יש סקס אחר

לקראת כנס ‘סקס אחר’ שייערך ביום חמישי הקרוב, מציגים אייל גרוס, עמליה זיו ורז יוסף את ספרם החדש הנושא את אותו השם, ובו מבחר מאמרים בלימודים להט”בים וקווירים ישראלים

לצד שאר אירועי הגאווה, השבוע הוא שבוע חג לאקדמיה הלהטב”ית וקווירית. האנתלוגיה סקס אחר: מבחר מאמרים בלימודים להט”בים וקווירים ישראלים שערכנו יחד יצאה לאור ממש בזמן לחגיגות הגאווה, ומשקפת את המחקר הנרחב בתחום הלימודים הלהט”ביים והקוויריים שנעשה באקדמיה הישראלית. הספר מאמרים מקוריים מובילים בתחום מאת כותבים מקומיים, שחלקם פורסמו בכתבי עת ובספרים שונים ועודכנו לקראת פרסומו, וחלקם מתפרסמים בה לראשונה. הספר מבוסס על מאמרים שהוצגו לאורך השנים בכנס “סקס אחר” באוניברסיטת תל-אביב, ושמתקיים השבוע שוב, ושהספר יושק במהלכו (וימכר בו בהנחה).

חמישה צירים עיקריים של מחקר מתבטאים בספר שמחולק בהתאמה לחמישה שערים. הראשון, משקף את המרכזיות לדיון בישראל של הצומת מיניות ולאומיות. בשער זה ניתן למצוא מאמרים שעוסקים בחיבור בין גבריות, הטרוסקסואליות ולאומיות יהודית דרך דיון ביצירות ספרות וקולנוע. מיכאל גלוזמן מנתח את אחד הטקסטים המכוננים של הציונות, “אלטנוילנד” של הרצל, ומראה כיצד המפעל הציוני המשתקף ממנו ביקש להבנות מחדש את הגבריות ההטרוסקסואלית היהודית. מאמרו של רז יוסף, לעומת זאת, דן בטקסט קולנועי המהווה חלק מהתרבות הגיית הישראלית העכשווית, סרטו של איתן פוקס יוסי וג’אגר (2002), ומנתח אותו כניסיון לחבור לקולקטיב הישראלי ההטרוסקסואלי ולמיתוסים הלאומיים המרכיבים אותו: יוסף מראה כיצד יוסי וג’אגר מנכס את מיתוס המוות בשדה הקרב עבור גיבורו ההומו ומכניס את ההומוסקסואליות לארון בחסות אתוס הרעות. מאמר אחר, של דני קפלן בוחן את ביטוייו של אתוס הרעות במערכות יחסים ממשיות בין גברים. קפלן מראה כיצד חוויות של חברות גברית בחיי היום-יום מוכפפות לתסריט מיתולוגי של חברות הרואית, שבו המוות מובן כשיאה של האינטימיות בין גברים, והתשוקה המושתקת יכולה לזכות בלגיטימציה במסגרת פרקטיקות הנצחה לנופלים. רותי קדיש במאמרה בוחנת כיצד, לנוכח הבניית הלאומיות היהודית החדשה סביב גבריות הטרוסקסואליות ולנוכח המקום המרכזי של הלאומיות בחברה ובתרבות הישראלית, התעצבה בישראל זהות לסבית. קדיש טוענת שככלל, הקהילה הלסבית עיצבה את זהותה תוך קבלה של הנורמות הלאומיות הדומיננטיות, ובמיוחד קבלת התפקיד המוקצה לנשים במסגרת האידיאולוגיה הציונית. מאמרו של אייל גרוס, החותם שער זה, דן בביטוייה העכשוויים של הצומת של מיניות ולאומיות ובוחן את התהליכים שהתרחשו בפוליטיקה של קהילת הלהט”ב בישראל דרך המושגים “הומונורמטיביות”, “הומולאומיות” ו”פינקוושינג”, תוך שהוא מצביע על הצורך לחשוב על מושגים אלו מחדש. המאמר מצביע על הרצח בברנוער כנקודת מפנה בפוליטיקה של הקהילה, כאשר התגובות לו סימנו את עלייתה של ההומולאומיות החדשה אך גם העצימו את הביקורות עליה באופן שהביא לפיצולים בקרב הפעילים בקהילה.

השער השני של הספר, “תולדות המיניות”, מציע מבטים היסטוריים על הבניית ההומוסקסואליות – או העדרה של הבניה כזו בשלוש תקופות שונות ובשלושה שיחים הגמוניים שונים. מאמרו של דניאל בויארין בוחן את ההבניה של יחסי מין בין גברים בתקופת המקרא והתלמוד דרך הקטגוריה “משכב זכר”, ומראה כי בדומה לניתוחו של מישל פוקו ביחס לתרבות האירופית הקדם-מודרנית, מדובר בקטגוריה של אקטים ולא של בני אדם. מאמרו של עפרי אילני מנתח התייחסויות למשכב זכר בעיתונות העברית בתקופת המנדט, בעיקר דיווחים על מקרים של מעשה סדום שהובאו לבתי המשפט. אילני מראה שבאורח אופייני להקשרים קולוניאליים, השיח הציוני תפש משכב זכר כמידה רעה אוריינטלית, וכי המאבק בתופעה היה חלק מהמאמץ של הנהגת היישוב ליצור הפרדה בין יהודים לערבים. מאמרם של יובל יונאי ודורי ספיבק עוסק בתקופה העוקבת – מקום המדינה ועד ביטול האיסור הפלילי על מגע מיני אנאלי בחוק הישראלי ב1988. יונאי וספיבק מציעים ניתוח של החוק ושל פסקי דין שדנו בנושא, וטוענים כי למרות מיעוט המקרים של העמדה לדין בגין עבירה זו, לעצם קיומו של האיסור הפלילי היו השלכות על הדימוי הציבורי של הומואים ושל קשרים הומוסקסואליים, כמו גם על היכולת של הומואים להתארגן ולפעול לשיפור מצבם. לאור העדר שדות שיח ציבוריים אחרים על הומוסקסואליות, לשיח המשפטי נודעה חשיבות רבה, והוא חיזק את הדימוי המסוכן והסוטה של יחסי מין בין גברים.

