פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי של כבוד סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בעיר תל אביב יפו, אשר מורה לראשונה על רישומם של שני אבות של קטין אשר נולד לאחר הליך פונדקאות – לא יכול להיות תירוץ לאי מחיקת החרפה שבאפליית קהילת הלהט”ב בכך שאיננה יכולה לקיים הליכי פונדקאות בארץ
בחברה הישראלית, יהודית וערבית כאחד, חשיבות מרכזית וגדולה של ערך ההורות והילודה. בנושא זה, כתבה כבר לפני מעל שני עשורים, כבוד השופטת טובה שטרסברג כהן, בפסק הדין הנודע, אותו לומדים בכל קורס דיני משפחה בכל מוסד אקדמי בארץ, דנ”א 2401/95 נחמני נ’ נחמני, פ”ד נ(4) 661 (1996) כי “… אין מי שיחלוק על מעמדה וחשיבותה המרכזית של ההורות בחיי הפרט והחברה. אלה הם מושכלות ראשונים בתרבות האנושית לתורותיה. החברה האנושית קיימת בזכות ההולדה…”
קהילת הלהט”ב ידעה ויודעת מלחמות רבות באשר לזכויותיה מסביב לכל העולם. בעשרים השנים האחרונות רוב מדינות העולם הכירו בדבר הבסיסי של נישואין חד מיניים, כך שכיום בעשרות מדינות בעולם, לרבות קנדה, ארה”ב, רוב מרכזה ומערבה של מדינות אירופה ואפילו דרום אפריקה- מכירות ומקיימות נישואין חד מיניים. גם מדינת ישראל מכירה ורושמת נישואין חד מיניים אם נרשמו במדינה אחרת קודם לכן.
לאחר שבוטל האיסור הפלילי בשנות השמונים בזכותה של שולמית אלוני ז”ל, החלה קהילת הלהט”ב להתקדם אל עבר זכויות אחרות ונוספות בדרך לנורמליזציה ושילוב חברתי מלא ומוחלט. קהילת הלהט”ב עוסקת כיום, יותר מתמיד, בנושאים של פנים המשפחה. מרגע שעברנו את עניין ההכרה, כיום, באופן קהילתי, יש עיסוק רב יותר בתוכן ולא רק בצורת ההכרה. כך היה לגבי המחלוקת שהעיבה על שלמות הקואליציה הקודמת, בנוגע להענקת נקודות הזיכוי במס לזוגות להט”ב, וכך בפסק הדין המדובר האחרון.
זוגות חד מיניים אשר מעוניינים להרחיב את משפחתם, נדרשים לאמץ אימוץ משפטי את ילדיהם שאינם ילדיהם הביולוגים. כעת נפסק, כי לא חובה לערוך בדיקת רקמות, לאחר שבני הזוג סירבו לעבור אותה, מתוך אמונה שהגנטיקה איננה חזות הכל והיא מייצרת אצל ההורים תחושה של “הורה” אמיתי ו”הורה פחות אמיתי” במשפחות חד מיניות, בדומה לתחושה שהייתה מלווה בעבר את המושג, שתודה לאל משתמשים בו כיום פחות- הורה “חורג” במשפחות שההורים בהם ממין שונה.
כך בעצם, בפסיקה החדשה, הכיר בית המשפט באפשרות שללא בדיקת רקמות, במקרה של הריון מלאכותי כמו פונדקאות- ההורות תוכח ללא הוכחה גנטית, וזאת בעקבות ההוכחות הקיימות בתוך ההליך עצמו, המייתרות בדיקות מאוחרות יותר, כפי שהיה נהוג עד היום.
פסק הדין מחזק משפחות להט”ב ויחידיים המביאים ילד או ילדה לעולם בכך שהוא מקטין את הנטל המוטל עליהם “להוכיח” את ההורות. קהילת הלהט”ב לא מורשית לבצע הליכי פונדקאות במדינת ישראל ולכן בנושא זה חווה אפליה כפולה, משום שמי שעושים פונדקאות בארץ (במידה וזכאים לכך), אינם צריכים לעבור בדיקת רקמות. כך, הנמנים או הנמנות על קהילת הלהט”ב נאלצים לצאת את גבולות המדינה על מנת לממש את זכותם היסודית והבסיסית להורות- וגם נתקלים בנטל מעיק הרובץ עליהם, להוכיח את הורותם. כמו כן, פסק הדין מקדם את מדינת ישראל בהכרה בזוגיות שאיננה קונבנציונלית ועוזר לקדם הליכים, בכך שבעתיד, עם יישום הפסיקה החדשה, לא יאלצו הזוגות לחכות לתוצאות בדיקת הרקמות והעברתם לישראל על מנת לאשר את ההגעה- אלא כל ההליך יהיה קשה ומסורבל פחות משהיה עד היום.
המדובר כאן, באפליה שהיא הן כלכלית והן חברתית, כאשר מימוש הזכות להורות נמנע מחברי קהילת הלהט”ב, בייחוד מאותם אלו שאין הפרוטה מצויה בכיסם- וגם כאשר הפרוטה מצויה- נאלצים הם לממש את זכותם הרחק מן הבית ובמדינה זרה במרחק שעות טיסה רבות ובסכומי עתק של מאות אלפי שקלים.
כל האפליה צריכה להיפסק, אפילו אם תושיית בית המשפט ופסיקתו לטובת הקהילה- גורמת לריפוי ידי הקהילה באשר למלחמה על זכויותינו.
