בשנים האחרונות הולך וגובר השיח על תופעת ה”כמסקס” בקרב הקהילה הגאה – המתייחסת לקיום יחסי מין תחת השפעה ושימוש בסמים מעוררי חשק מיני.
התופעה, שהחלה באנגליה שם נטבע השם “כמסקס” (בארה”ב היא קרויה PNP-Party and Play), הגיעה גם לישראל ואל חברי הקהילה הגאה. ארגוני הבריאות הגאים בישראל מיהרו להתייחס לתופעה – המרפאות הגאות ערכו כנסים בנושא, והוועד למלחמה באיידס פתח קבוצת תמיכה ייעודית.
כל הגופים המעורבים בהסברה ומניעה בקרב הקהילה הגאה בחרו לנקוט בשיטת מזעור הנזקים, מתוך ההבנה כי שיטות ההפחדה אינן מסייעות לצמצום התופעה.
במסגרת סדרת ראיונות שעורך המרכז הישראלי להתמכרויות, בחר המרכז להתייחס לתופעת הכמסקס בקרב הקהילה הגאה, ולקיים ראיון משודר עם ד”ר רועי צוקר, מומחה ברפואה פנימית ומחלות זיהומיות, עוסק ברפואת להט”ב, מזכיר החברה לרפואת להט”ב של הר”י, ושותף במרפאת גן מאיר של שירותי בריאות כללית, שיעסוק במצבים בהם אנו עלולים למצוא את עצמנו וכיצד להמנע מהם או כיצד לנהוג בהם.
מטרת הראיון, שיערך בזום ביום חמישי הקרוב בשעה 13:15 וניתן להרשם אליו בלינק הזה, היא להעלות את המודעות לתופעה הן בקרב חברי הקהילה הגאה והן בקרב אנשי המקצוע השונים.
המרכז הישראלי להתמכרויות הוקם במטרה לקדם את המניעה והטיפול בהתמכרויות ברמה הלאומית. למרכז חמישה תחומי עיסוק מרכזיים –פרויקט מניעה לאומי, מסלולי הכשרה למטפלים שמתמחים בטיפול בהתמכרויות, מרפאה ציבורית, אגף מחקר ואגף מדיניות.
הראיון יתקיים ב-ZOOM ביום חמישי 11.6.2020 בשעה 13:30. להרשמה לחצו כאן
הבסיס האידיאולוגי והטיפולי של המרכז הישראלי להתמכרויות הוא מזעור נזקים.
פרופ׳ שאולי לב-רן, מייסד שותף ומנהל אקדמי של המרכז הישראלי להתמכרויות, מסביר: “אדם שמגיע אלינו לטיפול לא נדרש להתחייב להתנזרות מוחלטת מחומרים, אלא אנחנו עובדים איתו על איך למזער את הסיכונים. גם אם הוא מחליט להמשיך להשתמש – איך הוא ממזער לדוגמא את הסיכוי להדבק ב-HIV, או מקטין את סיכוי שתהיה לו איזו שהיא טראומה נפשית כי הוא לא נכנס לסיטואציה הזו בהסכמה. אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהתנסויות יהיו הרבה, גם שימוש יהיה לא מעט. המטרה היא להפחית ולצמצם את השימוש לרעה ולמנוע את ההתמכרות”.
מה ההבדל בין התנסות, שימוש, שימוש מזיק והתמכרות?
“רוב האנשים מתנסים בכל מיני דברים במהלך החיים, יש גם לא מעט אנשים שמשתמשים באופן ספורדי בכל מיני דברים. אך רוב הנזקים מתרחשים באחד משני מצבים: הראשון, כאשר השימוש נעשה לאורך זמן, לדוגמא במצבי מצוקה או סטרס מתמשכים כמעין ניסיון של האדם לטפל בעצמו באמצעות חומרים או התנהגויות ממכרות. השני, כאשר השימוש נעשה בסיטואציות סיכון, כמו נהיגה או במין לא מוגן”.
פרופ’ לב-רן | צילום: אלה פאוסט
מתי שימוש הופך להיות מזיק?
“אפשרות אחת היא תלוית סיטואציה – אם למשל אני לא שותה הרבה אלכוהול, אבל כשאני שותה אני נוהג, אז אני עושה שימוש מזיק, כי הסיטואציה עצמה טומנת בחובה את הסכנה.
האופציה השנייה היא כשאני בעצמי סובל ממצוק גדולה, ואני משתמש כדי להרגיע את המצוקה, ואז הסיכוי שלי לפתח התמכרות הוא הרבה יותר גבוה.
אנחנו פחות עוסקים בלמנוע את ההתנסויות או עצם השימושים אלא לצמצם את השימושים המזיקים בסיטואציות המזיקות, ואת המצבים בהם אדם משתמש כדי לנסות לשפר את מצבו הרגשי, כי זו מתכונת לפתח התמכרות”.