השער הבא, “אין גאווה בכיבוש”, עוסק באקטיביזם קווירי בשנות האלפיים. מאמרה של עמליה זיו מנתח את השיח והפרקטיקות של קבוצת “כביסה שחורה” וטוען שבסירובה להפריד בין פוליטיקה מינית לפוליטיקה לאומית, “כביסה שחורה” ניסחה לראשונה פוליטיקה להט”בית שאיננה פוליטיקת זהות אלא פוליטיקה של הזדהות העולה מתוך עמדה של שוליות מינית ומגדרית. רועי וגנר במאמרו דן באקטיביזם קווירי במסגרת של דיון רחב יותר במשטרים של נראות ושל ניידות בהקשר המיני והלאומי בישראל-פלסטין ובאקטיביזים בנושא.

השער הרביעי, “משטרים ומרחבים של מגדר ומיניות”, מציע דיון בהבניה ובמישטור של זמן ומרחב בשרות הנורמטיביות המינית והמגדרית, כמו גם במרחבים המציעים התנגדות למשטרי נורמליות. מאמרה של דפנה הירש מנתח את יחסי הגומלין שבין מרחב ומיניות, תוך התמקדות בגן העצמאות בתל-אביב בתקופה של סוף שנות התשעים וראשית שנות האלפיים. הירש מציעה קריאה של גן העצמאות כמרחב קווירי בשל האופן שבו הוא מערער את השליטה ההטרוסקסואלית במרחב הציבורי. מאמרה של מירב אמיר דן באחד ממנגנוני הטיבעון של ההטרונורמטיביות – עיצוב מימד הזמן של הקיום הנשי באמצעות דימוי השעון הביולוגי כצורה חדשה של הבניית הגוף הממוגדר בכפוף להיגיון ההטרונורמטיבי. אמיר מראה כיצד השעון הביולוגי מיוצר בגופן של נשים כעיקרון המסדיר אורח חיים לפי תפיסות הטרונורמטיביות וכך מקנה מעמד טבעי לכאורה לסדר ההטרוסקסואלי ולהבדל הבין-מיני.

השער האחרון פונה לשאלות של זהות וייצוג. אחד ההיבטים המאפיינים את מציאות הקיום של קבוצות מודרות הוא הצורך להתמודד עם העדר ייצוג תקשורתי (הכחדה סימבולית) או עם ייצוגים סטריאוטיפיים. עמית קמה במאמרו בוחן כיצד משפיע הייצוג התקשורתי על עיצוב העצמי אצל הומואים, ואילו מנגוני קריאה ופרשנות הם מפתחים כדי להתמודד עם עולם סימבולי שמתעלם מקיומם או מבנה דימוי סטריאוטיפי ורדוקטיבי שלהם. מאמריהן של יעל משעלי ועדי קונצמן עוסקים בעיצוב זהויות קוויריות וביחס אליהן בקרב קבוצות מיעוט אתניות בישראל – מזרחים ומהגרים מברית המועצות לשעבר. השאלה בכותרת מאמרה של משעלי: “האם יש לסביות מזרחיות” מרמזת לקושי לעצב זהות לסבית מזרחית – הן לנוכח הייצוג התרבותי של נשים מזרחיות ומיניותן, הן לנוכח מודל משפחתי שמרני, והן לנוכח האופי הגברי וה”לבן” של הזהות הקווירית. קונצמן במאמרה עוסקת בביטויי הומופוביה בעיתונות הרוסית בישראל, כשהיא בוחנת כיצד אלימות הומופובית פועלת לכינון שייכות דרך מיניות, הן עבור אלו המפעילים אותה והן עבור מושאיה, וכיצד אותם גילויי הומופוביה נושאים בחובם “רוחות רפאים” היסטוריות של העבר הסובייטי אשר דרכן מתמשמעים האימוץ או הדחיה של יחסים חד-מיניים. מאמרו של עידו קטרי, החותם את הספר, בוחן את יכולתו של המשפט להכיר באפליה ממנה סובלים א/נשים טרנסג’נדרים, להמשיג אותה וכך להעניק הגנה מפניה. המאמר מצביע על קיומו של מתח בסיסי בין האפשרויות שהחוק נותן לאתגר מנגנונים של מיון וסיווג בני אדם באמצעות חוקי איסור הפליה לבין החלק הפעיל שהוא לוקח בייצורן ושימורן של קטגוריות המגדר והנורמות המגדריות.

כנס סקס אחר ה-16 | 1-2 ביוני | אוניברסיטת ת”א | התכניה המלאה בעמוד הכנס בפייסבוק 

לארועים נוספים הכנסו ללוח הארועים של וודג’