pexels | cc0
מיניות אלטרנטיבית היא מיניות השונה מהמיינסטרים המקובל בחברה כנורמטיבי. היא יכולה להתבטא באקטים מיניים מסוימים, או באופי מערכת היחסים כולה. היא כוללת בדס”מ, יחסים א-מונוגמיים, פטישיזם ועוד.
“המרכז למיניות אלטרנטיבית”, הראשון והיחיד מסוגו בישראל, הוקם בשנת 2018 על ידי שי שפיצן, עו”ס קליני. המרכז פועל כעמותה ללא כוונות רווח, ושואף להפיג סטיגמה בחברה הרחבה, לספק שירותים מותאמים לחברי הקהילה, ולסייע להם בהתמודדויות שאורח חייהם הלא קונבנציונאלי מעלה.
פתאום קם עו”ס קליני ומחליט להקים בארץ עמותה שמתעסקת במיניות אלטרנטיבית. בתפיסה שלי, זה לא נושא שישר מתחבר לעובדים סוציאליים ולאנשי טיפול. מה הוביל אותך להקים את המרכז?
“אחת הסיבות שהובילו אותי להקמת המרכז היא חוסר הידע הקיים בנושא הזה בארץ. הוא נחשב לנושא אזוטרי של קבוצות שוליים, למרות שבפועל מדובר באחוזים משמעותיים מהאוכלוסייה”.
באילו אחוזים מדובר?
“לגבי בדס”מ, אני מעריך שבישראל קיימים עשרות אלפים המתעסקים בנושא ברמה זו או אחרת. לגבי א-מונוגמיה, קשה לאמוד את המספרים, אבל אני יכול להגיד כמעט בוודאות שזו תופעה הולכת ומתרחבת. לשם המחשה, קבוצת הפייסבוק הכי גדולה בנושא מונה כיום כ-16,000”.
מה כוללת בעצם קהילת המיניות האלטרנטיבית בישראל?
“מדובר במספר קהילות. יש את הא-מונוגמיה, שכוללת בתוכה חילופי זוגות, זוגיות פתוחה ופוליאמוריה. יש בדס”מ, שזה מגוון רחב של פנטזיות, מערכות יחסים ונטיות מיניות שמערבות שליטה ו/או כאב. יש את הפטישיזם. פטיש הוא עוררות מינית מחפץ או מאיבר שבדרך כלל לא מקושרים עם מיניות. אחד הפטישים הנפוצים הוא משיכה לכפות רגליים או לנעליים, אבל לא נדיר למצוא נשלט בדס”מי שגם אוהב כפות רגליים. יש לציין שפטישיזם נפוץ יותר בקרב גברים”.
שי שפיצן
למה בעצם חשוב להגביר את הידע בנושא בארץ?
“קיימת סטיגמה אצל מטפלים שבדס”מ וא-מונוגמיה נובעים ממקור שאינו בריא, או פתולוגי. ברגע שיש סטיגמה כזאת אצל מטפלים, אז לא רק שבטיפול עצמו יש קושי, והמטופלים אינם מקבלים שירות ראוי, זה גם מקרין על שאר החברה. הרי המטפלים הם לכאורה ברי הסמכא בנושאי מיניות, יחסים וכו’, ו”אם הם אומרים אז הם יודעים”.
בנוסף, אנשים עלולים לסבול מאפליה ונידוי בסביבתם הקרובה. לדוגמה, אם זוג מתגרש, וצד אחד יודע שהצד השני הוא בדס”מי, אז הוא יכול לאיים ולהגיד “כן, אני אגיד שאתה בדס”מי, ואז ייקחו לך את הילדים”.
כשאנחנו מדברים על א-מונוגמיה, ידוע כבר שלשאלה מי ביקש לפתוח את מערכת היחסים יכולה להיות השפעה בבית המשפט.
לפעמים יש צורך לפנות למשטרה או לרופא, וקיים הרבה חוסר ידע ובלבול גם אצל צרכני השירות וגם אצל נותניו, לגבי איך זה אמור להתנהל, על פי החוק (חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס”א-2000. ש.ו)”.
