שנת 2016 החלה בישראל לא רק עם חגיגות הנוביגוד, שבהדרגה הופכות לדבר שבשגרה עבור ישראלים רבים, אלא גם עם שני אירועים בעלי חשיבות לחברה הגאה בפרט ולחברה הישראלית בכלל.
האירוע הראשון הוא כניסתו לכנסת של אמיר אוחנה – ראש התא הגאה בליכוד. בנאום הבכורה בכנסת דיבר אוחנה על זכויות להט”ב והצליח לרגש רבים, בין היתר גם מכיוון שמדובר בחבר כנסת ממוצא מזרחי שחבר במפלגת הליכוד, אשר באופן מסורתי מתנגדת לשינוי הסטטוס קוו בתחום של דת ומדינה ולחקיקה שתאפשר לכל שני אנשים בוגרים בישראל למסד את היחסים הזוגיים שלהם.
האירוע השני הוא חגיגת העשור לפרויקט הגאה דובר רוסית.
עליה היא חוויה לא קלה, ובמקרים רבים עשויה להיות אפילו טראומטית. ישראלים להט”בים שהגיעו לארץ מברה”מ לשעבר התמודדו עם קשיי הקליטה כמו כולם, אבל בנוסף לכך נאלצו להסתגל גם למעבר מתרבות אחת, שכמעט ולא אפשרה התבטאויות בנושאי מיניות ובטח לא על חד-מיניות, לתרבות אחרת, בה אמנם עדיין נאבקים למען שוויון מלא, אך מצב הלהט”בים בה שונה בתכלית.
מספיק להעיף מבט חטוף בתמונה של רוסיה המודרנית כדי להבין כמה עמוקה הבורות וכמה מושרשות הדעות הקדומות בנוגע ללהט”ב בקרב אזרחיה. גם לאלה שבאו לארץ לפני כרבע מאה, לא קל לעיתים לעשות את המעבר מהמקום בו חד-מיניות הייתה לפשע, אל חברה טולרנטית ופתוחה הרבה יותר.
אלה שתמיד החשיבו את עצמם, או הוגדרו על ידי האחרים כ”שונים”, נתקלו בקשיים כפולים. קשיים שבאו לידי ביטוי בקריאת קודים שמובנים רק ליודעי סוד, ביצירת קשרים עם בני ובנות זוג חדשים ובהתמודדות עם דור ההורים שלעיתים לא מבין ולא מסוגל להבין.
בהתחלה כל אחד היה לעצמו או לעצמה, מנסה להתמודד עם הקשיים, למצוא את הדרך ואת השותפים לדרך. לאחר שעברו כברת דרך בארץ הקודש, פעילים ופעילות שילבו כוחות למען פרויקט ייחודי למען חברי הקהילה דוברי רוסית, על מנת לכאוב, לשמוח ולגדול ביחד.
עכשיו כעבור עשור זה נראה כמובן מאליו, אבל ההתחלה, כמו כל התחלה, הייתה קשה וגם עכשיו הדבר אינו מובן מאליו. מספיק להעיף מבט חטוף בתמונה של רוסיה המודרנית כדי להבין כמה עמוקה הבורות וכמה מושרשות הדעות הקדומות בנוגע ללהט”ב בקרב אזרחיה. גם לאלה שבאו לארץ לפני כרבע מאה, לא קל לעיתים לעשות את המעבר מהמקום בו חד-מיניות הייתה לפשע, אל חברה טולרנטית ופתוחה הרבה יותר.
הסקר של מכון הסקרים האמריקאי PEW בדבר המגמות הבינלאומיות בנוגע ללהט”ב, מראה בבירור שחברות עשירות וחילוניות מפגינות הרבה יותר סובלנות מאשר חברות דתיות ועניות. בעיניי, היחס ללהט”ב בכל חברה הוא גם במידה מסוימת מדד לסובלנות שמצביע על מגמה של פתיחות או אטימות בתוך החברה.
אני מברכת את הפרויקט הגאה בשפה הרוסית עם יום הולדתו העשירי, מאחלת הצלחה רבה במלאכה הלא פשוטה של הסברה, גישור והשלמה, ומבטיחה לפעול בכנסת למען שוויון מלא בכל הנוגע לחוקי המעמד האישי שכיום מפלים בין יהודים ללא יהודים, בין הטרוסקסואלים ללהט”בים, בין גברים לנשים.
רק שוויון מלא יבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, וככל שמדד הסובלנות שלנו יעלה, מצבם של הרוב והמיעוטים כאחד ישתפר בצורה ניכרת.
ותזכרו – רדוגה זה קשת!
