה לייקים ותגובות אני אקבל?

הרבה מאתנו לא רוצים להודות שאכפת לנו מה שאחרים חושבים עלינו. אנחנו מפחדים להראות את חולשותינו כי אנו נתפס בעיניי אחרים כאנשים חלשים. האם זה אומר שלא אכפת לנו מה שאחרים חושבים עלינו? בסופו של דבר הכל מתקשר לנושא אחד שמלווה את כולנו מיום לידתנו, וזה נושא השייכות. כולנו רוצים להרגיש אהובים, מקובלים. לקבל תשומת לב, יחס אהבה. הרי זהו צוריך ביולוגי לא כך? וזה בסדר גמור.

עם זאת, מתי המחשבות הללו מתחילות לערער אותנו? כאשר הן לא מאוזנות. כאשר המחשבות הללו מתחילות לנהל אותנו במקום שאנחנו ננהל אותן. המחשבות הללו מתחילות לכרסם בנו, להעסיק אותנו ביום יום, גורמות לנו להתנהג ולהתנהל אחרת. אנחנו מתחילים להתנתק מעצמנו ומתחילים לעטות מסיכה ומגלמים דמות אחרת, אדם שפועל על פי רצונות הסביבה. שפועל בריצוי. בחוסר אותנטיות.

אכפת לנו יותר מידי מה שאחרים חושבים עלינו כי הביטחון העצמי שלנו לא יציב. אנחנו לפעמים חוששים שאם נהיה אותנטים, אנשים לא ירצו להיות בקרבתנו ואז נשאר לבד.

אנחנו נכנס למערכות יחסים עם גברים שלא מתאימים לנו, כל דחייה שנקבל כשאנחנו מתחילים עם מישהו, תערער אותנו. אנחנו נכנס למצב של שליטה כדי ליצור לעצמנו סביבה שצריכה אותנו. בסופו של יום, אנחנו חיים בצורה שהרגשת הביטחון שלנו מושתתת על הרצון לאהבה מהסביבה. ולפעמים אנו גם חושבים שהחברה, הקהילה או הסביבה מצפה מאתנו לענות על "הדרישות והחוקים" שהיא מציבה לנו, ואם לא מעמוד "בדרישות" הללו, אנחנו שוב נשאר לבד. וזהו הפחד שמתחיל לנהל אותנו. הפחד להישאר לבד. הפחד מדחייה.

מה זה אומר עליי?
חשוב לציין נקודה חשובה- מאחורי כל פחד מסתתרת לה אמונה מגבילה כלשהי. אמונה מגבילה על עצמנו. שאנחנו לא מספיק טובים או לא מספיק שווים.

לדוגמא: אם בחור שאני יוצא איתו לא יוצר איתי קשר לאחר הדייט, אני אפרש זאת בכך שהוא לא רוצה אותי ולא רוצה בחברתי. אני ארגיש פגוע ומאוכזב וכדי לפתור את הדיסוננס שאני נמצא בו אני אומר לעצמי: "יותר טוב ככה. בכל מקרה הבנתי שהוא לא בשבילי". כך אני פותר את הדיסוננס מפגיעה שלא התרחשה בכלל. הרבה פעמים אנחנו נגיב בהאשמות ותוקפנות כלפי הצד השני עד שבסופו של דבר הם באמת ידחו אותנו וכך אצדיק את האמונה המגבילה שלי שאני לא שווה מספיק.

ז"א כשאנחנו עסוקים ב"מה אחרים יחשבו עלינו" אלו בעצם סיפורים שאנחנו ממצאים בגלל שהביקורת האמיתית היא הביקורת שאנו נותנים לעצמנו. "אם אני לא שרירי או חטוב מספיק, אז אולי אני לא מספיק שווה", "מי בכלל ירצה אותי?"

הדעה שלנו על עצמנו היא בדרך כלל פחות טובה ממה שאחרים חושבים עלינו. לכן ניתן לומר שאנו אלה שיוצרים את הפחדים הללו, את המחשבות הללו ומונעים מאתנו להתקדם הלאה בחיינו. הרי הכי נוח וקל להשליך את הפחדים שלנו על אחרים כדי לסגור את הדיסוננס שאנחנו נמצאים בו. אנחנו מסירים מעצמנו אחריות, מעדיפים להאשים את הסביבה מאשר להודות בטעויות שלנו, באי נוחות שאנו נמצאים או להודות בפחדים ובמחשבות שמשאירות אותנו במקום.

איך משתחררים מהמחשבות הללו?
1. עלינו להבין שאם מישהו אומר עלינו משהו, זה מגיע מנקודת מבט שלו על החיים. מהתפיסת עולם שלו. ללא קשר אלינו בשום צורה. כל אחד חי את חייו לפי תפיסתו ואמונתו. כך גם אנחנו.

2. עלינו לעשות הפרדה בין מה שאחרים חושבים עלינו לבין מה שאני חושב ואומר על עצמי. אם התחלתי עם מישהו והוא דוחה אותי, זה לא אומר עליי שום דבר. גם אנחנו מסרבים לפעמים לגברים אחרים שמתחילים איתנו. וזה בסדר גמור. אם אנחנו מרגישים שהביטחון העצמי שלנו לא מספיק גבוה, עלינו לטפל בזה. ללכת לטיפול. לאימון ולעבור תהליך לפיתוח ביטחון עצמי.

3. אנחנו חיים פעם אחת, והאמת, החיים קצרים מדי בשביל שנבזבז את הזמן שלנו על מה שאחרים חושבים עלינו. במקום זה, נצלו את הזמן לחשוב מה יכול לקדם אתכם, איך אתם חותרים להגשמת המטרות שלהם בחיים. זה הרבה יותר מעצים, מהנה ורק אתם תרוויחו מכך.

4. אנחנו לא יכולים לגרום לכולם לאהוב אותנו, הרי זה זה לא הגיוני נכון? כמו שאנחנו לא צריכים לאהוב את כולם. לכן, תמיד יהיו לאנשים אחרים דעות שנות עלינו וכך גם הפוך. ברגע שנתמקד יותר בעצמנו, בהתפתחות שלנו, נפרגן ונוקיר את עצמנו, נתפקס על העשייה שלנו, נעלה את האנרגיה, את המוטיבציה והביטחון העצמי שלנו, נאהב את עצמנו יותר…החיים שלנו יהיו הרבה יותר מאושרים. ומי לא רוצה להיות מאושר בחיים? וכל האנשים האחרים…הם כבר יסתדרו. תסמכו עליי.

הכותב הוא מאמן לפיתוח ביטחון עצמי לקהילה הגאה ומרצה לאימון