למה אתה מתכוון בצורך לפנות למשטרה או לרופא?
“למשל כשיש איזושהי פציעה שקרתה במהלך פעילות בדס”מית ודורשת טיפול, או במקרה של פגיעה מינית במסגרת בדס”מ או א-מונוגמיה.
גם הרופאים וגם השוטרים מחויבים על פי חוק, לא להפלות ביחס, אבל אם את מגיעה לבית חולים שהצוות בו פחות “מיודע” ויותר שמרן ומגיע זוג ואומר שהוא בדס”מי, עכשיו יכול להתחיל מזה עניין. הם גם מחויבים, אגב, לבדוק שאין אלימות זוגית.
במשטרה זה אפילו עוד יותר מורכב להסביר פגיעה מינית או אחרת. הם מתקשים להבין. ”מה זאת אומרת נכנסת למסיבת סקס ולא רצית סקס, כן רצית ככה ולא רצית אחרת, זו אלימות, זו לא אלימות…”
זה באמת קשה להבין את העניין. הרי בסופו של דבר, בדס”מ הוא צורה של אלימות, לא?
“זו לא אלימות. אנחנו מדברים על יחסים שנעשים בהסכמה, שיש בהם מרחב בטוח להגיד “לא”, שגם כשיש היררכיה כביכול, הם עדיין מרחבים שוויוניים. קיימים מודלים רבים בקהילה להסדרת הפעילות הבדס”מית ושמירה על בטיחותם הפיזית והנפשית של העוסקים בה”.
איך מגיבים הקולגות למרכז?
“בהתחלה זה היה יותר מסובך. גם התגובה של רשם החברות (צוחק), וגם חלק מהקולגות לא כל כך הבינו למה צריך את זה, או חשבו ש”וואלה, הבדס”מיים האלו כל כך מסכנים וחולים, שאנחנו באים לתת להם שירות כמו שאולי נותנים למתמודדי נפש”. יש שפרגנו והתלהבו מהתחום המעניין, ויש כאלו, שמרנים יותר, שרואים את העיסוק בתחום ולפעמים גם אותי עצמי כ “דפוק”, כי גם אני מזדהה כאדם בדס”מי וא-מונוגמי. באופן כללי, התפיסה של בדס”מ ושל א-מונוגמיה היא של סטיה, או תוצאה של היקשרות לא בריאה”.
לאתגר את התפיסות ההטרו-נורמטיביות
עוד לפני הקמת המרכז, הפעיל שי את מעגלי השיח, מפגשים קהילתיים באווירה מכילה לחברי הקהילה, המונחים ע”י אנשי מקצוע.
“בחלק הראשון מתקיים דיון על נושא שנבחר מראש, למשל גבולות או קשירות, והחלק השני פתוח לשאלות, התייעצות ושיתופים. אחת מהמנחות שפגשתי שם לימדה אותי הרבה על הגישה הקווירית, וזה השפיע על הכיוון אליו הלך המרכז בהמשך”.
אני מכירה קוויר בהקשר להט”בי. לזאת הכוונה?
“לאו דווקא. בגדול, מה שהתיאוריה הקווירית עושה, זה לנסות לבחון כל מיני הבניות חברתיות, ספציפית סביב מיניות ומגדר, ולאתגר אותן. במילים אחרות- לאתגר את התפיסות ההטרו-נורמטיביות”.
למה הכוונה ב”תפיסות הטרו-נורמטיביות”?
“גייל רובין, אחת ההוגות הקוויריות הבולטות, גורסת שקיימת היררכיה במערכות היחסים הרומנטיות/ארוטיות בחברה. כך למשל רק מין בין גבר לאישה, בטווח גילים מסוים, ללא שימוש בחפצים או עירוב של שליטה, ללא פרטנרים נוספים וללא כסף, נחשב לאידיאלי, וכל מה שהוא שונה – נחשב לשגוי, מבחינה מוסרית ופסיכולוגית.
