גילי בסון יוצאת לפאב ומרגישה כמו תיירת – נהנית מהאנונימיות אבל גם מתגעגעת להרגיש כוכבת בשטח המוכר שלה
כבר מרגישה יותר טוב… השתלים התיישבו במקום שיועד להם, הנפיחות בחזה ירדה לה ופגו הכאבים.
סימנים טובים והזדמנות לממש את ההבטחה של הערפד שלקח אותי לדאנג’ן. אחרי הפעם ההיא הוא סיכם ואמר שייקח אותי למקום רגיל, שנצא למסיבה שלא קשורה בעולם הפטיש או דורשת לבוש מיוחד.
סמס ממנו שאל לשלומי ואם אני יכולה לצאת.
“יהיה קצת קשה לצאת למועדון צפוף”, השבתי לו, “אני קצת מפחדת שיתקלו בי. זה עלול לכאוב”.
“אז אם ככה פאב או דאנס בר”, הוא התעקש. יש לו ידידה מחו”ל שהוא רוצה שנצא איתה ויהיה כיף, הוא הבטיח.
שמחתי על ההזמנה. התחשק לי נורא לצאת למקומות שעד עכשיו רק שמעתי עליהם. זה די מצחיק אם חושבים על זה, הרי אני בליינית מוכרת, הופעתי בלב ההפקות הכי גדולות, אבל רק בכל מה שקשור לגייז. לעולם הזה שמחוץ אני די זרה. יצא לי להופיע באירועים ומסיבות אבל אף פעם לא הגעתי סתם כבליינית. סיטואציה זרה שהייתה צריכה כבר לקרות מזמן. ועכשיו אין תירוצים הגוף תואם לנפש וזו רוצה לצאת לבלות ולחוות את העיר.
קבענו שיאסוף אותי אל הבית של הידידה שלו, נשתה אצלה ומשם נחליט ונמשיך.
שאלת השאלות הכי נשית שיש צצה:
מה אני אלבש?!
נזכרתי בג’ינס החדשים שקניתי שממש מחמיא לגוף שלי. עכשיו רק נשאר לחפש מה הולך הכי טוב עם חזית לחץ… ברור, התשובה היא: כלום!
תודה לאל שעוד קצת קר ואפשר ארוך.. גופיה היא לא אופציה במצבי. בראש אני כבר לובשת בגדים אחרים אבל בפועל נשארו עוד כמה שבועות עד שאוכל להפטר מהחזיה של אחרי הניתוח ולהתחיל להתאים לעצמי בגדים חדשים.
החלטתי בסופו של דבר על חולצה מנוקדת שתפרתי פעם, חשופה בגב ומעליה ז’קט דמוי עור שחור שעשיתי לי עוד בחורף שעבר. בילבסתי את השיער, פוצצתי בספריי, שמתי עגילים ממש גדולים והתאפרתי בחצי כבדות, החלטתי על גלוס ורדרד להשלמת הלוק ומגפון עם עקב מכובד. לא שמתי לב לשעה כשהגיע אסמס ממנו : “יצאתי לכיוונך…”
שיט! התבשמתי מהר ונשמתי עמוק את הניחוח הצרפתי, הבטתי במראה, נראיתי לעצמי טוב! אני אוהבת את מה שאני רואה וככה תמיד רציתי.
“יהיה בסדר” אמרתי לעצמי תוך כדי שאני אורזת קצת כסף, את הגלוס, הטלפון והמפתחות אל הקלאץ’ שלי. הוא כבר למטה מחכה, התריע אסמס נוסף ממנו. ירדתי במעלית וצעדתי אל עבר הרכב, הדלת נפתחה והערפד לא ערפד, הוא לא לבוש בשחור לגמרי. הפעם הוא במעיל חום ממש יפה וג’ינס, נראה מעולה כשהזכר היחידי לסיבה שבגללה אני מכנה אותו “ערפד” הוא העור הכל כך לבן שלו.
הוא בוחן קצת אותי ושואל “מה זה הבושם הזה??, תקשיבי… זה אחד הטובים”.
“שאנל” אני עונה בנימה אריסטוקרטית. ואנחנו נוסעים.
