לואיז גרין, צלמת, עורכת ומפיקה אקטיביסטית
עם מי היית יושבת לדרינק, איזה ואיפה?
ג׳וליה רוברטס – ג׳ין וטוניק – באחוזה שלה
שניהם מאבקים לשיווין. חבל שהמאבק של נשים לשוויון קיים גם בתוך הקהילה והוא לא מובן מאליו.
אני חושבת שהמפנה הראשון היה כשהתחלתי להתנדב בוועד למלחמה באידס לפני 8 שנים, התנדבתי כיועצת לנבדקים לתקופה של כמעט חמש שנים. בתקופה הזו נחשפתי יותר לגברים שבקהילה ותוך כדי הבנתי עד כמה יש פער גדול בין איך שהם תופסים אותנו הנשים וכמה זה מעוות שזה מוזר להן שאנחנו יכולות להיות חברות שלהם. תוך כדי ההתנדבות שלי שם, אני ומאיה יעקובסון שהיתה בת הזוג שלי באותה תקופה הכרנו את רותם אקס והקמנו יחד איתו את ליין ה- A.D.D שהיה הליין הראשון בארץ שאיכלס בתוכו לסביות והומואים באותה כמות. זה היה ליין חלוצי שלא התנצל על כמות הלסביות או ההומואים בו ופשוט היה ליין שכולו על טהרת קבלת האחר והאחרת. היתה תחושה של שינוי באוויר.
אני חושבת שהפקת המשאית במצעד הגאווה של ליין ה-A.D.D שהייתי מפיקה שותפה שלו יחד עם רותם ומאיה, העובדה שזו היתה המשאית הראשונה שעליה היו חצי לסביות וחצי הומואים בנוסף לכך, הם היו לבושים ולא פרובוקטיביים (לפחות חצי מהזמן). אני חושבת שהמשאית נתנה מבט שונה על הקהילה, צד לא מוחצן – אותו צד שמבקרים את הקהילה שנה אחרי שנה במצעד ״אבל למה אתם חייבים להראות את התחת שלכם?״ אז אנחנו לא הראנו את התחת שלנו – וגם לא הראו אותנו בשום מקום. מקווה שככל שיעברו השנים יופיעו יותר משאיות מהסוג הזה ונחזור לצעוד כמו שפעם צעדו, לשיוויון אמיתי, גם כלפי חוץ ויותר חשוב בעייני גם בתוך הקהילה.
לישון.
באופן כללי מקווה שככל שיעברו השנים הצעידות יחזרו להיות צעידות למען מטרה ולא לשם הפרובוקציה.
כנות. גם אם היא פוגעת.
מה מחזק אותך?
כנות. גם אם היא פוגעת.