הבנתי שכל התפיסות האלו נובעות מאותם מקורות דתיים מונותאיסטיים, שהיוו השראה לתיאוריות פסיכולוגיות. כך, למשל, פסיכיאטר בשם ריקארד פון קראפט אבינג, שכתב את הספר פסיכופתיה סקסואליס, היה קתולי. בספרו קטלג פרקטיקות רבות, כגון בדס”מ, פטיש והומוסקסואליות, כסטיות מיניות. כמו כן כתב בספרו, שיחסים מונוגמיים הם ביטוי לעליונות העמים הנורדיים.
בשלב יותר מאוחר, בתוך העבודה המקצועית, הבנתי שאותם מעגלי הכוח ואותם פרקטיקנים שיוצאים נגד להט”ב, יוצאים גם נגד פטיש, בדס”מ ויחסים לא מונוגמיים. זה קורה גם בפרקטיקות טיפול בנות זמננו. למשל, חלק מהקבוצות לטיפול במכורים לסקס הן למעשה טיפול המרה קבוצתי. הן מנסות להמיר גם להט”בים וגם בדס”מים, ובאחד מהספרונים של הארגונים האלו נכתב שהתופעה של התמכרות מינית משיקה גם להומוסקסואליות וגם לפדופיליה”.
אגב הומוסקסואליות, למה יש הפרדה בין המרכז למיניות אלטרנטיבית למרכזים הלהט”ביים? הרי מדובר במיניות אלטרנטיבית בשני המקרים.
“לא כל להט”ב הוא גם בדס”מי, או בכלל מבין את הקשר. חלק מהלהט”בים לא מעוניינים שאנשים יקשרו בין הארגון שלהם לבין התעסקות בבדס”מ”.
אז אתה בעצם אומר שללהט”בים יש סטיגמה על קהילות אלטרנטיביות אחרות?
“זה אחד הצדדים, כן, אבל לפעמים זה גם עניין של משאבים. התורמים, או הדירקטוריון, מעוניינים שהתרומות יגיעו רק ללהט”בים”.
סיום קורס למטפלות ב-BDSM, Fetish ויחסים לא מונוגמיים
איך הקהילה עצמה מקבלת את הארגון? כמה אתה מרגיש שמבינים את החשיבות ונרתמים?
“תראי, עובדתית יש מתנדבים. ברור שהייתי רוצה יותר פירגון ומתנדבים. אבל חייבים להודות שאנחנו עוסקים בנושאים הפחות כיפיים. אם יש לאנשים את האפשרות להקדיש את זמנם למסיבת סקס או לערב היכרויות, ומנגד- להקדיש אותו לשיח על פגיעות מיניות, מן הסתם יהיה יותר כיף להתעסק במסיבת סקס”.
זאת אומרת שאנשים בקהילה יותר עסוקים עדיין בלחגוג את המיניות האלטרנטיבית שלהם, ופחות מסתכלים על התמונה החברתית הגדולה?
“אני חושב שכן, אבל בסופו של דבר הארגון נועד לאפשר זאת. המטרה היא להפחית סטיגמה, שאנשים יהיו יותר חופשיים, להגביר את שיח ההסכמה, שאנשים יוכלו לעשות יותר, בצורה יותר בטוחה, וגם לתמוך במי שצריך את התמיכה. חלק מהאנשים בקהילה מתנגדים לדבר הזה”.
למה?
“יש אנשים שכיף להם ומגרה אותם שהם עושים משהו שהוא קצת יותר “שושואיסטי”, והם מפחדים שאם זה יהיה יותר מדי מקובל, זה יוריד להם מהכיף. ויש עוד חלק, שמבחינתו זה לא טוב שידברו על הסכמה, כי אז הכשלים שלהם יכולים להיחשף”.
אנחנו מדברים על אנשים שפוגעים מינית בבדס”מ?
“כן, וגם ביחסים א-מונוגמיים”.
בוא נתמקד רגע בפגיעות בקהילת הבדס”מ. מדי פעם עולות בתקשורת פרשיות העוסקות בפגיעות מיניות חמורות על ידי אנשים מהקהילה. האם יש איזשהו קשר בין ניצול מיני לבין בדס”מ?