הגענו לבניין דיי חדש ועלינו במעלית, הוא שוב שאל לשלומי, מתחתי את החזיה המרגיזה וחשפתי לו קצת את שלומי, נהניתי מהמבט המתלהב שלו. הגענו אל הקומה ויצאנו מהמעלית, אני מחויכת ומתפללת שהידידה ואני נסתדר. הוא הסביר לי עוד קודם שהיא מצרפת ונצטרך לדבר איתה אנגלית, ושהיא מאד נחמדה. אבל אותי כל זה לא עניין. עם אנגלית ידעתי שאסתדר, זה לא מה שמטריד אותי, החשש שלי הוא להשתלב.
פתחה לנו את הדלת אישה יפה בעלת מראה אקזוטי, שחומה עם שיער שחור מלא, מתוח לאחור ושני כלבלבים לבנים. היא ממש יפה חשבתי לעצמי וממש אישה. התיישבתי על הספה שלה וניסתי להתנהג כרגיל, לדבר באנגלית זה לא מה שהיה לי חדש או מוזר שם ואיכשהו הכל הרגיש לי די רגיל. הערפד התחיל למזוג ולבחור שירים ואח”כ בחר מקום לצאת. היא תיירת מחול ואני תיירת בגופי שלי. המדריך שלנו נתן לנו 10 דקות לסיים את מה שזכור לי כמשקה השלישי ויוצאים!
בלילה אחד, על שדרה אחת בלי הבדלי שעות או ביקורת דרכונים, מסתבר לי שחו”ל יכול להיות גם מחוץ לשטח שלי. אין ספק, בארץ אליה עברתי יש לי עוד שפה ללמוד, מנהגים מקומיים להבין, לדעת מה ואיך ללבוש ומה הקודים הנכונים
התהלכנו קצת על רוטשילד והגענו למקום הכי הכי “ג’ימי הו”. מדברים בדרך ומתנהגים כרגיל, היא מחמיאה לי על השיער, מתעניינת בעקבים ואני שואלת אותה על צרפת ומנסה להריח בדמיוני את פריז. הערפד מניף יד לסלקטורית וחיות הלילה נשמעות לו וזזות סביב, אנחנו נכנסים פנימה והנה אני במסיבה ביום שישי במקום הכי הכי, בצורה ובדרך שהכי הכי הייתי רוצה.
השתייה טשטשה מגננות אבל העדפתי להחליק אל עבר הבר. מי יודע מתי מגננה תחזור? עדיף להקדים תרופה למכה וג’ק דניאלס נשמע לי כטיפול מנע לנושא! הנה אני, בחורה ובחור במועדון ואפילו מישהו מתחיל איתנו. את הערפד זה מעצבן, רוקדים טיפה. אני בעיקר יושבת כי מפחדת לקבל מכה. אז ככה זה מסיבה רגילה? אין פה מייצגים על הבמה או גברים בלי חולצה. אף אחד לא מזהה אותי ופה אני בטח לא בלאדי מרי. כייף להרגיש ככה לדמיין שכך יהיה לי תמיד ועדיין מי לא רוצה להרגיש קצת כוכבת? המשכנו את הלילה לכיוון רוטשילד. מצאנו את עצמנו קרובים לאוויטה, החלטנו שנקפוץ. הפעם המשחק שונה, הערפד מכיר, התיירת גם הייתה פעם אחת ואני? הכי מקומית!
סבב שלום, משקה שנשלח מהבר וחיבוק מהבעלים. כייף לשמוע שאני נראית טוב ואיך רזיתי, ושהם עוקבים. המוזיקה ברקע היא שלי, הריחות והצבעים. הייתי בחו”ל ובאתי לבקר בבית, פה זו שפת האם שלי. בלילה אחד, על שדרה אחת בלי הבדלי שעות או ביקורת דרכונים, מסתבר לי שחו”ל יכול להיות גם מחוץ לשטח שלי. אין ספק, בארץ אליה עברתי יש לי עוד שפה ללמוד, מנהגים מקומיים להבין, לדעת מה ואיך ללבוש ומה הקודים הנכונים. מזל שיש גם את האפשרות לבקר בבית ולהרגיש בנח אבל עם ניחוח חדש… כאילו הרגע באתי מפריז.