עד כמה גישת מזעור הנזקים מקובלת בעולם?
“כל הניסיונות בעולם למנוע שימוש באמצעים של הפחדה או התעלמות נכשלו כישלון חרוץ. ונעשו ניסיונות רבים – משנת 1982 בארה”ב ועד עכשיו, כבר 30 שנה יש ניסיונות לומר לאנשים – “אל תשתמשו בכלום”, ולמרות זאת אנו רואים שתדירות השימוש בעולם רק הולכת ועולה, ולכן צריך להפוך את המסרים למורכבים יותר.
אנחנו עדיין אומרים שהדרך הכי טובה להמנע מנזק היא לא לגעת – אבל במקביל אנחנו גם אומרים – אם אתה נוגע, חשוב שתדע במה אתה נוגע.
אנשים שמשתמשים בכמסקס הם לרוב אנשים שנוטלים סיכונים. להגיד להם לא לעשות משהו זה לפספס הזדמנות לחינוך. רוב המחקרים מראים כי למרות מיליארדי הדולרים שמושקעים בהסברה, השכיחות בשימוש בסמים הולכת ועולה וגם מנות היתר והנזקים הולכים ועולים.
אם אין שיח פתוח אנשים לא מבדילים בין החומרים השונים, ולא יודעים במה הם נוגעים. הרבה אנשים לא מבדילים בין גראס, MDMA, קטמין אן HGHB, וחושבים – אם כבר נגעתי באחד, אני כבר יכול לגעת בכולם. כשאתה מקיים שיח פתוח בנושא אתה יכול להסביר לאנשים מה ההבדל בין החומרים השונים, מה יותר מסוכן ממה ואיזה חומרים אסור לערבב.
התופעה הולכת ונהיית יותר ויותר נפוצה, ובסופו של דבר מניעה, איתור וטיפול הם הסוד. באמצעות תכניות מניעה אפשר לעזור לאנשים להרגיש נוח יותר והם פחות ידרשו למעשים קיצונים כדי להשיג איזה שהוא ריגוש או רווחה נפשית. בשלב השני איתור הוא משמעותי ולכן אנחנו מלמדים אנשי מקצוע מה לשאול, והשלב השלישי הוא טיפול – כשבמסגרת השלב הזה המטרה היא כמה שיותר למזער נזקים. הדרך היעילה ביותר היא התנזרות משימוש בסמים, אבל יש עוד דרכים נוספות בדרך”.
על אילו נושאים תשוחחו בראיון עם ד”ר רועי צוקר?
“ננסה להבין מה זה כמסקס, לאילו חומרים מתייחסים כשמשתמשים בביטוי הזה, מהן הסכנות הממשיות ומהם הנזקים הישירים והנלווים, כמו הדבקה ב-HIV או גם נזקים נפשיים, ננסה להבין למה התופעה נפוצה בעיקר בקהילה הגאה ובעיקר בקרב הומואים.
בנוסף נסביר על ההתערבויות שאפשר לעשות בשטח – כמו מה קורה במרפאה בגן מאיר, נשוחח על פעילויות ההסברה והמניעה שנעשות בקרב הקהילה ונציג את המקומות בהם ניתן לקבל טיפול.
מטרה נוספת שלנו היא שאנשי מקצוע יכירו את התופעה. הרבה מהאנשים המשתמשים בכמסקס, נמצאים בטיפול כלשהוא, בין אם זה פסיכותרפיה או טיפול פסיכולוגי, אבל המטפלים לא מתעסקים בנושא ולא שואלים עליו.
אם לדוגמא אני חוזר מאיזה אירוע בסופ”ש ומספר למטפלת שלי שאני לא זוכר הרבה, אם היא לא מודעת לנושא ולא מבינה בנושא, לא מבחינה בין החומרים ולא מבינה בהשפעות ומה זה אולי עשה או לא עשה לי, היא לא תדע מה לשאול. ואז יש סיכוי גדול שהא גם לא תתעניין בפרטים אלא פשוט תכניס את זה לסל גדול של חוויות בעייתיות, שזה לא אפקטיבי במיוחד.
המודעות לתופעה הולכת וגוברת במקומות רבים בעולם, ובכלל זה בישראל. אנשי מקצוע רבים נתקלים בתוצאות הכמסקס בעבודתם – צוותים בחדרי מיון, מומחים למחלות זיהומיות, מומחים בבריאות הנפש ובהתמכרויות ועוד. הסיכונים שבכמסקס כוללים בין היתר מחלות מין מדבקות כמו גם טראומות נפשיות, ונדרשת גישה לא-שיפוטית על מנת לגייס את אלו העוסקים בכך למניעה וטיפול, על מנת למזער את הנזקים הכרוכים בהתנהגות זו”.
הראיון יתקיים ב-ZOOM ביום חמישי 11.6.2020 בשעה 13:30. להרשמה לחצו כאן
תגובה אחת
אשמח לקישור זום