fbpx

מגזיני פיתוח הגוף ששינו את תפיסת האירוטיקה הגברית

מאז הופיעו לראשונה בסוף המאה ה-19 ועד למהדורות המחודשות שיוצאות היום, הפכו מגזיני "Physique" ממגזינים לקידום תרבות פיתוח הגוף לכלי לקידום צילום שנוי במחלוקת ולמלחמה בצנזורה | קורבין קרייבל, עורך בכיר של המגזין "Physique Pictorial" מסביר כיצד סייעו המגזינים לשבירת הטאבו בכל הנוגע למיניות גברית ולהומוסקסואליות
Bob Mizer Foundation7
Sam Hunter & Stephan Keith photographed by Bob Mizer circa 1953

אנייה שטה לה בים. זוג גברים צעירים לבושים בספק תחתונים ספק שורטים. האחד שם את ידו על השני ומחייך למצלמה, בעוד חברו מסתכל אל האופק. שניהם נראים כמלחים צעירים. זו אינה הזמנה לאפטר גאווה, אלא בסה”כ תיאור של תמונת השער של מגזין “Trim” לחודש פברואר 1964.

מגזין “Trim”, לצד מגזינים שונים, היה חלק מן קבוצת מגזינים המכונים “מגזיני Physique” (“מבנה גוף”) או “Beefcake” (כינוי לסוג של צילום בו נראה גוף גברי, גדול ושרירי), שהיו ידועים בפופולריותם בעשורים הראשונים של המאה ה-20. כל מגזין הכיל בתוכו עשרות תמונות של גברים צעירים, שריריים ומושכים בפוזות אתלטיות, ובהמשך גם ארוטיות, בבגדים מינימליים בלבד.

קבוצת מגזיני “Physique” החלה את דרכה עם תום המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אחד מן הגורמים להקמת קבוצה זו היה התנועה החברתית “Physical Culture” (“תרבות פיתוח הגוף”), אשר הוקמה ממניעים בריאותיים במהלך המאה ה-19, ופעלה ברחבי גרמניה, בריטניה וארצות הברית כשהיא מפנה זרקור אל פיתוח הגוף בעזרת אימוני כח כמו הרמת משקולות. מהפכה זו הובילה שינוי במדיניות כלפי ספורט, כאשר החינוך הגופני (“PE- Physical Education”) החל לזרום ברחבי הקמפוסים, ואף הוקמו אולמות שהוקדשו לשיעורי ספורט (Gymnasium).

עם צבירת הפופולריות בקרב תנועה זו, הגיח “Physique” במטרה ליצור מגזין חדש שיעסוק בתרבות אשר הלכה והתפתחה בזריזות, וכך לראשונה בשנת 1898 הוצגו זוג מגזינים בשפה האנגלית בעולם, כשכל ההבדל ביניהם הוא שהן עסקו בתרבויות גוף שונות. הראשון עסק בתרבות הגוף של יוג’ן סנדו (יהודי גרמני אשר עסק בפיתוח הגוף ולקח חלק עיקרי בהקמת תרבות פיתוח הגוף וטיפוחה), והשני עסק בתרבות של ברנר מקפאדן (אמריקאי אשר היה אושיית תרבות גוף, והאמין בשילוב בין פיתוח הגוף לבין תזונה ושמירה על הבריאות והטיף רבות על כך).

Trim, Feb 1964

Trim, June 1962 / Credit: Worthpoint

Iron Man, August 1989 / Credit: Cover Browse

תשוקה גברית במקום גבריות שרירית מסורתית

ככל שעברו השנים, הבעת הסקרנות בקרב הציבור אודות תרבות פיתוח הגוף הלכה וגברה, ובמהלך שני העשורים הראשונים של המאה ה-20, הרבה אנשים ונשים החלו להביע עניין רב בגופים אתלטיים ושריריים, וסקרנות זו אף נהייתה נחלתם של רבים מסביב לעולם. זאת, לצד הקמתם של מגזינים חדשים אשר מטרתם הראשית הייתה להציג תצלומים וטקסטים בנושא, והתעניינותם של מגזינים קיימים בתצלומים שבהם נראים גופים חסונים אשר החלו, אט-אט, לתפוס נתח רב בקרבם.

במקביל להתעסקות בפיתוח הגוף, ניתן לייחס ל”Physique” את החירות המינית בקרב גברים אשר הלכה וגברה, ואת ההתעסקות המסיבית בגופים של גברים כשהם עירומים למחצה, שלא הייתה דבר ידוע ומקובל בשנים הראשונות של המאה ה-20.

אחת הדמויות שתרמה לשינוי הזה היא בוב מייזר. מייזר, צלם ויוצר סרטים אמריקאי, היה ידוע בפריצות הדרך שלו בהצגת ארוטיות-גברית בעבודותיו שפורסמו במהלך המאה ה-20. על אף שתמונתו הראשונה של מייזר פורסמה בשנת 1942, כמעט 50 שנה מצאת המגזינים הראשונים של “Physique”, שמורות לו זכויות רבות בכל הנוגע למיניות וארוטיות גברית, בין היתר, בשל הליכתו כנגד ציפיות החברה והקמת אימפריית תמונות וסרטונים שהציגו מיניות וארוטיות גברית שאיננה מתביישת.

