״ירושלים של סוטים״
ושל כאב ושל דממה.
ועכשיו גם של שנאה וגזענות הכי קשה.
ירושלים כבר מזמן לא אור ולא זהב
כי השחור ישר נדחף ומעוות הכל בדם.
לירושלים אין כינור, אולי שופר של התרסה
שאיכשהו בשקט השתלט על השלווה.
לירושלים יש את שירה, שהיתה לפני ילדה
ועכשיו בגלל ראשי העדר היא למעלה רחוקה.
מעניין מה היא חושבת על טמטום והסתה
ועל עם קשה כפרד שממשיך עם השנאה.
היום אני צועד בעיר שכבר חשכה
מנסה לדחוק בכוח, קצת מקום של אהבה.
תרימו את העיניים, דמיינו שהיא בוכה
מיואשת מפורקת צמאה לקצת שמחה.
אם לא אנחנו שם, זה הם
וזה כבר לא יקרה!
כי היום בירושלים – יד ביד עד הקצה!
צאו מהבית.
בשביל כולנו
