מאחורי כל אמירה להט”בפובית נמצאת משפחה גאה

בימים האחרונים נדמה כי הצורך בחשיפה והרצון לקבל במה תקשורתית מביא יותר ויותר נבחרי ציבור ומועמדים לכנסת להתבטא נגד להט”ב בכלל ומשפחות גאות בפרט.

בשבוע שעבר נחשפנו לאמירותיו של ד”ר שלמה קרעי, שנבחר למקום ה-27 ברשימת הליכוד לכנסת, נגד מצעדי הגאווה ולגיטימיות התא המשפחתי הגאה.

בראיון לרדיו דרום, אמר קרעי כי לדעתו מצעדי הגאווה הם דבר פסול לגמרי. “זה משהו שהוא נגד הטבע”, אמר, “זה בא כביכול לתת לגיטימציה למשהו שהוא בניגוד לתא המשפחתי הטבעי. כל אדם יכול לעשות את מה שהוא רוצה, יש לו זכות בחירה. אבל לבוא ולעשות את זה קבל עם ועדה בצורה כזאת, אני לא חושב שזה ראוי”. כשנשאל על תגובה אפשרית של כלי התקשורת ביחס לדברים, ענה: “זה בסדר גמור, אני מוכן להיות באור הזרקורים”.

אך בניגוד למקרים דומים בעבר, הפעם התגובות הגיעו לא רק מכיוון התקשורת, אלא גם ממקורביו של קרעי במפלגת הליכוד עצמה וגם מבני משפחתו. ליאור טוכפלד, בן דודתו של קרעי והומו מחוץ לארון, נחשף לדבריו של בן דודו כשלינק לראיון שותף בקבוצת ווטסאפ של פעילות בקהילה הגאה, בה חברה אימו.

“קיבלנו את הראיון מקבוצת ווטסאפ של פעילות בקהילה הגאה שאמא שלי חברה בה”, סיפר ליאור, “זה צרם לי מאד והתלבטתי אם להגיב או לא להגיב, ואז אמרתי לאמא שלי: “תגידי לחברים שלך בקבוצה שזה אחיין שלך ונראה מה יהיו התגובות”. משם זה התגלגל ותוך 5 דקות פנו אלינו מהעיתונים וביקשו תגובה”.

למה לדעתך שלמה בחר להתבטא בנושא?
“בכנות אני חושב שהתקילו אותו בשאלה הזו. זה היה במסגרת ראיון רדיו שבמהלכו הוא נשאל מה דעתו על מצעדי גאווה. לא שאלו אותו מה הוא חושב על להט”ב או על משפחות גאות. הוא השיב שבעיניו זה דבר פסול והמשיך להתבטא. יכול להיות שמי שראיין אותו רצה את האייטם הזה ואת הבאזז הזה, והוא השיג אותו”.

ובכל זאת הוא בחר להגיד את הדברים. זה גורם לך לכעוס עליו?
“אני לא כועס עליו בגלל הדעה שלו, אלא בגלל חוסר האחריות בה הוא נוהג כאיש ציבור שלמילים שלו יש משקל והשפעה. אני יכול לכבד את זה שבן אדם מחזיק בדעה, גם אם היא חשוכה וגם אם אני חושב הפוך לגמרי ממנו. אבל ברגע שאתה מדבר לקהל שלם של אנשים אתה צריך להבין את האחריות שיש לך ואת הכוח שיש למילים שלך, כאדם פרטי ובטח ובטח כנבחר ציבור.

הפריעה לי הצורה בה התבטא. אם הוא היה אומר שזה מנוגד להלכה, נוגד את צורת החיים שלו ואת הדרך בה הוא מאמין, הייתי מבין את זה. אבל ברגע שהוא אומר בצורה ברורה שזה נגד הטבע ושזה נותן לגיטימציה לתא משפחתי שהוא לא טבעי, זה חוסר אחריות, כי למילים יש כוח. תחשבו על ההרגשה של ילד בן 12 או 13 ששומע את זה, או בחור בישיבה, או אולי אפילו מישהו צעיר ומבולבל מהמשפחה שלנו, ששומע את המילים האלו ממישהו שקרוב אליו ולא יודע איך להתמודד עם זה”.

דברתם איתו על הנושא?
“לא דיברנו על הנושא, אבל שלמה יודע שגם אני וגם אחי הומואים ושאמא שלי פעילה בארגוני הקהילה, ואני מצפה ממנו שאם זו לא הייתה כוונתו או אם הדברים הוצאו מהקשרם, שיפנה אלי ויגיד לי. בשורה התחתונה אין לי שום דבר אישי נגדו, הוא המשפחה שלי, ואם צריך אני אתווכח איתו ואדע לעמוד על שלי. הבעיה היא שיש מצביעים להט”בים גם בליכוד. אני חושב שהתגובה שלנו היא לא נגדו אלא נגד התופעה של התבטאויות להט”בפוביות בוטות וחסרות אחריות. ילד צריך חינוך ואהבה וחלק מהחינוך זה לחנך גם לסבלנות ולקבלה של השונה. “ואהבת לרעך כמוך” זה משפט מהתנ”ך, לא מהספרים של החילונים”.

מה אפשר לעשות כדי להבהיר לנבחרי הציבור שלמילים שלהם יש השפעה?
“אני חושב שצריכה להיות תגובה הולמת. ברגע שנבחר ציבור אומר דברים כאלה הוא פוגע בי אישית ובלגיטימציה שלי להקים משפחה ובמקרה הזה צריך לתת מענה.

אמא שלי למשל, מתנדבת בתוכנית למניעת בריונות ברשת של מרכז הדיווח על שם ניר כ”ץ ז”ל של האגודה למען הלהט”ב. במסגרת ההתנדבות הם מאתרים אמירות להט”בפוביות ונותנים מענה ציבורי ולפעמים גם אישי, ובמידה ונתקלים במקרים של מצוקה, מדווחים על כך למי שצריך. בנוסף למענה הפרטני יש צורך במענה ציבורי. הארגונים, חברי כנסת, התא הגאה של הליכוד, כולם צריכים להגיב ולהבהיר שאמירות כאלו לא יעברו לסדר היום. גם חברי הסיעה שלו צריכים להגיב לו – אני לא צריך שאמיר אוחנה יצביע בעד חוקים להט”בים, אני צריך שאמיר אוחנה יגרום לזה שכל חברי המפלגה שלו יצביעו בעד. שיגרום לזה שראש הממשלה יוביל את המפלגה הזו לתמיכה ולא רק יבטיח ואז ישנה את דעתו.

לא שמעתי חבר כנסת או נבחר ציבור שמתבטא באופן כ”כ בוטה נגד מחללי שבת. הרי גם חילול שבת זה דבר נורא ואיום על פי ההלכה. לא שמעתי שמישהו אומר שלמחללי שבת אסור להקים משפחה כי הם יהוו דוגמא רעה לילדים שלהם. אני בטוח שאם היה יושב ח”כ אחר שמדבר ככה על הדת או על טקסים דתיים, זה היה יוצר הרבה רעש, אבל עלינו יותר קל להגיד דברים כאלה ולצאת מזה בזול”.

יצאתי מהארון בגיל 14 וזה הרגיש לי כמו גיל 30

ליאור בן ה-29 הוא בחור בטוח בעצמו. מאז שיצא מהארון בגיל 14 הוא יוצא מהארון בכל מסגרת, גם בקרב בני משפחתו המורחבת, בהם גם שלמה קרעי.

“אמא שלי מגיעה ממשפחה דתית מבאר שבע”, מספר ליאור, “שלמה הוא הבן של אח שלה, יחד עם עוד 16 אחים ואחיות, ואביו הוא רב המושב זמרת. אמא שלי חזרה בשאלה וגדלתי כחילוני במושב דתי. לאחר שיצאתי מהארון חלק מבני המשפחה נחשפו לזה דרך הפייסבוק וחלק דרך השמועות שהופצו במשפחה, והיום כבר כמעט כולם יודעים”.

היו התנגדויות?
“מישהו שנשוי לאחת מבנות הדוד שלי, הציג בפני אמא שלי את האופציה שאפשר “לתקן” את ה”בעיה” וכשהם נתקלים בזה בישיבות הם שולחים את הנערים לרבנים ולטיפולים כדי לפתור את “הבעיה”. אבל באופן אישי אף פעם לא הרגשתי שהמשפחה מצד אמא לא מקבלת אותי, זה פשוט היה נושא שלא מדברים עליו. זה גם לא יצר ניתוק בין בני המשפחה, ובמפגשים משפחתיים הנושא פשוט לא מדובר. אולי בגלל שבדרך כלל המפגשים שלנו הם בארועים או בחגים ויש המון אנשים אז תמיד אפשר להמנע מזה”.

הגעת פעם עם בן זוג לארוע?
“לא. אבל פשוט כי לא יצא. לא כי נמנעתי מזה”.

דבריו של קרעי החזירו את ליאור לתקופה בה הוא היה ילד שגדל בסביבה דתית ושמרנית, ובקשיים שהוא חווה מול עצמו לפני היציאה מהארון.

“שהבנתי שאני הומו זה הפחיד אותי מאד. זו הייתה מבחינתי הגזרה הכי נוראית בעולם. הייתי צעיר ומבולבל ונורא פחדתי לצאת מהארון. שיצאתי מהארון בגיל 14 זה הרגיש לי כמו גיל 30. בכיתה ז’ המחנכת שלי יזמה שיחה עם יועצת ביה”ס שהפנתה אותי לפסיכולוג, לו אמרתי שאני לא רוצה להיות הומו ואני מעדיף למות. כי זה מה שידעתי אז. ככה זה כשאתה גדל בקהילה שמחנכת גברים לגבריות והומו זה קללה, וחי במושב דתי שעד היום מרוסס בו גרפיטי על מקלט המושב בו כתוב “הומו”, סתם כי מישהו ריסס את זה ואף אחד לא טרח לחשוב שזה מטריד מספיק בשביל למחוק.

היום אני יודע להגיד בדיעבד שזכיתי במשפחה מקבלת. אבל אז לא ידעתי את זה. למזלי מחנכת בית הספר קלטה שמשהו לא בסדר ופנתה להורים והתחלתי טיפול פסיכולוגי שגרם לי להבין שאין בי שום דבר שהוא ‘לא בסדר’. וכשנכנסתי לאיגי בגיל 15 הכרתי את החבר הראשון שלי. אני לא רוצה להגזים בדרמטיות אבל זו הסיבה שאני פה היום. אבל מי שאין לו את הכלים ואת הקהילה התומכת או את האנשים הקרובים שידעו לזהות את זה, יכול להגיע למקומות שאנחנו לא רוצים שיגיע, ואפילו עד לשנאה עצמית ואבדנות. נערים מבולבלים ששומעים את זה בחדשות. או נער שיושב בישיבה ושומע ששלמה קרעי אמר שזה נגד הטבע, אני לא בטוח שיש להם מישהו שיוכל לעזור להם”.

אתה חושב ששיחה איתך תצליח לשנות את דעתו?
“אני לא יודע אם זה יצור שינוי באופן מיידי. אבל אני יודע שהמון אנטגוניזם מגיע דווקא מהצד שלא מכיר את זה וזה נראה לו מוזר. נתקלתי בזה הרבה בזמן שירותי הצבאי כלוחם בתותחנים. כלוחם מחוץ לארון אנשים התחילו לפנות אלי ולהעלות את הנושא. חלק בצורה של הומור שהוא לא תיקני ולא בסדר אבל זו הייתה הדרך שלהם להתמודד עם זה, וחלק באו לנהל איתי שיחות, במקום לתקוף חזרה ולהתעצבן דווקא נוצר שיח. והיום האנשים האלה הם חברים שלי, שמבינים את המאבק ואפילו באים למצעדים. אז אני יכול להבין שבן אדם שמגיע ממקום מסוים והנושא זר לו מוצא בזה משהו מפחיד או מאיים.

איך אתה מדמיין את השיחה הבאה שלך איתו?
“אני לא יודע אם אני אשב עם שלמה בזמן הקרוב ואם יהיה שיח על זה אני מקווה שכן. אבל חשוב הוא שגם אם משהו נוגד את הדעות שלך ואת מה שגדלת עליו. אתה צריך להבין שאתה חי בעולם מגוון, ושבסופו של דבר ואתה חייב לקבל את העובדה שיש אנשים שהם שונים ממך. אני מקווה שדרך שיח ודרך הדברות כן יווצר שינוי.  יש המון התקדמות מאז שאני הייתי נער ונעשתה דרך ארוכה עד עכשיו. אז בואו לא נחזור אחורה”.