מייזר הקים, בין היתר, את הסטודיו “Athletic Model Guild” שעסק בתמונות Physique בדצמבר 1945, שלושה חודשים בלבד מסיום מלחמת העולם השנייה, וזמן קצר לאחר מכן הוציא לאור את הגיליון הראשון של המגזין “Physique Pictroial”, כשכל גיליון מכיל בתוכו תמונות שצולמו בידי מייזר לצד איורים, אליהן נלווה טקסט המתאר את הנחזה.

ניתן לומר כי למייזר יש זכויות רבות בשל היותו פורץ דרך. הוא הקים אימפריה שכולה עסקה בארוטיקה גברית, ניפץ טאבואים שהיו טמועים בחברה, ובמילים אחרות בנה את הקרקע לגבריות החדשה בזכות עמידתו האיתנה ובזכות חוסר התקפלותו מול החברה. המגזין “Physique Pictorial” המשיך לפעול עד שנת 1990, שנתיים לפני מותו של מייזר. אך קרן חדשה הקרויה “Bob Mizer Foundation” החזירה אותו לאוויר, ומשנת 2017, יוצא מדי רבעון גיליון חדש המאגד בתוכו תמונות שצולמו על ידי מייזר.

קבלת מגזין בדואר הייתה עלולה להסתיים במעצר

על אף שבעשורים הראשונים קהל היעד שהוגדר למגזין היה די רחב וחוצה מגדרים, מדינות ותרבויות, במרוצת השנים החלה התפלגות בקרב המגזינים בעקבות נטיית המגזין אל הקהל ההומוסקסואלי. בעשור השני של המאה ה-20 הביקוש למגזין נסק והיה מוצלח דיו בכדי לגייס צלמים שיקדישו את זמנם לצילום תמונות Physique בלבד.

במקביל לכך, התפתחה לה תת-תרבות חדשה אשר עסקה בגברים הומוסקסואלים החיים בסתירה עצמית. מחד, משיכתם החד מינית ומאידך חוסר רצונם להודות בכך על מנת שלא יוגדרו כהומוסקסואלים. תת-התרבות הזו נקראה “Crypto-Gay” (“הומוסקסואלים-סודיים”), ובמהלך תקופה זו, צלמי Physique הומוסקסואלים גויסו לטובת טיפוח תת-התרבות, עד תומה בשנות ה-30.

למרות השנים הבודדות שבמהלכן תת-התרבות הנ”ל נכחה, היא יצרה שינוי בסוג הקהל שהחל לצרוך אותו. אם עד אותן שנים קהל היעד לא היה ברור, במהלך השנים בהן צמחה תת-התרבות, הקהל העיקרי אשר צרך את המגזין היה גברים הומוסקסואליים. ניתן לטעון כי במהלך השנים שבהם “Physique” התקיים, טרם עליית תת-התרבות, גברים רבים שצולמו היו הטרוסקסואלים ולכן שיוך המגזין לקבוצה מסוימת היה ספק מיותר ספק חסר בסיס לכאורה.

עוד בנושא:  מנטע ועד כריסטינה - כל מה שמחכה לכם באירועי יורו פרייד במלטה

במהלך שנות ה-50, כאשר מגזינים חדשים של “Physique” (כדוגמת מגזינו של בוב מייזר, “Physique Pictorial”) הוגדרו לקהל ההומוסקסואלי, מגזינים שונים, אשר נפתחו טרם שנות ה-50, החלו להתנגד ל”החדרת תכנים הומוסקסואלים במגזינים”, כשביניהם המגזין “Iron Man” אשר קרא ל”ניקוי האלמנטים ההומוסקסואלים במגזינים אשר חדרו במהלך השנים”, ולצידו המגזין “Strength & Health” אשר החל בקמפיין מערכתי שהזהיר מפני “מגזיני טראש”. מאותו רגע, החלו להיווצר שני מחנות, כשהראשון מתנגד לתכנים ההומוסקסואלים בשל הטענה כי תכליתם של המגזינים היא לקדם חיים בריאים ושיפור הכושר הגופני בלבד, והשני, אשר מקדם את אותן אידאות של המחנה הראשון, אך במקביל מוסיף אלמנטים מיניים לתמונותיו המוצגות במגזין.

Stan Girgosian photograph by Bob Mizer circa 1950

John Jolcin photographed by Bob Mizer circa 1956

“הוצאות כמו “Physique Pictorial” העניקו לנו, בין היתר, תמונות של תשוקה גברית ולא רק של גבריות שרירית מסורתית (Traditional Masculinity)”. מסביר קורבין קרייבל, עורך בכיר של המגזין “Physique Pictorial” בקרן של בוב מיזר, בשיחה עם WDG. קרייבל מוסיף, כי “גם כיום המגזינים הללו עדיין נחשבים לחפצים יקרים”.