“לדעתי, ולצערי הרב, כנראה שיש. כמו שאמרתי, זה קל מאוד לפגוע במסגרת בדס”מ. בתקשורת מזכירים יותר את נושא הפגיעות בסצנת המסיבות, למרות שרובן מתרחשות דווקא מחוצה לה”.
אבל אתה אמרת שבדס”מ נעשה בהסכמה בלבד, אז איך יכול להיות שדווקא במרחב שאמור להיות בטוח, מתרחשים הדברים האלו?
“כי יש את השיח האידיאליסטי ויש את מה שקורה בפועל. יש אנשים שמתרגלים “שפוי, בטוח ובהסכמה” (מודל עקרונות נפוץ בבדס”מ. ש.ו), ויש אנשים שרק יודעים להגיד את זה אבל אם תבואי ותשאלי אותם ממה מורכבת הסכמה, מה זה אומר להיות מודע לסיכונים וכו’, הם יגמגמו. אולי הם לא ידעו לענות, ייתנו תשובות חלקיות, ואת חלקם זה אפילו לא כזה מעניין. הם רואים לנגד עיניהם לא את עקרון ההסכמה המנחה, אלא אישה צעירה שאין לה מושג מהדברים האלה. אולי היא סקרנית, אולי היא מנותקת חברתית, אולי פגועה, והם פשוט רואים בה סוג של טרף קל לניצול. מבחינת החלאות האלו, זה זהב שיש להם את הכסות הזאת של כאילו “ליברליזם” ו”הסכמה”.
ומה כרגע הארגון מציע?
“מאז הקרע בעם- הרפורמה המשפטית ואחריה המלחמה, הרבה מהאנשים מפנים את משאביהם לסוגיות האלו ופחות מעוניינים לתרום לארגון. כיום עיקר הפעילות היא קו הסיוע. מדובר בקו שמעניק סיוע רגשי לאנשים שעברו תקיפה מינית או יחסים פוגעניים על רקע בדס”מ או יחסים לא מונוגמיים. השירות ניתן ע”י אנשי מקצוע שהוכשרו על ידינו לטיפול בקהילה, חלקם מהקהילה בעצמם.
יש גם ניסיון לבנות מחדש קהילה ארגונית ע”י מפגשים חברתיים וניסיון לייצר חיים סביב הארגון. מדי פעם אנחנו עורכים גם מפגשים נקודתיים הנוגעים לסוגיות חברתיות. למשל, כשהיה בקהילה הרבה שיח על אובדנות, ערכנו שני מפגשים שנועדו להתמודדות ולצמצום אובדנות. בתחילת המלחמה ערכנו שני מפגשים על השפעת המלחמה עלינו כאנשים בדס”מים ולא מונוגמיים.
כמו כן, יש אינדקס מטפלים למי שמחפשים אנשי טיפול “פרנדלי” לקהילת המיניות האלטרנטיבית”.
היכן ממוקם המרכז?
“למרכז אין מיקום פיזי. הוא וירטואלי, וכשאנחנו עושים פעילויות, נמקם אותם היכן שהמתנדבים שמפעילים אותן בוחרים. היו לנו קבוצות בת”א, באר שבע ובצפון. היום אפשר להגיד שיש בערך 15 מתנדבים, כולל הדירקטוריון וועדת ביקורת.
אין לנו עובדים בשכר, והכל נעשה בהתנדבות. לפעמים נשלם למעצבת גרפית, או לאיש טיפול כדי שיעביר הרצאה. במקרה שיש פעילות שאנחנו גובים עליה תשלום סמלי, כגון קורסים ל-DMים (אנשי צוות במועדונים המפקחים על שמירת כללי ההתנהגות והמרחב הבטוח. ש.ו), הסכום ילך למימון הפעילות והתשתית הארגונית.
אני מזמין את כולם לקחת חלק בשינוי חברתי ולתרום לנו כסף, כי אנחנו באמת לא נסמכים על אף גורם חיצוני, וגם להתנדב ולעזור לנו להרחיב את הפעילות”.
המרכז למיניות אלטרנטיבית – אתר המרכז https://yahasim.org.il/ | קו הסיוע: 055-3069095 (פניה דרך ווטסאפ)