האם למגזיני “Physique” הייתה השפעה על המהפכה של הקהילה הגאה, וכיצד?
“הוצאות המגזין הגברי “Physique” מראה לנו לא רק את הסיוע שלו בקבלת הקהילה הגאה, אלא עוד כמה עבודה צריכה להיעשות. באמצע המאה ה-20, כשהוצאת המגזין “Physique” הייתה עדיין בחיתוליה, אף קבלת מגזין אחד בדואר הייתה יכולה להוות סכנה שעלולה להסתיים במעצר בידי הרשויות המקומיות. שירות הדואר האמריקאי עבד בשיתוף פעולה הדוק עם רשויות החוק על מנת למנוע את שליחת המגזין באמצעות הדואר ובמקביל לנסות ולזהות את האנשים שהיו אמורים לקבל את המגזין בדואר. דבר זה עלול היה להוביל לקבלת קנס כספי ואף למאסר”.

עם זאת, גם כיום קרבל טרם חושב שהמהפך הסתיים. “כיום, צלמי Physique ואמנים אחרים יכולים לשתף את העבודות שלהם ברחבי העולם בעזרת הרשתות החברתיות, אך האלגוריתמים של הרשתות החברתיות מצנזרות, לא אחת, עבודות של אותם אמנים וצלמים. גם כיום אנו רואים באלגוריתמים אתגר ואנו ממשיכים להילחם בצנזורה במרחב הוירטואלי”.

כיצד אתה יכול להסביר את האוקסימורון שהחל עם תחילת שנות ה-50, כשחלק מן המגזינים התנגדו לסמל ההומואי “שהחל” להופיע במגזינים באופן מובהק יותר, לכאורה?
“בין שנות ה-40 לשנות ה-50, מדיום חדש של הוצאות Physique הוליד שני סוגים של מו”לים. הראשון מביניהם היה אלו שרצו שהמגזינים יעסקו בנושא של כושר מן הפן הבריאותי של חיים בריאים ובריאות תקינה בלבד, ובכך הדוגמנים אשר הופיעו במגזין היו מיועדים להוות מעין מדריכים לקורא לשיפור הכושר הגופני שלו (ולאחר מכן גם בחיים בריאים), בעוד שהסוג השני, כאשר גם הוא תמך וקידם חיים בריאים מן הפן הבריאותי, אך הדוגמנים אשר הופיעו במגזין נתנו מעין ‘קריצה’ לקוראיו ההומוסקסואלים בהצגת מודלים אשר מושכים פיזית ומינית, כשהייתה לכך כוונת תחילה. כשקבוצת המו”לים הראשונה גילתה זאת, היא החלה לבקר בגלוי את המיניות החשופה של הדוגמנים ואמרה כי דבר זה מטשטש את המטרות שהם מנסים להשיג. הם ראו את הצגת הדוגמנים כגברים אשר מושכים מינית את הגברים ההומואים כדבר אשר הורס את המרדף אחר החיים הבריאים.”

Jim Fletcher & Wally Harley photographed by Bob Mizer circa 1961

Guy Michols and Gary Jenkins ca 1966 by Bob Mizer

האם אתה חושב שמגזיני Physique עדיין רלוונטיים בימינו?
“מגזיני וצלמי Physique מציגים לנו מספר סטנדרטים של יופי גברי לאורך עשורים שונים. צלמי Physique כיום, הפועלים ברשתות החברתיות, הם עדות לפופולריות של המגזין, והידיעה שבוב מיצר ובני דורו סללו את הדרך הזו שכיום צלמי Physique יכולים לשתף את עבודתם ברחבי המרשתת היא מרגשת. עם זאת, עדיין מוטלת עלינו החובה להישאר על המשמר מפני כל ניסיון צנזורה בין אם על ידי אמנים אחרים, ארגונים או אפילו בוטים מקוונים, המאיימים על הפצת האומנות”.

על אף ההסתייגות בקרב חלק ממגזיני “Physique” הישנים מההגדרה לקהל ההומוסקסואלי, אין צל של ספק כי גם הם תרמו לשינוי שחל בכל הנוגע לארוטיקה גברית. הם החלו להכין את הקרקע, כשבהמשך הצטרף בוב מיצר ומגזינים כדוגמת “Physique Pictorial” וסללו את הדרך לצלמי Physique הפועלים עד היום.

מגזיני “Physique” סייעו רבות בשבירת הטאבו בכל הנוגע למיניות גברית וגם להומוסקסואליות. תמונות רבות שהציגו גברים בעירום מלא התפרסו על גבי כריכות המגזינים ונתנו לגיטימציה לגוף הגברי בזכות העמידה האיתנה והרצון לחולל שינוי, ועל אף שגם כיום אנו עדים לא אחת לגבריות רעילה השוררת בשטח המחיה שלנו, חובה להמשיך את המסע בשחרור המיניות הגברית ובמיגור הגבריות הרעילה, השוביניסטית והפרימיטיבית.

רוצה לקרוא עוד?

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הפאנסקסואליות הפוליאמורים הלהט"ב

Copyright 2024 © All rights Reserved

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן